ספר מצוות קטן קס״ה

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קס״ד ספר מצוות קטן קס״ו »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להרביע בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע שם

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מהרבעת כלאי בהמה. והוא אמרו יתעלה בהמתך לא תרביע כלאים וכל זמן שירביע לוקה, ותנאי שירכיב בידו אבר הזכר בנקבה כמכחול בשפופרת. ובבאור אמרו מציעא צ"א במנאפים עד שיראו כמנאפים ובכלאים עד שיכניס במכחול בשפופרת ואז ילקה. וכבר התבארו מצוה זו בפ"ח מכלאים. שם, שם:

1 משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

הַמַּרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה בֵּין בְּחַיָּה וּבְעוֹף וַאֲפִלּוּ בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יט "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם". וְאֶחָד בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֲבָל אִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה בִּלְבַד אוֹ שֶׁעוֹרְרָן בְּקוֹל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: מֻתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִין לְסַהַר אֶחָד. וְאִם רָאָה אוֹתָם רוֹבְעִים זֶה אֶת זֶה אֵינוֹ זָקוּק לְהַפְרִישָׁן. וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְעַכּוּ"ם לְהַרְבִּיעָהּ לוֹ: מִי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם הֲרֵי הַנּוֹלָד מֵהֶם מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הָיָה מִין טְהוֹרָה עִם מִין טְהוֹרָה מֻתָּר בַּאֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת: שְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁדּוֹמִין זֶה לְזֶה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַבְּרִין זֶה מִזֶּה וְדוֹמִין זֶה לָזֶה הוֹאִיל וְהֵם שְׁנֵי מִינִין הֲרֵי הֵם כִּלְאַיִם וְאָסוּר לְהַרְכִּיבָן. כֵּיצַד. הַזְּאֵב עִם הַכֶּלֶב וְהַכֶּלֶב הַכּוּפְרִי עִם הַשּׁוּעָל וְהַצְּבָאִים עִם הָעִזִּים וְהַיְעֵלִים עִם הָרְחֵלִים וְהַסּוּס עִם הַפֶּרֶד וְהַפֶּרֶד עִם הַחֲמוֹר וְהַחֲמוֹר עִם הֶעָרוֹד אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה הֲרֵי הֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה: מִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדְבָּרִי וְיִשּׁוּבִי כְּגוֹן שׁוֹר הַבָּר עִם הַשּׁוֹר וְהָרַמָּךְ עִם הַסּוּס מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִין אֶחָד. אֲבָל אַוָּז עִם אַוָּז בַּר כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁהָאַוָּז בֵּיתִּיִי בֵּיצָיו מִבִּפְנִים וְאַוָּז בַּר בֵּיצָיו מִבַּחוּץ מִכְלָל שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִין. וְהַכְּוִי כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק: הַיְלוּדִים מִן הַכִּלְאַיִם אִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן מִין אֶחָד מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵי מִינִין אָסוּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה וְאִם הִרְכִּיב לוֹקֶה. וְכֵן אִם הִרְכִּיב זֶה הַנּוֹלָד אֲפִלּוּ עַל מִין אִמּוֹ לוֹקֶה. כֵּיצַד. פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר מֻתָּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פְּרֵדָה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹר. וְאָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ אֲפִלּוּ עַל הַחֲמוֹר. אֲבָל פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ סוּס אָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פְּרֵדָה שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לְהַרְכִּיב פֶּרֶד עַל פְּרֵדָה אוֹ לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרֵדוֹת בּוֹדֵק בְּסִימָנֵי אָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל אִם דּוֹמִין זֶה לָזֶה בְּיָדוּעַ שֶׁאִמָּן מִמִּין אֶחָד וּמֻתָּרִין:

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

שהאווז בייתי ביציו בפנים ואווז הבר ביציו מבחוץ מכלל דשני מינין הם.

1 רמב"ם הלכות כלאים פ"א ופ"ט סמ"ג לאוין סימן רפא טור י"ד סימן רצז.

2 שלא להרביע בהמה דכתיב ויקרא י״ט:י״ט בהמתך לא תרביע כלאים וכשאינם מינה מיירי וה"ה חיה ועוף כיוצא בהם וגם חית הים ואינו חייב עד שיכניס כמכחול בשפופרת אבל במינו מותר אפי' כמכחול בשפופר': מותר להכני' ב' מינין לדיר ואם רבעו זה לזה אינו זקוק להפרישם: אווז ישוב ואווז הבר כלאי' זב"ז: ושור ישוב ושור מדבר אינם כלאים זה בזה כרבנן דרבי יוסי והוולדות הבאים מכלאים מותרים באכילה ובהנא' באכילה מכבש ועז ובהנאה כגון פרד הבא מסוס וחמורה וכיוצא בזה:

1 טור פתח ↗

הלכות כלאי בהמה כתיב בהמתך לא תרביע כלאים ולאו דוקא בהמה אלא ה"ה נמי חיה ועוף הילכך המרביע מין עם שאינו מינו בין בהמה עם בהמה וחיה עם חיה או חיה עם בהמה ועוף בין טמאים עם טמאים בין טמאים עם טהורים אפי' במיני חיה שבים לוקה בין בארץ בין בח"ל ואינו לוקה עד שיכניס כמכחול בשפופרת אבל איסורא איכא אפילו אם יעלם זה על זה או יעזרם בקול ואסור לישראל שיתן בהמתו לנכרי שירביענה לו אבל מותר להכניסן בדיר ביחד ואינו זקוק להפרישם אפילו רואה שרובעים זה את זה הנולד מהכלאים מותר בהנאה ובאכילה אם הוא מין הטהור ומותר לקיימו כל שני המיני בהמה או חיה אפילו הן דומין זה לזה וגדלים זה עם זה כלאים זה עם זה כיצד הזאב עם הכלב וכלב כופרי עם השועל והעזים עם הצבאים והיעלים עם הרחלים והסוס עם הפרד והפרד עם החמור והחמור עם הערוד אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה עם זה מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור והרמך עם הסוס מותרין זה עם זה אבל האווז עם האווז הבר אסורין זה עם זה ששני מינין הן הכוי אסור עם החיה ועם הבהמה ואין לוקין עליו מפני שהוא ספק הבאים מן הכלאים אין מותרין זה עם זה אא"כ אמותיחן שוות כגון פרד שאמו חמורה או סוסיא עם פרדה שאמה חמורה או סוסיא אבל פרדה שאמה חמורה אסורה עם פרד שאמו סוסיא או איפכא ואין לוקין עליו וכן פרד שאמו חמורה אסור להרכיבו על חמורה או פרד שאמו סוסיא אסור להרכיבו על סוסיא אע"פ שהוא מין אמו דשמא חוששין לזרע האב אבל אין לוקין עליו וסומכין על סימנין להרכיב או למשוך בב' פרדות שאין אנו יודעין אם אמותיהן שוות ואלו סימניהם שיהו שוות באזניהם ובזנבותיהן ובקולן כל העושה מלאכה בשני מינין כגון חורש ומושך בקרון וכייצא בזה לוקה אפי' הן דומין זה לזה וגדלים זה עם זה בין בשני מיני בהמה או בשני מיני חיה או חיה עם בהמה ואפילו חיה או בהמה עם עוף בין אם שניהם טמאים או טהורים בין אחד טמא ואחד טהור ואפי' במין של ים עם מין של יבשה אסור להנהיג אלא שאין לוקין עליו ואדם מותר לעשות מלאכה או להנהיג עם כולן כתב הרמב"ם משכם כאחד או הנהיגם כאחד אפילו בקול לוקה אבל המזווגן פטור עד שימשוך או עד שינהיג וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין איסורן אלא בקשורים יחד אבל סוס וחמור שהולכין זה אצל זה ואינן קשורין יחד ודף מונח עליהן מותר לישב ע"ג הדף וכ"כ אבי העזרי על מ"ש ה"ר אפרים שהרוכב בסוס לצוד ציד ומושך בחבל הכלבים אצל הסוס שהוא לוקה משום מנהיג כלאים דבהנהגה לבד שמנהיגם זה עם זה לוקה אפילו אם אינן קשורין ואבי העזרי כתב שאין צד איסור בדבר שאין איסור בהנהגה עד שיעשה מלאכה בשניהם ביחד ועל ידי קשירה שני מינין הקשורין בקרון ומוליכין אותו היושב עליו פסק ר"י שאינו לוקה ורב אלפס כתב שהוא לוקה וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור אע"פ ששני הסוסים יכולין למשכו בלא החמור לוקה וכן עגלה המושכת בקרון וקשר מין אחד בצד הקרון או מאחריו חייב מפני שדוחק הקרון בגופו ומסייע בהליכתו אבל אם קשרו בו בשערו פטור מפני שכואב לו אם ימשוך ואינו מושך:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

בהמתך א לא תרביע כלאים הר"ז אזהרה שלא ירביע בהמה עם בהמה וחיה עם חיה בהמה עם חיה וחיה עם בהמה טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה וטהורה עם טמאה טמאה עם טהורה אסורין בהרבעה זה עם זה ותניא בת"כ קדושים פ"ד אין לי אלא בהמתך על בהמתך בהמתך על בהמת אחרים בהמת אחרים על בהמתך בהמת אחרים על בהמת אחרים מניין ת"ל את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים, ומניין שחיה ועוף ביוצא בהן דתנן בבב"ק דף נ"ד אחד השור ואחד כל הבהמה לכלאים וכן חיה ועוף וכיוצא בהן ומפרש בגמ' שם אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חי' ועוף כיוצא בהן וגבי שבת מנלן דתניא ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל בדברות הראשונות נאמר עבדך ואמתך ובהמתך ובדברות אחרונות נאמר שורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור האמורים כאן חיה וחמור ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן בת"כ דלעיל ותניא אין לי אלא שני מיני חיות שני מיני עופות בהמה על חיה וחיה על בהמה טמאה על טהורה טהורה על טמאה חיה או בהמה על עוף מניין ת"ל את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע פיר' שממנו למד גזרה שוה משבת כאשר בארנו, ולוק' על לאו זה בכל מקום בין בארץ בין בח"ל בקדושין דף ל"ט ואומר בב"ק דף נ"ה שאפי' הרביע על מיני חיה שבים לוקה מה"ת ואמר שמואל בפרק הפועלי' דף צ"א אינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת אבל אם העלם זה על זה בלבד מכין אותו מ"מ ואמר רב יהודה אמר רב שם מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפי' משום הירהור פריצות אין בו שטרוד במלאכתו עוד שם אמר רב פפא מותר להכניס שני מינין בדירה אחת ואם ראה אותן שרבעו אין זקוק להפרישן, שני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה אע"פ שמתעברין זה מזה ודומין זה לזה הואיל והן שני מינין הרי הן כלאים כדאיתא בכלאים ואסור להרכיבן כגון הזאב והכלב והצבאים עם העזים והסוס עם הפרד והפרד עם החמור והחמור עם הערוד הוא חמור הבר הרי הן כלאים זה בזה, שור ישוב עם שור הבר מין אחד הן כרבנן דרבי יוסי בכלאי' ודלא כר' יוסי שאמר שהוא מין חיה אבל אווז עם אווז הבר כלאי' זה בזה שהאווז בייתי ביציו מבפני' והאווז הבט ביציו מבחוץ מכלל דשני מינין הן כדאמר שמואל בבכורות דף ח' הנה בארנו במצות אותו ואת בנו לעיל ל"ת קמ"ט עניני איסור פרדות לקשור בקרון וממנו תלמד להרכבה ואין להאריך כאן בדבר הזה, שנינו בכלאים כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה כלאי בגדים מותרין לכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינם אסורין אלא מלהרביע:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהַרְבִּיעַ בְּהֵמָה מִין עִם שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – שֶׁלֹּא לְהַרְבִּיעַ בְּהֵמָה כִּלְאַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַרְכִּיב הַזָּכָר עַל שׁוּם מִין בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יט בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ צא א, שֶׁאֵין הַחִיּוּב עַד שֶׁיַּכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת וְאָז יִלְקֶה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בָּרָא עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וְעָשָׂה וְצִיֵּר כָּל הַצּוּרוֹת לְפִי מַה שֶּׁהָיָה צֹרֶךְ עִנְיָנוֹ רָאוּי לִהְיוֹת מִכַּוָּנוֹת כִּוּוּן הָעוֹלָם, וּבָרוּךְ הוּא הַיּוֹדֵעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בראשית א לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וּרְאִיָּתוֹ בָּרוּךְ הוּא הִיא יְדִיעָתוֹ וְהִתְבּוֹנְנוּתוֹ בַּדְּבָרִים, כִּי הוּא בָּרוּךְ הוּא לְגֹדֶל מַעֲלָתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְאִיַּת הָעַיִן אֶל הַדְּבָרִים אַחַר מַעֲשֶׂה, כִּי הַכֹּל נִגְלֶה וְיָדוּעַ וְנִרְאֶה לְפָנָיו קֹדֶם מַעֲשֶׂה כְּמוֹ אַחַר מַעֲשֶׂה, אֲבָל הַתּוֹרָה תְּדַבֵּר לִבְנֵי אָדָם בְּמִלּוֹת מְכֻוָּנוֹת אֲלֵיהֶם, וּתְכַנֶּה בַּשֵּׁם דְּבָרִים כַּדְּבָרִים הַמְּכֻנִּים בָּהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם בְּרִיָּה אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיָּדוּעַ אֵלָיו, כִּי מִי יָבִין מָה שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהָבִין? וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכילתא שמות יט יח כְּדֵי לְשַׂבֵּר לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. וּבִהְיוֹת יוֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא מְכֻוָּן בִּשְׁלֵמוּת לְעִנְיָנוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ בְּעוֹלָמוֹ, צִוָּה לְכָל מִין וּמִין לִהְיוֹת עוֹשֶׂה פֵּרוֹתָיו לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הַמִּינִין, פֶּן יֶחְסַר שְׁלֵמוּתָן וְלֹא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶן בִּרְכָתוֹ. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ, לְפִי הַנִּרְאֶה בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ, נִמְנַעְנוּ מֵהַרְבִּיעַ הַבְּהֵמוֹת כִּלְאַיִם, וּכְמוֹ כֵן הֻזְהַרְנוּ בְּכָךְ מִזֶּה הַטַּעַם בְּצֵרוּף טַעַם אַחֵר, שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר עַל מִינֵי הַזְּרָעִים וְהָאִילָנוֹת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ק נד ב, דְּלָאו דַּוְקָא בְּהֵמָה לְבַד הוּא בְּאִסּוּר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ חַיָּה וָעוֹף, כָּל שֶׁהִרְבִּיעָן בְּשֶׁאֵינָן מִינָן לוֹקֶה, וַאֲפִלּוּ הִרְבִּיעַ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם לוֹקֶה עֲלֵיהֶן, וְאֶחָד בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ ב"מ צא ב שֶׁמֻּתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִין לְסַהַר אֶחָד, וְאִם רָבְעוּ זֶה אֶת זֶה, אֵין זָקוּק לְהַפְרִישָׁן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם צ א שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַרְבִּיעַ בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם עַל יְדֵי גּוֹי, וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, הַנּוֹלָד מֵהֶן הוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה וּבַאֲכִילָה, וּבִלְבַד שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת, וְכָל שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין בִּכְלַל אִסּוּר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, וְכָל שֶׁהֵן מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִדְבָּרִי וְהָאֶחָד יִשּׁוּבִי מֻתָּרִין. אֲבָל אַוָּז הַיִּשּׁוּב וְאַוָּז הַבָּר אֵינָן בְּהֶתֵּר זֶה, לְפִי שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין, שֶׁהַיִּשּׁוּבִי בֵּיצָיו מִבִּפְנִים, וְהַמִּדְבָּרִי בֵּיצָיו מִבַּחוּץ. וְכוֹי כִּלְאַיִם עִם הַבְּהֵמָה וְחַיָּה וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וּבְעִנְיַן אִסּוּר זֶה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאֵם, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב כְּלָל, לְפִי הַנִּרְאֶה מִפְּסַק הָרַב אַלְפָסִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים אֲחֵרִים שֶׁפָּסְקוּ חולין עט, א תוס' ד"ה עייל כִּי מִפְּנֵי שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ בְּעִנְיָן זֶה בַּגְּמָרָא אִם חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אוֹ אֵין חוֹשְׁשִׁין אָזְלִינַן בֵּהּ לְחֻמְרָא לְעוֹלָם. וּלְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב וְאֵין שׁוֹחֲטִין הָאָב עִם הַבֵּן אִם אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, וּלְעִנְיַן הַרְבָּעָה וַחֲרִישָׁה וְהַנְהָגָה זֶה עִם זֶה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב לִהְיוֹת נֶחְשָׁב מִין אֶחָד עִם הַבֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם מִין אַחֵר. זֶהוּ הָעֹלֶה מִן הַשְּׁמוּעָה עִם הַפֵּרוּשׁ הַטּוֹב בְּחֻלִּין פֶּרֶק אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שם. וְשָׁם הִזְכִּירוּ לָנוּ בַּגְּמָרָא סִימָנִים לְהַכִּיר מִין הַפְּרָדִים, שֶׁיִּהְיוּ מֵאֵם אַחַת בְּאָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל, וְאֵין סָפֵק כִּי בִּהְיוֹת מִין אִמָּן שֶׁל פְּרָדִים שָׁוֶה, מִין אֲבִיהֶם שָׁוֶה גַּם כֵּן, זֶה יָדוּעַ לְכָל אָדָם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בְּמַסֶּכֶת כִּלְאַיִם עי"ד סי' רצ"ז. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, וְהוּא שֶׁהִכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, וְאִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה אוֹ שֶׁעֲזָרָן בְּקוֹל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

2 ברית משה פתח ↗

בהמתך א לא תרביע כלאים כו' הפסוק פ' קדושים פי"ט פי"ט והספרא שהביא רבינו ג"כ שם פרק ד' וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רי"ז היראים סי' ס' הסמ"ק סי' קס"ה החינוך האה"מ מצ' רמ"ד הזוה"ר מל"ת ל"ה אות י"ז הפוע"צ מל"ת קמ"ה העי"מ מצ' רמ"ו המצה"ש ומהר"ש מצ' רמ"ה הדה"מ שטר ב' פס"ב המעיי"ח דף פ"ג ע"א אות מ"ט הנר מצוה סי' י' אות קכ"ג, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' כלאים פ"ט ולהלכה טוש"ע יו"ד סי' רצ"ז:

« ספר מצוות קטן קס״ד ספר מצוות קטן קס״ו »