ספר מצוות קטן י״ח:א׳-ב׳

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

והא דאמרינן האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הרי זה צדיק גמור. הא אמרינן פרק קמא דב"ב ההוא בישראל שאינו מתחרט:

2 ברית משה פתח ↗

ודע שהיראים ז"ל סי' ז' כתב וז"ל כתיב בפ' ואתחנן לא תנסו את ד' פי' הזהיר הקב"ה שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואתברך והא דתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הר"ז צדיק גמור בב"ב בפ"ק מוקמי' לה כגון שאינו תוהא אלא גומר בלבו לתת בין יחי' בין לא יחי', ומזה המקרא שנינו במסכת אבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו על עבודתן ולא תהו אבל עבדים שאינו מקבלין פרס תוהין ומתרעמין על עבודתן שעשו ובתענית פ"ק מקשינן עלה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ותירץ ר"י התם הכי א"ר אושעיה חוץ מזו דכתיב הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת עכ"ל הנה מ"ש היראי' אלא הוו כבנים כו' הם דברי עצמו דבמתניתין פ"ק דאבות איתא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס וגם מ"ש אבל עבדים שאינן מקבלין פרס תוהין כו' כוונתו דכשעובדין ע"מ לקבל פרס ולא נותנין להם אז תוהין אבל כשעבדים עובדין מתחלה שלא ע"מ לקבל פרס אז באמת אינם תוהין דאל"כ קשה היכי אמר התנא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס אעכ"מ דצ"ל בכוונת היראים כמ"ש, או אפשר שגירסתו במתניתין כך הי' אלא היו כבנים כו' ואז כל דבריו פשוטים' ובתויו"ט ז"ל באבות שם כ' וז"ל לפי שזו היא עיקר העבודה אבל לא שהעבודה ע"מ לקבל פרס אסורה כו' עי"ש שהאריך בזה ומהיראים יש ראי' לדבריו מדכ' אלא היו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו כו' ומדכ' שעיקר אפילו נראה דסובר כהתויו"ט, עכ"פ ז"מ בפירוש דסובר לגמרי כרבינו אלא היראים הביא מתחלה הא דסלע זו לצדקה ואח"כ הגמ' דתענית ורבינו הביא להיפך ואפ"ל דרבינו דרצה לתרץ בזה דמדוע לא הלך כאן בעקבותיו של הרמב"ם כדרכו כהנ"ל ע"כ הביא תיכף בתר פירושו את הא דתענית אבל היראים שדרכו בקדש להלך בכ"מ בעקבי עצמו וא"כ ל"צ לי' לתרץ אלא מה דקשה בעיקר פשטו ובעיקר פשטו באמת ל"ק אלא מהא דסלע זו לצדקה אבל מגמ' דתענית ל"ק על פשטו אלא אדרבא משם ראי' לפשטו וע"כ הביא מתחלה את הא דסלע זו לצדקה ומ"ש ובתענית מקשינן עלה כו' אין כוונתו דבתענית מקשינן על פירושו כיון דבאמת שם איתא להיפך כהנ"ל אלא כוונתו דבתענית מקשינן מלא תנסו על ר"י וכאלו הוי אמר ובתענית מקשינן עלה דעשר תעשר ואפשר שדלת דעשר ט"ס כמובן אבל זה נראה בפירוש דסובר לגמרי היראים כרבינו' וכ"ס הסמ"ק ז"ל סי' י"ח דז"ל שלא לנסות השם דכתיב לא תנסו את ד' אלקיכם שלא יאמר אעשה מצוה זו ואראה אם יעשה לי השם מה שתלוי בשכרה אבל בהפרשת מעשר מותר שנ' בחנוני בזאת עכ"ל ור' פרץ ז"ל בהגהות הסמ"ק שם הקשה מהא דסלע זו לצדקה ותירץ כמו שתירצו רבינו והיראים, נראה בפירוש דגם הסמ"ק סובר בפירושא דמל"ת זו כוותיהו אלא קצת שינוי יש ביניהם דברבינו והיראים איתא שלא יאמר אדם והסמ"ק השמיט מלת אדם ואפשר שכוונתו כדי שלא נטעה דדוקא אדם אסור לנסות אבל מלך מותר וכמו שדרש הגמ' מגילה י"א ע"א בקום עלינו אדם אדם ולא מלך כמובן וגם הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קפ"ח אות ע' סובר כרבינו עי"ש.

1 סמ"ג לאוין סי' ד' ורמבב"ם הל' יסודי תור' פ"י מפר' מצוה זו שלא לנסות נביאי אמת יותר מדאי:

2 שלא לנסות השם דכתיב דברים ו׳:ט״ז לא תנסו את ה' אלהיכם שלא יאמר אעשה מצוה זו ואראה אם יעשה לי השם מה שתלוי בשכרה אבל בהפרשת מעשר מותר שנאמר מלאכי ג׳:י׳ בחנוני נא בזאת וגו':

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ונראה דזו היא ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל. אלא שכתב דאפי' נסיון הנביא שהוחזק בנביא אמת בכלל אזהרה זו. וז"ל הרמב"ם בסה"מ לאוין ס"ד. שהזהירנו שלא לנסות יעודין ויחולין שיעדו אותנו בהם נביאנו על צד הספק שנסתפק בהם אחר שנדע אמתת נבואת הנביא שיספר בהם. והוא אמרו יתעלה לא תנסו את השם אלקיכם עכ"ל עיי"ש. וביותר ביאור כתב כן סוף הלכות יסוה"ת וז"ל נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם. או שהעיד לו נביא והי' הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת. ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם. שנאמר לא תנסו את השם אלקיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש השם בקרבנו אם אין. אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי השם בקרבם וכו' עכ"ל עיי"ש. וע"כ היינו משום דס"ל דהמנסה את הנביא כמנסה יכולת השם. דהרי בקרא כתיב לא תנסו את השם אלקיכם. וא"כ אין לנו אזהרה בקרא אלא לנסיון של השם. אלא ודאי ע"כ כיון שמנסה נביא אמת כמנסה את השם וקרינן בי' לא תנסו את השם אלקיכם. וכ"כ הר"ב דינא דחיי לאוין ד' לדעת הרמב"ם ז"ל. דהמנסה את הנביא מנסה את השם. כמו שאמרו במכילתא ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את השם. כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום שנאמר מה תנסון את השם עיי"ש בדבריו. אלא שתמה שם על דברי הרמב"ם ז"ל מסוגיא דפ"ק דתענית שם. וכן הקשה הר"ב פרשת דרכים בדרך מצותיך עיי"ש. וכן שאר אחרונים ז"ל נתלבטו בזה הרבה וכל דבריהם יגעים. ואינם מספיקים כלל. וכבר הרגיש בזה גם בחינוך מצוה תכ"ד. וכתב דמלבד נסיון הנביאים גם נסיון בשכר המצות בכלל. ובזה הוא דמחלקינן בפ"ק דתענית שם בין מעשרות לשאר מצות עיי"ש בדבריו. אבל ע"כ אין זו דעת הרמב"ם ז"ל. שהרי לא הביא הרמב"ם ז"ל איסור הנסיון בשכר המצות. ולא החילוק שבין מעשרות לשאר המצות כלל בהלכותיו. והוא דבר מתמיה. וכבר עמדו האחרונים ז"ל בזה. אבל לא ראיתי בזה דבר נכון ומספיק כלל. אבל נראה דדעת הרמב"ם ז"ל כשיטת רבינו הגאון ז"ל. וכמו שביארנו אלא שמוסיף דעיקר האזהרה הוא בנסיון הנביא. דהמנסה את הנביא שהוא שליח השם כמנסה את השם. וקרינן בי' לא תנסו את השם אלקיכם. ונפק"ל מדמסיים קרא כאשר נסיתם במסה. והתם כתיב ועל נסותם את השם לאמר היש השם בקרבנו אם אין. ומפרש מאי דקאמר רבי הושעיא חוץ מזו. כמו שביארנו לדעת רבינו הגאון ז"ל. וא"כ אין שום חילוק בין מעשר לשאר דברים. ולכן לא הביא הרמב"ם אזהרת לא תנסו אלא לענין נסיון הנביא בלבד. וגם לא הביא שום חילוק בין מעשר לשאר דברים כלל. ולא כדברי הסמ"ג לאוין ד' וסמ"ק סי' י"ח והר?"ם ביראים סי' ז' והטור ביו"ד סי' רמ"ז והרשב"ץ בזה"ר לאוין סי' ע' והחינוך שם ורבינו יונה ז"ל בשערי תשובה שער שלישי סי' ל' וכ"כ באזהרות הר"א הזקן ושאר ראשונים ז"ל:

2 באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

סמ"ק סי' י"ח והגהת מיימוני בפרק י' מה"ת

« ספר מצוות קטן י״ז ספר מצוות קטן י״ט »