ספר מצוות קטן רט״ז:א׳-ב׳

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן רט״ו ספר מצוות קטן רי״ז »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לאכול כלאי הכרם דכתיב פן תקדש המלא' דברים כ״ב:ט׳ ודרשינן פן תקדש תוקד אש וכיון דבת שריפה היא פשיטא דאסור באכילה.

1 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מאכול כלאי הכרם בלבד. והוא אמרו פן תקדש המלאה, ובאה הקבלה פן תקדש פן תוקד אש, רוצה לומר שאינו מותר ליהנות ממנו. וכבר קדם לך זה השרש כל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. ובשני מפסחים דף כ"ד: כשאמרו כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן רוצה לומר שכל מה שנאסרה אכילתו הוא חייב באכילתו כשיהנה בו ואמר אחר כן הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו מאי טעמא דלא כתיב בהו אכילה אלא פן תקדש פן תוקד אש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כלאים, ואין חייבין עליה מן התורה אלא בארץ ישראל. כי תצא, שם:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלֶּאֱכֹל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם לְבַד, וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, מַהוּ כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כב ט פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין נו, ב פֶּן תּוּקַד אֵשׁ, כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין רָאוּי לִהְיוֹת תּוֹעֶלֶת, שֶׁהַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְהָרְאָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה לָאו, שֶׁכָּתוּב בַּמְּנִיעָה "פֶּן" וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עירובין צו, א, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר, פֶּן, וְאַל, אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַקְדָּמָה, יָדוּעַ הַדָּבָר בְּכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, כִּי כָּל דָּבָר לְפִי הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁמָּצוּי בּוֹ יוֹתֵר יַרְחִיקֵנוּ הָאֵל מִמֶּנּוּ, וְאֵין סָפֵק כִּי נְטִיעַת הַכֶּרֶם סִבָּה לַיַּיִן, שֶׁבּוֹ כַּמָּה מִכְשׁוֹלוֹת לִבְנֵי אָדָם, הִפִּיל רַבִּים חֲלָלִים בְּחָמְדָם אוֹתוֹ כִּי יִתְאַדָּם, מְעוֹרֵר יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע וּמַדִּיחַ יֵצֶר טוֹב, וְכָל עֲצָתוֹ אָכוֹל וְשָׁתֹה וְלִשְׁכַּב לִהְיוֹת נִרְדָּם, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב חבקוק ב, ה וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד, וַאֲשֶׁר יַזִּיר מִמֶּנּוּ יִקָּרֵא קָדוֹשׁ כַּכָּתוּב במדבר ו ח. וְאוּלָם הִתִּירוֹ לָנוּ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל קְצָת תּוֹעֶלֶת שֶׁנִּמְצָא בְּמִעוּטוֹ אֶל הַגּוּפִים. וְאַחַר שֶׁלֹּא הֻתַּר רַק לְצֹרֶךְ גָּדוֹל חִיְּבָנוּ הַכָּתוּב, שֶׁאִם גַּם בִּתְחִלַּת נְטִיעָתוֹ אוֹ זְרִיעָתוֹ יִהְיֶה בְּעִנְיָנוֹ צַד עָוֹן וְחֵטְא שֶׁלֹּא נְקַיְּמוֹ וְלֹא נֶהֱנֶה בּוֹ כְּלָל, אֲבָל יִשָּׂרֵף הַכֹּל וְיֹאבַד מִן הָעוֹלָם, הֲלֹא דַּי בְּרוֹב הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אַחַר גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ, לֹא טוֹב לִהְיוֹת עוֹד גַּם הַתְחָלָתוֹ בַּעֲבֵרָה, אֲבָל תּוּקַד הַכֹּל, הַפְּרִי וְהַקַּשׁ וְהָעֵצִים וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כלאים פ"ה מ"ה אֶחָד הַזּוֹרֵעַ וְאֶחָד הַמְּקַיֵּם כִּלְאַיִם בְּכַרְמוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁרָאָה שֶׁצָּמְחוּ כִּלְאַיִם בְּכַרְמוֹ וְהִנִּיחָן שָׁם נִתְקַדְּשׁוּ, כְּלוֹמַר נִתְחַיְּבוּ בִּשְׂרֵפָה, וְהוּא שֶׁעָמְדוּ בַּכֶּרֶם לִרְצוֹנוֹ אַחַר שֶׁיָּדַע בָּהֶם, שִׁעוּר שֶׁהוֹסִיפוּ בְּגִדּוּלָן חֵלֶק אֶחָד מִמָּאתַיִם מִמַּה שֶּׁהָיוּ גְּדוֹלִים בְּשָׁעָה שֶׁיָּדַע בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים כה, א זָרוּעַ מֵעִקָּרוֹ בְּהַשְׁרָשָׁה, זָרוּעַ וּבָא בְּתוֹסֶפֶת, וְזֹאת הַתּוֹסֶפֶת פֵּרְשׁוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה, שֶׁהוּא בְּמָאתַיִם. וְזֶה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִתְקַדֵּשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּמָן, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בְּהוּ אֲשֶׁר תִּזְרָע, כְּלוֹמַר לְדַעְתְּךָ. וְטַעַם דָּבָר זֶה מְבֹאָר בְּשֹׁרֶשׁ כִּלְאַיִם דְּהַרְבָּעָה וּמְכַשֵּׁפָה, שֶׁכָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמָן בְּסֵדֶר קְדוֹשִׁים מצוה רמד וּמִשְׁפָּטִים מצוה סב, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ק ק א מְחִיצַת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה אוֹמְרִים לוֹ גְּדֹר, כְּלוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוֹסִיף בְּמָאתַיִם בְּעוֹדֶנּוּ מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת הַגָּדֵר לֹא קִדֵּשׁ, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִפְרְצָה וְלֹא עָמְדָה פְּרוּצָה לִרְצוֹנוֹ, וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם מאכלות אסורות ה ח, שֶׁהַמְּסַכֵּךְ גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ גַּפְנוֹ, וְלֹא נִתְקַדְּשָׁה הַתְּבוּאָה, וְאָמְרוּ בְּטַעַם זֶה גַּם כֵּן, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אִסּוּר זֶה אֶלָּא לְדַעַת הַבְּעָלִים, וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ גַּם כֵּן, שֶׁהַמְּסַכֵּךְ גֶּפֶן חֲבֵרוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאַת חֲבֵרוֹ לֹא קִדֵּשׁ אַחַת מֵהֶן, וּמִטַּעַם זֶה רמב"ם שם הַזּוֹרֵעַ כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית לֹא קִדֵּשׁ, שֶׁבְּשָׁנָה שְׁבִיעִית הָאָרֶץ הֶפְקֵר הִיא לַכֹּל. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה כלאים שם, שֶׁהַזּוֹרֵעַ יָרָק, אוֹ תְּבוּאָה בַּכֶּרֶם, אוֹ הַמְּקַיְּמוֹ עַד שֶׁהוֹסִיף בְּמָאתַיִם הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ מִן הַגְּפָנִים שֶׁסְּבִיבוֹתָיו שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְהַבָּא לִזְרֹעַ יָרָק אוֹ תְּבוּאָה בְּצַד הַכֶּרֶם צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֶרֶם נִקְרָא חָמֵשׁ גְּפָנִים, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נְטוּעוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה: שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. וְאָמְרוּ שֶׁמַּרְחִיקִין הַתְּבוּאָה וְהַיָּרָק מִגֶּפֶן יְחִידִית שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּפֶן רַכָּה וְשָׁרְשֵׁי הַתְּבוּאָה נִכְנָסִין בָּהּ, וְיֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר הַרְכָּבָה, אֲבָל בִּשְׁאָר אִילָנוֹת שֶׁהֵן קָשִׁין אֵין בָּהֶן חֲשָׁשׁ זֶה וְאֵין צֹרֶךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם כְּלוּם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת כִּלְאַיִם. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִדְּאוֹרַיְתָא, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מִדְּרַבָּנָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְחוּצָה לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאִסּוּר הַזְּרִיעָה נוֹהֵג בָּהּ אִסּוּר הַהֲנָאָה אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, וְדִבְרֵיהֶם צְרִיכִין חִזּוּק. וְעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל אוֹ נֶהֱנָה בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּב מַלְקוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֲכָלָן שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נֶהֱנָה בַּאֲכִילָתָן, חַיָּב עֲלֵיהֶן וְלוֹקֶה, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל שְׁאָר אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא דֶּרֶךְ הֲנָאָתָם, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּהָנֶה הָאָדָם בָּהֶן, וְכִדְאָמַר אַבַּיֵּי בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִפְּסָחִים כד, ב הַכֹּל מוֹדִים בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן, מַאי טַעְמָא? דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה, דִּכְתִיב פֶּן תִּקְדַּשׁ, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, פֶּן תּוּקַד אֵשׁ. וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, הָאוֹכֵל אוֹ הַנֶּהֱנֶה מֵהֶן עוֹבֵר אִסּוּר מִדְּרַבָּנָן, לְדַעַת קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

ובזמן הזה דרבנן. בח"ל כדלעיל:

1 רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ט סמג לאוין סימן קפה ור"פ טור י"ד סימן רצו

2 שלא לאכול כלאי הכרם דכתיב דברים כ״ב:ט׳ פן תקדש המליאה: ודרשינן פן תוקד אש כין דבת שריפה היא פשיטא דאסורה היא באכילה: ובזמן הזה דרבנן ואפילו בשל גוים ונהגו העולם כרבי יאשיה דאמר אין אסור אלא חט' ושעורה וחרצן במפולת יד:

1 טור פתח ↗

כלאי הכרם בארץ ישראל אסור מן התורה לזורען ולקיימן ואסור ליהנות מהפרי היוצא מהם ובח"ל אסורים מדרבנן הלכך ספיקו בארץ ישראל אסור ובח"ל מותר כיצד ירק העומד בין הגפנים ואין ידוע אם נזרע שם באיסור אם לאו אפילו אם רואה שהנכרי לוקט משם מותר לו לאוכלו ובלבד שלא ילקט הוא ויאכל וכלאי זרעים בא"י אסור לזורען ולקיימן ומותרין באכילה ובח"ל מותר לכתחלה לערבם ביחד ולזורעם ולא מקרי כלאי הכרם אא"כ זורע שני מיני תבואות או ב' מיני זרעים עם חרצן יחד כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אבל מין אחד עם חרצן או שני מינים בין הגפנים מותר לכתחילה לזורען בח"ל והראב"ד כתב הא דבעי' חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דוקא למלקות אבל איסורא איכא ואפילו זורע במין אחד בין הגפנים והרמ"ה כתב דמודה רבי יאשיה בזורע אפילו בחד מינא בין הגפנים בא"י שהוא אסור אבל בחוצה לארץ שרי אבל הזורע שני מינים בין הגפנים גזרו בו רבנן אף בח"ל ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא אפילו איסורא ליכא אלא בזורע שלשתן ביחד ויראה מדבדיו דאף בא"י קאמר רבי יאשיה שאינו נקרא כלאי הכרם אלא בזורע שלשתן ביחד אע"ג דבשני מיני זרעים לבד הוי כלאי זרעים מ"מ אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיהיו שלשתן ביחד אבל הרמב"ם כתב בארץ ישראל אפילו הזורע מין אחד של תבואה או ירק עם גפן כין שזורעו ישראל או זורעו נכרי או שעלו מאליהן בין שנטעו הגפן בתוך הירק אסורים באכילה ובהנאה אבל בח"ל מותר לזרוע בתוך הגפנים לכתחילה ולא אסרו אלא לזרוע שני מינים עם חרצן במפולת יד ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בח"ל מותר אבל לא יאמר לנכרי גדול שלא יתחלף בישראל אסור לזרוע כלאים לנכרי ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים לכתחלה ע"כ ור"ל אפי' בשל ישראל ואיני יודע למה כיון שאסור לקיימו היאך יהא מותר לומר לנכרי לזורעם:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כלאי א הכרם הן מי שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כיחד בין שזרען ישראל בין שזרען עכו"ם בין שעלו מאליהן שניהן ב אסורים באכילה ובהנאה בכמה מקומות ובקדושין דף ל"ט ועי' לקמן ל"ת ר"פ שנ' פן תקדש המלאה הזרע כלו' פן תרחק ותאסור את שתיהם ודרשינן בפ' כל הבשר חולין דף קט"ו פן תוקד אש וגם תניא נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנא' לפיכך האוכל כזית מכלאי הכרם בין מן התבואה בין מן הענבים לוקה מה"ת ושניהם מצטרפין זה עם זה בפרק ב' דערלה בד"א שנזרעו בא"י שנ' כרמך אבל בח"ל כלאי הכרם מד"ס בקדושין דף ל"ט בלאו לא תזרע כלאים יתבאר לקמן ל"ת ר"פ איזה מין אסור בכלאי הכרם ואיזה מין מותר וכל ענייני שרשי איסוריהם יתבארו שם בע"ה:

« ספר מצוות קטן רט״ו ספר מצוות קטן רי״ז »