ספר מצוות קטן ע״ד

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לשרט שריטה כדכתיב ובבשרם לא ישרטו שרטת ויקרא כ״א:ה׳

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מעשות שרט לנפש בבשרנו כאשר יעשו עובדי ע"ז. והוא אמרו יתעלה לא תתגודדו. וכבר נכפלה האזהרה מזה באמרו ושרט לנפש לא תתנו וגו'. וכבר התבאר בגמרא יבמות דף י"ג: כי גופיה דקרא לא תתגודדו לא תעשו חבורה, ושם נאמר גם כן לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת. ובגמרא מכות דף כ"א אמרו שריטה וגדידה אחת היא. ושם התבאר המתגודד על המת בין ביד בין בכלי חייב ועל ע"ז בכלי חייב ביד פטור כמו שבא בפירוש בנבואה ויתגודדו כמשפטם בחרבות. והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלוק דתי העיר במנהגם וחלוק הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארנו לא תעשו חבורה על מת, וזהו כמו דרש. וכן אמרו סנהדרין דף ק"י המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו, הוא גם כן על צד הדרש אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד. ולפי מה שבארו החכמים הנה הוא שלילה לא אזהרה כי הם בארו שענין זה המאמר הוא שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן לא יענש במה שנענש קרח ואמנם יהיה כאשר דבר ה' ביד משה לו, רוצה לומר הצרעת, כאמרו למשה הבא נא ידך בחיקך, וכמו שהתבאר בעזיהו המלך. ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות והעובר על לאו זה לוקה. ראה אנכי, שם:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

אֵין מְגַלְּחִין פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כז "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם". וְחַיָּב עַל כָּל פֵּאָה וּפֵאָה. לְפִיכָךְ הַמְגַלֵּחַ שְׁנֵי צְדָעָיו אֲפִלּוּ בְּבַת אַחַת וְהַתְרָאָה אַחַת לוֹקֶה שְׁתַּיִם. אֶחָד הַמְגַלֵּחַ הַפֵּאוֹת בִּלְבַד וּמֵנִיחַ שֵׂעָר כָּל הָרֹאשׁ וְאֶחָד הַמְגַלֵּחַ כָּל הָרֹאשׁ כְּאֶחָד לוֹקֶה הוֹאִיל וְגִלַּח הַפֵּאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ הַמְגַלֵּחַ אֲבָל אִישׁ הַמִּתְגַּלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּעַ לַמְגַלֵּחַ. וְהַמְגַלֵּחַ אֶת הַקָּטָן לוֹקֶה: הָאִשָּׁה שֶׁגִּלְּחָה פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ אוֹ שֶׁנִּתְגַלְּחָה פְּטוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כז "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" ויקרא יט כז "וְלֹא תַשְׁחִית פְּאַת זְקָנֶךָ" כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָהּ בְּבַל תַּקִּיף. לְפִיכָךְ הָעֲבָדִים הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן אֲסוּרִין בְּהַקָּפָה: כָּל מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִים חוּץ מִ"בַּל תַּשְׁחִית" וּ"בַל תַּקִּיף" וּ"בַל יִטָּמֵא כֹּהֵן לַמֵּתִים" משנה קידושין א ז. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן וְאֵינָהּ תְּדִירָה נָשִׁים פְּטוּרוֹת חוּץ מִקִּדּוּשׁ הַיּוֹם וַאֲכִילַת מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח וַאֲכִילַת הַפֶּסַח וּשְׁחִיטָתוֹ וְהַקְהֵל וְשִׂמְחָה שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת: טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס הֲרֵי הֵן סָפֵק, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה בְּכָל מָקוֹם וְחַיָּבִים בַּכּל. וְאִם עָבְרוּ אֵינָם לוֹקִין: אַף עַל פִּי שֶׁהָאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשָׁהּ הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ. וַאֲפִלּוּ קָטָן אָסוּר לָהּ לְגַלֵּחַ לוֹ פֵּאָה: וּפֵאָה זוֹ שֶׁמַּנִּיחִים בַּצְּדָעִים לֹא נָתְנוּ בּוֹ חֲכָמִים שִׁעוּר וְשָׁמַעְנוּ מִזְּקֵנֵינוּ שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים שְׂעָרוֹת. וּמֻתָּר לְלַקֵּט הַפֵּאוֹת בְּמִסְפָּרַיִם לֹא נֶאֱסַר אֶלָּא הַשְׁחָתָה בְּתַעַר: דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם. לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן. וְחָמֵשׁ פֵּאוֹת יֵשׁ בּוֹ. לְחִי הָעֶלְיוֹן וּלְחִי הַתַּחְתּוֹן מִיָּמִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּלֶת הַזָּקָן. וְלוֹקֶה עַל כָּל פֵּאָה וּפֵאָה. וְאִם נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלְּחֶנּוּ בְּתַעַר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כז "וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ" גִּלּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה. לְפִיכָךְ אִם גִּלֵּחַ זְקָנוֹ בְּמִסְפָּרַיִם פָּטוּר. וְאֵין הַמִּתְגַּלֵּחַ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסַיֵּעַ. וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְהַשְׁחִית זְקָנָהּ אִם יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר בַּזָּקָן. וְאִם הִשְׁחִיתָה זְקַן הָאִישׁ פְּטוּרָה: הַשָּׂפָה מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר וְהוּא הַשֵּׂעָר שֶׁעַל גַּב הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְכֵן הַשֵּׂעָר הַמְדֻלְדָּל מִן הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֹא נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁחִיתוֹ אֶלָּא יְגַלֵּחַ קְצָתוֹ עַד שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה: הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּקּוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׂעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שְׂעַר שְׁאָר אֵיבָרִים בְּמִסְפָּרַיִם בְּכָל מָקוֹם: לֹא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ תִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ. וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִים אוֹתוֹ הַחֲלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֲדִי אִישׁ לוֹקִין. הַמְלַקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעֲרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה. וְכֵן אִם צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִּצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה: כְּתֹבֶת קַעֲקַע הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיִּשְׂרֹט עַל בְּשָׂרוֹ וִימַלֵּא מְקוֹם הַשְּׂרִיטָה כָּחל אוֹ דְּיוֹ אוֹ שְׁאָר צִבְעוֹנִים הָרוֹשְׁמִים. וְזֶה הָיָה מִנְהַג הָעַכּוּ"ם שֶׁרוֹשְׁמִין עַצְמָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עֶבֶד מָכוּר לָהּ וּמֻרְשָׁם לַעֲבוֹדָתָהּ. וּמֵעֵת שֶׁיִּרְשֹׁם בְּאֶחָד מִדְּבָרִים הָרוֹשְׁמִין אַחַר שֶׁיִּשְׂרֹט בְּאֵי זֶה מָקוֹם מִן הַגּוּף בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה לוֹקֶה. כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כח "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכוֹתֵב אֲבָל זֶה שֶׁכָּתְבוּ בִּבְשָׂרוֹ וְקִעְקְעוּ בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּעַ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה כְּלוּם אֵינוֹ לוֹקֶה: הַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כח "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם". אֶחָד כֹּהֵן וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חָמֵשׁ מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת: גְּדִידָה וּשְׂרִיטָה אַחַת הִיא. וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ הָעַכּוּ"ם שׂוֹרְטִים בִּבְשָׂרָם עַל מֵתֵיהֶם מִפְּנֵי הַצַּעַר כָּךְ הָיוּ חוֹבְלִין בְּעַצְמָם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א יח כח "וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם". גַּם זֶה אָסְרָה תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יד א "לֹא תִתְגֹּדְדוּ". אֶלָּא שֶׁעַל מֵת בֵּין שָׂרַט בְּיָדוֹ בֵּין שָׂרַט בִּכְלִי לוֹקֶה. לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּכְלִי חַיָּב מַלְקוֹת בְּיָדוֹ פָּטוּר: וּבִכְלַל אַזְהָרָה זֶה שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בְּעִיר אַחַת זֶה נוֹהֵג כְּמִנְהָג זֶה וְזֶה נוֹהֵג כְּמִנְהָג אַחֵר. שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְמַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר דברים יד א "לֹא תִתְגֹּדְדוּ" לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת: הַקֹּרֵחַ קָרְחָה עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יד א "וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן שֶׁשָּׂרַט עַל הַמֵּת אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת. הַקֹּרֵחַ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ קָרְחוֹת עַל מֵת אֶחָד לוֹקֶה כְּמִנְיַן הַקָּרְחוֹת וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל קָרְחָה וְקָרְחָה. אֶחָד הַקֹּרֵחַ בְּיָדוֹ אוֹ בְּסַם אוֹ הִטְבִּיל אֶצְבְּעוֹתָיו בְּסַם וְהִנִּיחָם בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת בְּרֹאשׁוֹ בְּבַת אַחַת הוֹאִיל וְקָרַח חָמֵשׁ קָרְחוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא הַתְרָאָה אַחַת לוֹקֶה חָמֵשׁ שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן בָּאִין כְּאַחַת. וְחַיָּב עַל כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא ה "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם". וְכַמָּה שִׁעוּר הַקָּרְחָה כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ כִּגְרִיס פָּנוּי בְּלִי שֵׂעָר: הַקֹּרֵחַ רֹאשׁוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵט בִּבְשָׂרוֹ עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁנִּטְבְּעָה בַּיָּם פָּטוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד אוֹ הַשּׂוֹרֵט לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הַקֹּרֵחַ קָרְחָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה בִּבְשַׂר חֲבֵרוֹ וְהַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע בִּבְשָׂרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְהָיָה חֲבֵרוֹ מְסַיֵּעַ. בִּזְמַן שֶּׁשְּׁנֵיהֶן מְזִידִין שְׁנֵיהֶן לוֹקִין. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד הַמֵּזִיד מִשְּׁנֵיהֶם לוֹקֶה וְהַשּׁוֹגֵג פָּטוּר:

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

ודוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו מותר כדאשכחן בר' עקיבא ד' מיתות דף סח וכתב הרא"ש דבר תימא הוא כיון שאסור בין ביד בין בכלי ובתוספות פירש אפשר על תורה הוא דעביד הכי:

2 ברית משה פתח ↗

ונ"ל בס"ד כך דרש"י פ' ראה כתב וז"ל לא תתגודדו לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים עכ"ל ומה שעמד הרמב"ן ז"ל שם על רש"י דלדבריו אפילו שלא על המת יהא מוזהר עי' במזרחי ובג"א ז"ל שם מה שתירצו ע"ז, אבל לי קשה על רש"י דבספרי פ' ראה איתא וז"ל לא תתגודדו לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר ואגודתו על ארץ יסדה ד"א לא תתגודדו לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין שנא' ויתגודדו בחרבות כמשפטם עכ"ל אלמא דהספרי סובר דלא תתגודדו הזהיר או שלא יעשו אגודות אגודות או שלא להתגודד לע"ז כדרך שהעכו"ם עושים דמדהביא הספרי את הפסוק ויתגודדו בחרבות כמשפטם מוכח בפי' שדיבר מלתגודד לע"ז וכ"נ בפי' מגמ' דמכות וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' ראה וז"ל לא תתגודדו כמשמעו לא תעשו כדרך שהאומות עושין על ע"ז וכה"א ויתגודדו כמשפטם ד"א לא תתגודדו לא כענין גדו אילנא אלא מלשון גדוד לא תעשו אגודות אגודות שיהו אלו פוסלין ואלו מכשירין אלו שומרין מקרא קודש היום אלו למחר אלא היו כלכם אגודה אחת כענין שנא' ואגודתו על ארץ יסדה עכ"ל וא"כ ק"ל היכא מפ' רש"י לא תתגודדו שלא תתנו גדידה ושרט על מת שלא כהספרי ונ"ל בס"ד ליישב דביבמות י"ג ע"ב איתא א"ל ר"ל לר' יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והקשה הגמ' האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת ומסיק דתרתי שמעית מיניה עי"ש ולכאורה על הגמ' גופא קשה דהיאך קאמר דלא כהספרי ואי"ל דהגמרא באמת חולק על הספרי כיון דמגמ' דמכות נראה בפי' דגכ"ס כהספרי וא"כ אמא' לא אמר הגמ' ביבמות ג"כ דלא תתגודדו בא להזהיר שלא להתגודד לע"ז וצ"ל דגמ' דיבמות דיבר מפשטות הקרא ופשטות הקרא סובר הגמ' הזהיר שלא לעשות חבורה על המת והא שלא להתגודד לע"ז זה היא דרשה דקרא וכן איתא בפי' בסה"מ סי' הנ"ל עי"ש, ובלא"ה נ"ל דעכצ"ל דכל המוני מצות סברו בהגמ' כך דלכאורה יש להקשות דמדוע לא מנאו שלא להתגודד לע"ז למל"ת בפ"ע דבשלמא שלא לשרוט על המת ושלא להתגודד על המת לא מנאו לתרתי משום דשריטה וגדידה אחת היא כהנ"ל וכמ"ש הלח"מ הל' עכו"ם פי"ב הלכ' י"ג ועי' במעיי"ח דף קס"ה ע"ב אות ע"ט מ"ש על הלח"מ זה אבל שלא להתגודד לע"ז על זה באמת קשה מדוע לא מנאו למל"ת בפ"ע, אבל בהנ"ל מיושב שפיר דכיון דמנאו את זה דילפינן מפשטות הקרא ע"כ שוב לא מנאו למצוה פרטי' את מה דילפינן מדרשא דקרא זה ועי' בזוהר הרקיע מל"ת קמ"ז אות נ"ה שכ' ואלו שתי אזהרות לאו אחת הם במנין ולכאו' מדוע לא נתן איזה טעם לזה דמדוע לא מנאם לתרתי אבל בהנ"ל י"ל שכיוון למה שכתבנו וע"כ כיון שהקדים וכתב שם דגופיה דקרא הוא לא תעשו חבורה על מת ע"כ כתב אח"כ שפיר ואלו שתי אזהרות לאו אחת הם במנין כמובן, נמצא לפי הנ"ל מוכח מגמ' דיבמות דפשטות הקרא הזהיר שלא לעשות חבורה על המת והדרשא דקרא הזהיר שלא להתגודד לע"ז ועל שניהם לוקין כמו שא' במכות שם וכ"כ הרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"ג וכ"ס כל הפוסקים וגם א"ז ילפינן מלא תתגודדו שלא לעשות אגודות אגודות ואי דרשא גמורה היא זה או אסמכתא בזה יש פלוגתא, מהכ"מ ז"ל הלכה י"ד שם מוכח שדרשא גמורה היא מדהקשה דהיאך לוקין על המגדד עצמו הא הוי לאו שבכללות כיון שגם שלא לעשות אגודות אגודות ילפינן מפסוק זה אבל הסד"מ שם חולק עליו דלא הוי אלא אסמכתא וגם מהמזרחי פ' ראה נראה דס"כ אבל הג"א שם הוכיח מגמרא דיבמות שהיא דרשא גמורה ול"נ דמהספרי והפסיקתא הנ"ל גכ"מ כן ועל קושית הסד"מ עי' במהר"מ שיק מצוה תס"ח מה שתי' ע"ז. נחזור לעניינינו דמגמ' דילן מוכח דשתי אזהרות ילפינן מלא תתגודדו כהנ"ל ובהספרי והפסיקתא הנ"ל צ"ל חדא מתרתי או דבאמת חלקו על הגמ' דילן וסברו דלא תתגודדו לא הזהיר אלא שלא להתגודד לע"ז ואת זה שלא לעשות חבורה על מת ילפי מושרט לנפש וגו' ולא סברו דשריטה וגדידה אחת היא כמו שסובר ר' יוסי דמכות שם או י"ל דג"כ סברו כהגמ' דילן וכר' יוסי דשריטה וגדידה אחת היא ולא נקטו אלא את מה דילפינן מדרשה ומה דילפינן מפשטות הקרא מזה לא דיברו, וא"כ ממילא ל"ק על רש"י קושיתינו הנ"ל די"ל דרש"י סובר בהספרי והפסיקתא כפי' השני הנ"ל ורש"י לא נקט אלא את מה דילפינן מפשטות הקרא כהגמר' דיבמות הנ"ל וע"כ לא הביא את הדרשה דהספרי והפסיקתא כמובן, אבל רבינו י"ל דסובר כפשטינו הא' דהספרי והפסיקתא חולקים על הגמ' דילן ואף דלהלכה באמת סובר רבינו כהגמ' דילן כמ"ש בפי' דשריטה וגדידה אחת היא אפ"ה הי' עדיף ליה למינקט לאזהרה שלא לשרוט על המת את הפסוק ושרט לנפש כיון שהיא אזהרה לכ"ע גם להספרי והפסיקתא אבל הרמב"ם ודכוותיה י"ל דסברו כפשטינו הב' הנ"ל דהספרי והפסיקתא אינם חולקים על הגמ' דילן וע"כ נקטו שפיר לאזהרה את הפסוק לא תתגודדו אף דהפסוק ושרט לנפש כתיב ברישא כיון דמלא תתגודדו ילפינן ג"כ שלא לעשות אגודות אגודות ע"כ היה הפסוק זה עדיף להם וא"כ ממילא איכא ראי' מזה להכ"מ דלא תעשו אגודות אגודות דרשה גמורה היא ולא אסמכתא, וגם י"ל דמשו"ה לא נקט רבינו את המל"ת זו במלת שלא כיון שנכלל במל"ת זו שני דברים שלא לשרוט על המת ושלא להתגודד לע"ז והי' צריך להאריך ולמיפרט תרתי כיון דהאי מנייהו מפקת ומשום דרבינו רצה קצר ע"כ ל"כ במלת שלא כמובן, וגם מה מאוד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את הסמ"ק דבסי' ע"ד מנה שלא לשרוט שריטה על המת ובסי' ע"ה מנה שלא לגדוד נראה דלא פסק כר' יוסי דשריטה וגדידה אחת היא וכבר עמד עליו הדינא דחיי אבל בהנ"ל י"ל דהסמ"ק סובר כפשטינו הא' הנ"ל דהספרי והפסיקתא סוברים דלא תתגודדו לא הזהיר אלא שלא להתגודד לע"ז ולא סברו כר' יוסי דשריטה וגדידה אחת היא וכיון דהספרי והפסיקתא ג"כ סברו כת"ק דר' יוסי דשריטה וגדידה לא אחת היא ע"כ פסק הסמ"ק כהת"ק אלא כיון דמסתם גמרא דיבמות נראה דלא תתגודדו הזהיר שלא להתגודד על המת דלא כהספרי והפסיקתא ע"כ פסק בזה הסמ"ק כסתם גמ' דיבמות כמובן, אבל לכאורה קושיא אחרת ק"ל על הסמ"ק דמדוע נקט בסי' ע"ד לאזהרה את הפסוק ובבשרם לא ישרטו שרטת דכתיב בכהנים פ' אמור פרשה כ"א פ"ה מדוע לא נקט את הפסוק דפ' קדושים ושרט לנפש דקאי על כל ישראל אבל אח"כ ראיתי שהלך בזה בעקבות הבה"ג ז"ל מובא במצה"ש בסוף ספרו שמנה בחלק לאוין שבמלקות ארבעים לא ישרטו שרטת וגם לא תתגודדו אלא על הבה"ג גופא עדיין קשה קושיתינו אבל לקמן בס"ד תמצא תירוץ ע"ז:

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פי"ב. סמ"ג לאוין סב טור י"ד סימן ק"פ ושמ"ד.

2 שלא לשרוט שריטה דכתיב ויקרא כ״א:ה׳ ובבשרם לא ישרטו שרטת: ודוקא על מת וחייב על כל שריט' ושריט' ועל מת חייב בין ביד בין בכלי ועל עכו"ם ביד פטור בכלי חייב:

1 טור פתח ↗

הלכות כתובת קעקע כתובת קעקע מחוקי העובדי כוכבים הוא והוא שכותב על בשרו בשריטה וממלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמין ובכל מקום שעשה כן על בשרו חייב בכל מה שיכתוב אפי' אינו כותב שם כו"ם ואם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא"כ סייע בדבר ומותר ליתן אפר כירה ע"ג מכתו ואין בו משום כתובת קעקע גדידה וקרחה על המת גם היא מחוקת העובדי כוכבים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת וכתיב ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגדידה ושריטה אחד הוא והוא ששורט בבשרו ואינו חייב אא"כ יעשה כן על מתו ולכו"ם אלא שעל מתו חייב בין ביד בין בכלי ולכו"ם אינו חייב אלא בכלי וכתב הרמב"ן דוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו מותר כדאשכחן סנהדרין סח. ברבי עקיבא שפגע במטתו של ר' אליעזר והיה מכה על בשרו עד שדמו שותת לארץ וכתב א"א ז"ל ודבר תימה הוא דכיון דבין ביד בין בכלי אסור היאך יהא מותר דרך הכאה והתוספות פירשו שרבי עקיבא היה עושה כן על התורה כמו שהיה אומר הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותם המשרט על צער אחר שבא לו פטור המשרט ה' שריטות על מת אחד או על ה' מתים שריטה אחת חייב ה' וקרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בין בראש בין ביד בין בסם ושיעורו כתב הרמב"ם כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שער וא"א הרא"ש ז"ל פסק בשתי שערות חייב ומיהו איסורא איכא אפי' בשער אחד ואם קרח קרחה אחת על ה' מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה' קרחות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת כתב הרמב"ם הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידין לוקין אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה והשוגג פטור ירושלמי רב הונא מפקיד לחבריה פקדון לנשיכון כד יהון קיימין על מתים דלא ליתלשון בשעריהון שלא יבאו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כתוב א בפרשת קדושים ושרט לא תתנו בבשרכם וכן בכהנים כתוב ובבשרם לא ישרטו שרטת ודורש ב בת"כ שחייב על כל שריטה ושריטה והוא שהתרו בו על כל אחד ואחד וגדידה ושריטה אחת היא וככלל לא תתגודדו אזהרה אף לע"ז שחוק ע"ז כן שנאמר ויתגודדו כמשפט' בחרבות וברמחים ותניא במכות דף כ"א על המת בין ביד בין בכלי חייב ועל ע"ז ביד פטור בכלי חייב שנאמר בחרבות, ומה ג שמצינו בסנהדרין דף ס"ה שכשנפטר רבי אליעזר היה רבי עקיבא מכה בעצמו עד שדמו שותת לארץ על התורה ועל המצות היה עושה כך כמו שאומר שם הרבה מעות יש לי ואין לי שלחני להרצותם ובכלל לא תתגודדו דרשינן ביבמות דף י"דאל תעשו אגודות אגודות שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג מנהג אחד וזה נוהג מנהג אחר:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד כְּמוֹ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד גּוּפֵנוּ כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יד א לֹא תִתְגּוֹדְדוּ. וְנִכְפַּל לָאו זֶה בְּמִלָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט, כח וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וְגוֹ'. וּבְמַסֶּכֶת יְבָמוֹת יג, ב אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לֹא תִתְגּוֹדְדוּ מִבָּעֵי לְגוּפֵהּ, דַּאֲמַר רַחֲמָנָא לֹא תַּעֲשׂוּ חַבּוּרָה, וְשָׁם נֶאֱמַר עוֹד, לֹא תִתְגּוֹדְדוּ עַל מֵת. וּבְמַסֶּכֶת מַכּוֹת אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כא, א שֶׁשְּׂרִיטָה וּגְדִידָה דָּבָר אֶחָד הוּא, וְשָׁם נֶאֱמַר שֶׁהַשּׂוֹרֵט עַל הַמֵּת, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, חַיָּב, וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, בִּכְלִי חַיָּב, וּבַיָּד פָּטוּר, שֶׁכֵּן הָיָה מִנְהָגָם לְהִתְגּוֹדֵד לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִּכְלִי, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב מלכים יח, א כח וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים. וּמִכָּל מָקוֹם לְפִי הַנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כב שֶׁאֵין חִיּוּב הַלָּאו, רַק בְּמִתְגּוֹדֵד עַל מֵת אוֹ עַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל הַמִּתְגּוֹדֵד בְּלֹא טַעֲנָה אוֹ מִתּוֹךְ כַּעַס עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל אוֹ סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָּבָר נִמְאָס בְּיוֹתֵר וּמְכֹעָר וְאָסוּר, אֵין חִיּוּב הַלָּאו עַל זֶה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָּנוּ שׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם דּוֹמֶה לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתַבְתִּי בְּלָאו דְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ בְּסֵדֶר קְדֹשִׁים תִּהְיוּ מצוה רנא. וְנִמְנַעְנוּ מִן הַגְּדִידָה עַל מֵת, כִּי לֹא יֵאוֹת לָעָם הַנִּבְחָר בַּעֲלֵי חָכְמַת הַתּוֹרָה הַיְּקָרָה לְהִצְטַעֵר בְּדָבָר מִמַּעֲשֵׂה הָאֵל, רַק עַל הָעִנְיָן שֶׁצִּוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לְהִצְטַעֵר בּוֹ, וּמִן הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה מצוה רסד, אֲבָל שֶׁנַּשְׁחִית גּוּפֵינוּ וּנְקַלְקֵל עַצְמֵנוּ כְּשׁוֹטִים, לֹא טוֹב לָנוּ וְלֹא דֶּרֶךְ חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי בִּינָה, רַק מַעֲשֵׂה הֲמוֹן הַנָּשִׁים הַפְּחוּתוֹת וְחַסְרֵי הַדַּעַת שֶׁלֹּא הֵבִינוּ דָּבָר בְּמַעֲשֵׂה הָאֵל וְנִפְלְאוֹתָיו. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בפירוש החומש כאן כָּתַב, מִכָּאן סֶמֶךְ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מועד קטן כז ב בְּאָסְרָם לְהִתְאַבֵּל עַל מֵת יוֹתֵר מִדַּאי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות כ, ב שֶׁהַשּׂוֹרֵט עַל הַמֵּת חַיָּב עַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה מַלְקוּת אַחַת, וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים חַיָּב חָמֵשׁ מַלְקוּיוֹת, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסוֹף מַסֶּכֶת מַכּוֹת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עבודה זרה יב, יד כִּי עוֹד דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בְּעִיר אַחַת, זֶה נוֹהֵג בְּמִנְהָג אֶחָד וְזֶה נוֹהֵג בְּמִנְהָג אַחֵר, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְמַחְלֹקֶת, וּלְשׁוֹן לֹא תִתְגֹּדְדוּ כְּלוֹמַר, לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, כְּלוֹמַר, שֶׁתִּהְיוּ חֲלוּקִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. מִמּוֹרִי יִשְׁמְרוֹ אֵל לָמַדְתִּי שֶׁאֵין אִסּוּר זֶה אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת שֶׁחוֹלְקִין קְצָתָן עַל קְצָתָן וְהֵן שָׁוִין בְּחָכְמָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּל כַּת מֵהֶן כִּדְבָרָיו, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם מַחְלֹקֶת בֵּינֵיהֶן, אֶלָּא יִשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בַּדָּבָר הַרְבֵּה עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּם לְדֵעָה אַחַת, וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּכָךְ יַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַמַּחְמִירִים, אִם הַמַּחְלֹקֶת הוּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל בִּשְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים חֲלוּקִין וְהֵן שָׁוִין בְּחָכְמָה לֹא נֶאֱמַר עַל זֶה לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְהֵבִיאוּ רְאָיָה מִמַּעֲשֶׂה דְּמַסֶּכֶת חֻלִּין שֶׁאָמְרוּ שָׁם צ"ל עבודה זרה מ, א נָפְקִי שִׁפּוּרֵי דְּרַב וְאָסְרִי, וְנָפְקִי שִׁפּוּרֵי דִּשְׁמוּאֵל וּשְׁרוֹ. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת בְּכָל מָקוֹם שֶׁבְּגוּפוֹ עַל מֵת אוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, חַיָּב מַלְקוּת.

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

ודוקא על מת. לאפוקי על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים אבל על ע"ז חייב ג"כ וכדלקמן:

« ספר מצוות קטן ע״ג ספר מצוות קטן ע״ה »