ספר מצוות קטן ע״ב

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 ברית משה פתח ↗

כתוב א בפ' קדושים וכתובת קעקע כו'. לכאור' יש לדקדק דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו במלת שלא כמ"ש ברמזיו שלא יכתוב איש בשריטה כו' וכן כתבו ז"ל הרמב"ם ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם רמז מל"ת מ"א ובסה"מ שם כתב הזהירנו כדרכו כהנ"ל ריש מל"ת כ' הסמ"ק סי' ע"ב החינוך ואלה המצות מצוה רנ"ג העיר מקלט מצוה רנ"ה המצות השם מצוה רנ"ד ובודאי דלא בחנם שינה רבינו בחיבורו כאן, ואפשר כיון דר"ש במשנה דמכות כ"א ע"א סובר דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז כמ"ש הגמרא שם ואף דת"ק פליג ולא בעי שיכתוב שם ע"ז והלכה כת"ק כמ"ש רבינו מ"מ כיון דהפסוק וכתובת קעקע לא תתנו וגו' הוי מל"ת לכ"ע ולר"ש לא יוכל למימר כמ"ש ברמזיו כיון דלר"ש בלא שם ע"ז ליכא מה"ת שום איסור כלל ואף דרש"י ז"ל כתב שם בד"ה כתובת קעקע דמה"ת אסור לר"ש כל כתיבה ורק למלקות צריך שם ע"ז ונ"ל דלמד א"ז מדאמר ר"ש במתניתין אינו חייב עד שיכתוב שם כו' ומדלא אמר אינו אסור נר' דדוקא חיוב מלקות סובר דליכא אבל איסור מה"ת איכא ואח"כ ראיתי שכבר קדמנו בראי' זו הב"ח ז"ל יו"ד סי' ק"פ, וא"כ שפיר הי' יכול רבינו למימר גם אליבא דר"ש כמ"ש ברמזיו כיון דעכ"פ איסור מה"ת יש אפי' כשלא כתב שם ע"ז, אבל רבינו י"ל דסובר כהריטב"א ז"ל במכות שם שכ' על הני מימרות דרב מלכיא ורב ביבי וז"ל ונראין דברים שכל המימרות הללו לא נאמרו אלא לרבנן דאלו לר"ש אין לאסור דבר מכל זה אפי' מדרבנן כיון שהתורה לא אסרה אלא שם של ע"ז כו' עכ"ל ומדכ' שהתורה לא אסרה כו' מוכח בפי' דסובר דלר"ש בלא שם ע"ז אפי' איסור גרידא מה"ת ליכא ועל לשון אינו חייב דמתניתין צ"ל להריטב"א חדא מתרתי או משום דסובר ר"ש דמדרבנן עכ"פ אסור ע"כ אמר אינו חייב או י"ל כיון דת"ק אמר אינו חייב ע"כ נקט גם ר"ש לשון זה, וא"כ ממילא שפיר י"ל דלר"ש לא מצי למינקט רבינו כמ"ש ברמזיו אלא לר"ש הי' צ"ל שלא יכתוב איש שם ע"ז כו' ולשון זה לא יוכל לומר לת"ק כיון דלת"ק חייב אפי' בלא שם ע"ז וכיון דרבינו רצה לומר לשון שיהא סובל לכ"ע ע"כ התחיל עם הפסוק אבל ברמזיו י"ל שרצה לרמז שפסק כת"ק ע"כ כתב במלת שלא לשון שאינו סובל לר"ש, אבל הרמב"ם והשאר מוני המצות הנ"ל י"ל דסברו כרש"י הנ"ל דלר"ש בלא שם ע"ז אסור מה"ת וע"כ שפיר כתבו בלשון שכ' רבינו ברמזיו ודו"ק:

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

וקי"ל דכל כו'. ולאפוקי ממאן דאית ליה שם באלו הן הלוקין דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז ועיין רי"ף ורא"ש ואף האי תנא מודה דאיסורא איכא בכל כתיבת קעקע:

2 ברית משה פתח ↗

פי' כתובת קעקע האמורה בתורה כו'. כוונת פי' שכ' רבינו מפרש המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וז"ל פי' לאפוקי מפרשים שפירשו בענין אחר עכ"ל פי' לפירושו דבמשנה דמכות שם איתא הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם פרש"י וז"ל כתובת קעקע כותב תחילה על בשרו בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים ואסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בענין זה שכך גזה"כ עכ"ל נראה דסובר דפירושא דכתובת קעקע דמתחלה כותב בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין אבל רבינו רצה לאפוקי מפי' זה ע"כ כתב פי' ומפרש שמתחלה משרטט על בשרו ואח"כ ממלא מקום השריטה בכחול או דיו וממילא לפי כוונת המרש"ל ברב"נו עכצ"ל שחולק על רש"י' וגם נ"ל רא" לדבריו מדכ' רבינו שנינו במכות שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים שיכתוב בשריטה וגם יקעקע בצבע ולכאורה אמאי ל"כ בקיצור שנינו במכות שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים ותו לא מידי כיון דממילא הוה ידעינן דעל שני הדברים שדיבר מתחלה קאי אח"כ אבל בהנ"ל י"ל שרבינו ירא דכשלא יפרש את השני דברים נטעה לומר שגם הוא מודה לפירושו של רש"י אלא חדא מהשני פירושים נקט וע"כ כתב אח"כ סתם עד שיעשה שני הדברים ולא מפרשם דכוונתו דעל איזה אופן מהשני פירושים שיעשה חייב וכדי שלא נטעה לומר כן ע"כ כתב רבינו שיכתוב בשריטה כו' כוונתו שאינו חייב עד שיעשה את השני דברים רק באופן שהוא מפרש ולא כמו שפרש"י כיון דבאמת חולק על רש"י כמ"ש המרש"ל כמובן: וגם מהרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"א נר' לכאו' שחולק על רש"י מדמפרש כתובת קעקע כמו שמפרש רבינו וגם מדכ' ומעת שירשום באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט כו' לוקה ומדכ' אחר שישרוט נראה דדוקא כשירשום אחר שישרוט לוקה אבל כשירשום תחילה אינו לוקה, אבל י"ל בהרמב"ם גם לאידך גיסא דמדלא למד המרש"ל שרבינו חולק על רש"י אלא ממלת פי' שכ' ולא למד א"ז מהפשט גרידא שכ' רבינו בכתובת קעקע עכצ"ל דהמרש"ל סובר דמהפשט גרידא לא מוכח שחולק כיון די"ל דחדא מהפירושים נקט אלא הלשון פי' שכ' מורה שחולק וא"כ לפי"ז כיון שהרמב"ם ל"כ מלת פי' שמורה שחולק באמת י"ל דחדא מהשני פירושים נקט וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' שאינו חולק על רש"י מדכ' הרמב"ם כתב ולא רשם בצבע או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור ואי נאמר שחולק על רש"י א"כ היכי כתב או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור דנראה הא כתב בשריטה חייב הלא אפי' כשכתב בשריטה אחר שרשם בצבע ג"כ פטור אעכ"מ דלא חולק על רש"י והא דמפרש כרבינו באמת צ"ל דחדא מהפירושים נקט וכן יש להוכיח מסה"מ מל"ת מ"א דמדלא מפרש שם דבאיזה אופן חייב בכתובת קעקע, וגם מהחינוך ז"ל מצוה רנ"ג נ"ל להוכיח שסובר בדעת הרמב"ם כן כיון דהחינוך לעצמו עכצ"ל דסובר כהשני פירושים מדלא מברר מזה כלום וכ"כ המנ"ח וא"כ ממילא גם בדעת הרמב"ם צ"ל דסובר כן כיון שדרכו להלוך בעקבותיו, וממילא לפי הנ"ל גם מהזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קע"א אות ס"ד ליכא להוכיח שחולק על רש"י אף שמפרש כרבינו די"ל דחדא מהשני פירושים נקט וגם מדכ' הזוה"ר קעקע ולא כתב פטור יש להוכיח דלא חולק כמו שהוכחנו בזה להרמב"ם, אבל מהסמ"ק ז"ל סי' ע"ב מוכח בפי' שחולק על רש"י מדמפרש כתובת קעקע כמו שמפרש רבינו וגם כתב מלת פי' א"כ י"ל גם בהסמ"ק כמ"ש המרש"ל ברבינו וגם מהכלבו ז"ל הלכות ע"ז סי' צ"ז יש להוכיח כן דמלבד שמפרש כמו שפירש רבינו יש להוכיח ממ"ש וז"ל ומעת שירשום באחד מן הצבעים הרושמין באיזה מקום מהגוף לוקה עכ"ל ואי נא' דסובר כרש"י היכי כתב ומעת שירשום כו' לוקה הא איכא גוונא דלא לקי מעת שירשום דהיינו כשרושם תחלה ואח"כ קעקע אעכ"מ דל"ס כרש"י אלא כרבינו אבל מהרי"ף והרא"ש ז"ל במכות שם ליכא שום הכרע כיון שהם הביאו את המשנה כצורתא. אבל מהר"ן ז"ל שם נראה בפירוש דסובר כרבינו דעל עד שיכתוב ויקעקע שכ' הרי"ף כתב וז"ל כלומר אחר שקרע עורו הניח דיו באותה שריטה וניכרת שם זמן גדול ובעינן תרתי לחיובא שריטה וכתיבה ולישנא דקרא נקט דכתיב וכתובת קעקע שהרי תחילה הוא קורע העור ואח"כ כותב עכ"ל ומדכ' שהרי תחילה הוא קורע העור ואח"כ כותב מוכח דסובר דבענין אחר לא הוי כתובת קעקע ומשום דס"כ ע"כ כתב כלומר כיון דהיה קשה לו דהיכי קאמר התנא עד שיכתוב וקעקע דנראה שמתחילה נותן את הצבע ואח"כ מקעקע את הבשר במחט כמ"ש רש"י הא בכה"ג אינו עובר אלא דוקא כשרושם תחילה ואח"כ נותן את הצבע כמ"ש רבינו ועי"כ כתב כלומר כוונתו דל"ת שהתנא סובר כרש"י אלא לישנא דקרא נקט כמובן, אבל לכאורה עדיין צריך להבין דמדוע לא הי' קשה להר"ן על הקרא גופא דמדוע כתיב כתובת קעקע אבל עם הברטנורה ז"ל במכות שם גם זה מיושב דז"ל לישנא דקרא נקט דכתיב כתובת קעקע כתיבה ברישא והדר קעקע אבל לעולם הקעקע תחילה ואח"כ הכתב וקרא הכי משמע וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם עכ"ל וא"כ י"ל דבשלמא בהקרא גם הר"ן סובר כמ"ש הברטנורה וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם וע"כ ל"כ את הכלומר אלא על התנא דמתניתין דל"ל ביה כמ"ש הברטנורה בהקרא כיון דקאמר ויקעקע לשון זה מורה שכותב תחילה ואח"כ קעקע וע"ז משני כמו שמשני הברטנורה דלישנא דקרא נקט כמובן, וגם מהברטנורה מוכח דסובר כרבינו וכ"כ המנ"ח בשם המש"ח שהר"ן והרע"ב והמרש"ל סברו כרבינו ואם כיוון המש"ח עמ"ש המרש"ל בביאורו כאן אז איני יודע דמנ"ל שגם המרש"ל ס"כ דלמא דוקא בדעת רבינו ס"כ משום שכ' מלת פירוש, ואפשר דמשום דסתם המרש"ל ול"כ שסובר כרש"י הוכיח שהסכים לפירושו של רבינו יהי' איך שיהיה עכ"פ זה יוצא לנו מהנ"ל שיש שני שיטות בפירושא דמל"ת זו דרבינו והסמ"ק והכלבו והר"ן והרע"ב והמרש"ל סברו דדוקא קעקע תחילה ואח"כ כתב חייב אבל כתב ואח"כ קעקע פטור אבל רש"י סובר כתב ואח"כ קעקע חייב ואפשר דדוקא בכה"ג סובר דחייב מדלא מפרש שגם להיפך חייב אבל זה נראה בפי' שסובר דכתב תחילה ואח"כ קעקע חייב והרמב"ם והחינוך והזוה"ר י"ל דסברו כהשני פירושים כהנ"ל, אבל לכאורה ק"ל דמה הכריח את רבינו ודכוותיה לומר כשיטתם דבשלמא רש"י י"ל דלישנא דקרא וכתובת קעקע וגם לישנא דתנא דמתניתין עד שיכתוב ויקעקע הכריחו לומר את פשטו כיון דתירוצם של הר"ן והרע"ב לא היה ניחא ליה אבל על רבינו ודכוותיה לכאורה קשה נהי דבלישנא דקרא ובלישנא דתנא דמתניתין סברו כתירוצם של הר"ן והרע"ב אבל מנ"ל הכרח לומר כתירוצם דלמא באמת הפשט כמ"ש רש"י:

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פי"ב סמ"ג לאוין סא טוי"ד סי' קפ

2 שלא לכתוב קעקע דכתיב ויקרא י״ט:כ״ח וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם וקי"ל דכל כתוב' קעקע אסור ואינו חייב עד שיכתו' ויקעקע: פירוש ישרוט כעין אותיו' ויקעק' בצבע ומותר לתת אפר מקלה על מכתו דמכתו מוכח' עליו:

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם צריך ביאור מש"כ רבינו הגאון ז"ל בלאו דכתובת קעקע רק לשון כתובת בלבד. והא כתובת קעקע כתיב בקרא. ולא עבר בלאו זה עד שיכתוב ויקעקע. וכדתנן בפ"ג דמכות שם כ"א ע"א הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ול"כ אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם עיי"ש. וא"כ היכי כתב בלשון לאו זה כתובת לחוד כיון דכתב לחוד בלא קעקע לא אסר הכתוב. ועוד דאפי' כתב וקעקע נחלקו הראשונים ז"ל דלדעת רש"י שם בעינן שיכתוב ואח"כ יקעקע. אבל דעת הרמב"ם בפי"ב מהלכות ע"ז הי"א איפכא. דבעינן שיקעקע ואח"כ יכתוב. וכן דעת הסמ"ג לאוין ס"א והרשב"ץ בזה"ר לאוין סי' ס"ד. והרב הנמוק"י בפירושו למתניתין דהתם וכן כתבו הראב"ד והר"ש משאנץ ז"ל בפירושם לספרא פרשת קדושים פ"ו עיי"ש וכ"כ הטור ביו"ד סי' ק"פ. והסמ"ק סי' ע"ב ובפי' הרע"ב למתניתין. וביאר שם משום דכתיבת קעקע משמע שכותב בתוך הקעקע עיי"ש. אבל הריטב"א ז"ל שם מבואר דס"ל כפירש"י דבעינן כתב והדר קעקע. ומשום הכי נדחק שם לפרש היכי משכחת לה כתיבה ואח"כ קעקע עיי"ש. וכבר תמהו קצת אחרונים ז"ל על הש"ך ריש סי' ק"פ שכתב על דברי הרמב"ם ולשון הש"ע דלאו דוקא משרט תחילה ואח"כ מקעקע. אלא ה"ה איפכא כדפירש"י. דבאמת מבואר בדברי הראשונים ז"ל דדוקא הוא. וכ"כ הרש"ל והר"ב דינא דחיי בביאורם לסמ"ג שם עיי"ש. וא"כ הדבר תמוה ביותר על רבינו הגאון ז"ל שכתב כאן בלשון האזהרה כתובת בלבד. ואין זה ענין האזהרה כלל. וכזה יש לתמוה ג"כ בלשון רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו בדבור לא יהי' לך. דשם לא הזכיר בלשון אזהרה זו רק קעקע לחוד. ולא הזכיר כתב כלל עיי"ש. וכנראה דלטעמי' אזיל דס"ל דאזהרה זו שייכא אפי' בחדא מינייהו. וזה תימא ונגד משנה ערוכה וברייתא דספרא פרשת קדושים שם והתוספתא פ"ג דמכות עיי"ש. וגם צריך ביאור מה דשם הזכיר קעקוע וכאן הזכיר כתב. שכפי הנראה ודאי דוקא הוא. וחזר בו כאן ממש"כ שם כדרכו בכמה דוכתי כיו"ב. ואינו מובן לכאורה מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר:

« ספר מצוות קטן ע״א ספר מצוות קטן ע״ג »