ספר מצוות קטן ע״ו

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 ברית משה פתח ↗

כתוב א בפ' תצא כן תעש' לכל אבידת אחיך כו' וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רס"ט היראים סי' רס"ט הסמ"ק סי' ע"ו החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקל"ט העי"מ מצ' תק"מ הזוה"ר מל"ת קע"ט אות ס"ז המעיי"ח דף קפ"א ע"א אות ז' ועי' בנר מצוה סי' י"א אות צ"ה שכתב טעם לשבח דמדוע אין מברכין על מצות השבת אבידה וגם העתיק תשובה ארוכה מבעל העיטור בזה והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' גזילה פי"א ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' רנ"ט וגם עי' באלה המצות סי' הנ"ל שכ' דבר יקר במל"ת זו:

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

ראובן שראה סלע שנפל' משמעון ונטל' על מנת לגזלה עובר משום לא תגזול. ומשום לא תוכל להתעלם. ש"ע משום השב תשיבם.

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

השב תשיב אבדה. לכאורה יש להעיר לדרכו של רבינו הגאון ז"ל אחר שמנה כאן עשה דהשבת אבדה למה חזר ומנה לקמן במספר הלאוין גם לאו דלא תוכל להתעלם האמור באבדה. הרי לפי מה שביארנו אין דרכו ז"ל למנות בכל כיו"ב אלא העשה או הלאו בלבד. אלא שראיתי להסמ"ק. שכבר ביארתי דגם הוא ז"ל אחז בדרכו של רבינו הגאון ז"ל בזה. וכתב בסי' ע"ו וז"ל שלא להתעלם מאבידה דכתב ומצאתה לא תוכל להתעלם. וזהו שלא ימתין מקחת האבידה עד שיתייאשו הבעלים. ובזה אין עשה דהשבה עכ"ל עיי"ש. הרי שכבר ביאר הסמ"ק שיש מקום ללאו זה אפי' בגוונא דליתא לעשה ולזה יש למנות הלאו בפ"ע אע"פ שכבר נמנית העשה. אלא שלא ביאר הסמ"ק מאי דקשה לאידך גיסא. דאחר שנמנה הלאו שכולל יותר מן העשה שוב לא הי' לו למנות העשה. והרי הסמ"ק גופי' מנה העשה בסי' רנ"א עיי"ש. איברא דלק"מ דגם העשה איתא במקום דליתא ללאו. וכמבואר בפ"ב דמציעא כ"ו ע"ב מדאמרינן התם אמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגזלה. עובר משום השב תשיבם. ופירש"י וז"ל לא תוכל להתעלם לא שייך אלא בכובש את העינים ונמנע מלהציל. הילכך הנוטלה ע"מ להחזיר ולאחר יאוש נתכוון לגזלה. אין כאן מתעלם. אבל השב תשיבם איכא משנטלה עד שישיבנה עכ"ל עיי"ש. ואף דבעל המאור ז"ל שם חלק על פירש"י. והעלה דכי קאמר עובר משום השב תשיבם. כיון דלא קאמר אינו עובר אלא משום השב תשיבם בלבד. משמע דמהשב תשיבם ולמטה קאמר. וה"ה בלא תוכל להתעלם דעובר עיי"ש. אבל כבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל במלחמות שם. וכ"כ הראב"ד והריטב"א ז"ל הובאו בש"מ שם דדברי רש"י מוכרחים. וכ"כ התוס' שם בד"ה אינו עובר. ובקידושין ל"ד ע"א בד"ה מעקה ובשאר ראשונים שם עיי"ש. והשתא כיון דאיתי' ללאו במקום דלא שייכא העשה. ואיתא לעשה היכא דליתא ללאו. שפיר נמנין שניהם. גם נפק"מ בדבר שאינו עושה. דתנן התם כ"ח ע"ב דחייב למכרו מדכתיב והשבותו לו ראה איך תשיבנו לו עיי"ש. ופשיטא דליכא בזה אלא עשה בלבד. דהלאו לא שייך כאן כלל:

1 רמב"ם הלכות גזילה פ"א סמ"ג לאוין סי' קנט ועשין סי' עד טור ח"מ סימן רנט ורסג

2 שלא להתעלם מאבידה דכתיב דברים כג ומצאתה לא תוכל להתעל' וזהו שלא ימתין מקחת האבידה עד שיתיאשו בעלים: ובזה אין עשה דהשבה:

1 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

וחייב על כל שריטה כצ"ל וכן הוא בש"ס ומויו יתירא דושרט קדריש ודוקא שהתרו בו על כל שריטה ועיין לעיל סימן ע"ר ואית לי' לר' יוסי באלו הן הלוקין דאם שרט שריטה אחת על חמשה מתים חייב ה' ודריש לה מלנפש דחייב על כל נפש והסמ"ג ורבינו לא הביאו ונרא' שדעתם לפסוק כת"ק דמפיק לי' להאי לנפש דאינו חייב אלא על המת וכמ"ש רבינו לעיל וא"כ לא אייתר לי' לנפש להא דר' יוסי לחייב בשריטה אחת על חמשה מתים ואף דמסיק שם בגמרא דשמואל סבר לה כרבי יוסי כי גם הברייתא דקתני שריטה וגדידה אחת היא אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי הוא דלא כרבי יוסי וכדאמרינן שם דלשמואל ולרבי יוסי שריטה וגדידה הוא בין ביד ובין בכלי. וכן רבינו הביא לקמן בסימן ע"ו בלשון הבריית' וגם התנא דתנא קמי' דר' יוחנן דלע"ז לא מחייב אלא בכלי לא ס"ל כשמואל אליבא דר' יוסי דא"כ היה חייב גם בע"ז בין ביד בין בכלי משום לא תתגודדו דלדידי' לא תתגודדו לאו דוקא על המת כיון דלא סמיך הכתו' למת לגבי לא תתגודדו אלא גבי לא תשימו קרח' ס"ל להאי תנ' דלא תתגודדו הו' בין למת ובין לע"ז וכת"ק דר' יוסי דלא מפיק לי' לפטור על שריט' על ביתו שנפל כו' אלא מלנפש דכתיב גבי שריטה ומסוגי' הש"ס נראה דרבי יוחנן קבלה להך ברייתא מהתנא והגיה בה ביד פטור בכלי חייב והלכה כר' יוחנן לגבי שמואל וכן לפי פי' של רש"י ז"ל לשמואל אליבא דר' יוסי היה חייב שתים אם שרט בכלי על המת וע"ש כל זה נראה בעיני לפרש דעת הסמ"ג ורבינו. ודברי הרש"ל ז"ל בביאורו על הסמ"ג לא נתחוורו לו. אבל הרמב"ם ז"ל פסק כרבי יוסי ומשום דשמואל סבר כותיה. ולדעתו ז"ל הברייתא דתני קמיה דרבי יוחנן לא פליג אדרבי יוסי שהוא ז"ל מפרש דאף לר' יוסי אינו חייב אלא אחת ודלא כפי' רש"י ז"ל וע"ש בלחם משנה ואף דמחייב משום לא תתגודדו אף לע"ז היינו דלמת לא ממעיט אלא ביתו שנפל כו' אבל לע"ז לא קא ממעיט משום דמשמעות המקרא שאסר כל זה משום שהיה זה חוקת עכו"ם לגדוד למת וכן לע"ז וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והא דפטור ביד לגבי ע"ז משום דדרכ' דוקא בכלי. העולה מכל זה דלרבינו והסמ"ג אם שרט שריטה אחת על ה' מתים אף בה' התראות אינו לוקה אלא אחת כת"ק דר' יוסי דאצטריך לי' לנפש למעט ביתו שנפל כו' ומגדידה לא הוי ילפינן זה דגדידה היא בכלי דוקא ושריטה הוא דוקא ביד ולגבי איסורא דגדיד' חייב ג"כ לע"ז דשם לא כתיב למת גבי גדידה והא דפריך ליה רבי יוחנן להתנא והא כתיב ויתגודדו כמשפטם לא בא לומר דמהאי קרא יחייב לע"ז בכלי משום דדרכו בכך ולא משום הלאו דלא תתגודדו וכמו שמפרש רש"י ז"ל שם אלא דפריך מהאי קרא דלא תתגודדו לומר שהפי' מלא תתגודדו הוא דוקא בכלי וכמו דכתיב ויתגודדו בחרבות וכמו הברייתא דלעיל ואפשר לדעת רבינו חייב אף שלא על המת כמו ביתו שנפל בכלי. אך מ"ש רבינו בסימן זה ועל ע"ז בכלי חייב לפי מ"ש יותר טוב היה לרבינו לכותבו לכאן גבי גדידה וכן דוחק לומר דרבינו והסמ"ג לא יפסקו כסתם מתניתן דאלו הן הלוקין וכן פי' רש"י שם בגמרא דרבי יוסי מוסיף חייוב הוא כלומר ולא פליג את"ק והוא דריש מלמת דכתיב גבי גדידה לחייב על כל מת וכן כתב הב"ח ואפשר שלא חשו לכתוב זה רבינו והסמ"ג מאחר שאין נפקותא בזמן הזה:

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

ובזה אין עשה דכיון שנטלה לאחר יאוש לא מחייב להחזירה וכדאמרינן באלו מציאות

« ספר מצוות קטן ע״ה ספר מצוות קטן ע״ז »