ספר מצוות קטן ק״ס

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קנ״ט ספר מצוות קטן קס״א »

1 טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

כגון ארבעה פנים. א"ל הא אמר אח"כ דצורת אדם אפילו לבדה אסורה תירץ הר"ן דכאן גרע טפי שצירף שאר צורות לצורות אדם וסלקא דעתך דשרי שאין זה צורת אדם וכן מלאכי שרת לפי שיש להם כנפים קא משמע לן וק"ל דאם כן אלו עשה צורת אדם עם פרצוף אחד או ב' מהנהו ארבעה ה"נ דשרי לפי שאין כאן צורת אדם ולא צורת ארבעה פנים וזה לא נראה להתיר דחידוש כזה ודאי לא היו להפוסקים לשתוק ממנו ולהודיע שהוא מותר ע"כ נראה דיש נ"מ בזה דיש איסור מצד אתי דהיינו שמשים של מרום ארבע' פנים להדדי ומצד אותי דהיינו צורת אדם לחוד ואי לאו אלא דרשה דאותי הוי אמינא דאחר שפיחת צורת האדם יש היתר להשהות כיון שאין איסור אלא מחמת אדם לחוד קמשמע לן דרשה דאתי שיש איסור מצד ארבעה פנים ואם כן כולהו נעשו באיסור ואין מועיל תיקון צורת האדם לחוד כיון שיש איסור בלאו צורת האדם לחוד וצריך לפחות צורת כולן כנ"ל נכון. שוב ראיתי בסמ"ק סימן ק"ס וז"ל ומקשה הספר ותיפוק ליה משום צורת אדם פי' אפילו לבדה אסור ומשני לא צריכה אלא להשלים שכבר עשוייה צורת אדם ומשלים לארבעה פנים משאר צורות שמותרות לעשות לבדן עכ"ל. אבל אין לתרץ דבפני אדם אין איסור אא"כ בצורה שלימה בכל אבריה כמ"ש הש"ע סעיף ז' אבל בצורת הפנים לחוד שרי אבל בארבעה פנים יש איסור אפילו בצורת פניהם לחוד דא"כ קשה מאי פריך אלא מעתה פרצוף אדם לחוד לשתרי דהא באמת מותר בצורת פני אדם לא כל גופו אלא ע"כ דכל הארבעה פנים הם בשלימותן בכל הגוף במדור השכינה:

2 טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

ואם היו כתובים בקלף. פי' בקלף של ס"ת או תפילין ואפי' נכתב בטעות רק שנתכוון לכתוב השם מדעת אבל אם נכתב על קלף של חול הגליון לא קדוש וכמו על ידות הכלים שיגוד ויגנוז השם ועיין סמ"ג:

2 עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

ושבעה שמות הם. המספר הזה של שבעה לא ידענו מאין לקחו רבנו ובכל מקום ששנויה בריתא זו בפ"ד דמס' סופרים ובירושלמי פ"א דמגילה ובבלי פ' שבועת העדות לא הוזכר מספר זה ועי' אבות דר' נתן פל"ד עשרה שמות של שבח נקרא הקב"ה ומנה שם לכולהו שמות שהזכיר רבנו ומצאתי באשכול הל' ספר תורה סי' י"ז, אמר רב סעדיה גאון שמותיו של הקב"ה הנעתקים ממדותיו כגון בורא יוצר אדון רחום אם טעה וכותבן שלא במקומן נמחקין, ושמותיו העקרים אם טעה וכותבן שלא במקומן אינם נמחקין והם ששה, הוי"ה י"ק ק"ל אלקים שדי אהיה ונשאל ממר רב האי גאון ע"ז ואמר שבהלכות הזכיר עוד אלו"ק ועוד אדנ"י שאין נמחקים, אלא כי אלו"ק אפשר שמנה רב סעדיה גאון בכלל אלקים ונשימם שבעה, ואפשר לומר שהוא שם בפני עצמו ונמצאים שמונה כי אדנ"י לא הזכיר מר סעדיה ולא הזכיר צבאות דבהלכות כותב ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק ואמר שמואל הלכה כר' יוסי ואמרו חז"ל זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני בי"ק ונקרא בא"ד ר"ל דאפשר להכי לא הזכיר רב סעדיה גאון שם אדנ"י בפני עצמו מפני שהוא כלול בשם הוי"ה בקריאתו וכמ"ש הכ"מ כאן לחד נוסחא אבל אנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי וכו' סוף דבר ג' היתרים של הששה שהזכיר מר סעדיה הם אדנ"י אלו"ק וצבאות הרי תשעה ע"כ. הרי לפנינו דבין רב סעדיה גאון ובין רב האי גאון לא התאימו מספר השבעה. והנה גם בדברי רבנו ישנם נוסחאות שונות ואותה שלפנינו בפרטה אתה מוצא שמונה שמות וכבר עמד ע"ז הכ"מ והנה הכ"מ ז"ל הביא ג' נוסחאות שונות והביא לאחרונה נוסחא מדויקת מדפוס וויניצא והוא, שם הוי"ה אדנ"י ואלו"ק ואלקי"ם ואהיה ושדי וצבאות, וכן נמצאת נוסחא זו ברמב"ם דפוס קונשטנדינא רס"ט, ובנוסח ישן במעשה רוקח הספרדי, גם מרן הגר"א ז"ל החליט לעיקר כהנוסחא השלישית דמנה בה אהיה וכן הוא גם בכת"י אברבנאל, ובאמת שנוסחא זו נמצאת גם בארחות חיים ח"ב הוצאת מקיצי נרדמים בדין אהבת השם ויראתו אולם מ"מ יש מחלוקת בין מרן הכ"מ ז"ל למרן הגר"א ז"ל שהכ"מ תופס לעיקר למנות שם אלו"ק במספר השבעה ולא מנה שם ק"ל והגר"א ז"ל להיפך מונה שם ק"ל ולא שם אלו"ק וגם נוסחא זו נמצאת במעשה רוקח הספרדי ולדידיה שם אלו"ק נכלל בשם אלקי"ם אלא דזהו בלשון יחיד וזהו בלשון רבים כמו אדון אדונים, והחילוק ביניהם היא השגחה והנהגה בכלל או בפרט, ולא מנה שם ק"ה שהוא נכלל ג"כ בשם העצם אע"ג שמנה שם ק"ל לפי שהוא שרש אחר שהוא לשון חוזק, וראיה שמצינו משמש במקום אחר יש לאל ידי, אילי הארץ, אבל שם ק"ה הוא ג"כ משם העצם משמש על הויה וקיום, ולכן לא מצינו במקום אחר וכן בגמ' וירושלמי ומס' סופרים לא מנו אותן לבד, וכן הוא כל השבעה שמות סדורים בגמרא, רק כשתחשוב כל שם אלקים לאחד, אבל לפי תרגומו ק"ה שם היראה. ונראה שזהו פלוגתת ר' שמואל בר נחמן ור' אלעזר בירושלמי דחגיגה ובבראשית רבה פי"ב ובגמ' שלנו אמרינן כר"א כמ"ש בפ"ג דמנחות כ"ט ב' מאי דכתיב כי בי"ה ה' וכו' ביאור הדברים דהנה בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א ובמדרש רבה בראשית פי"ב דס"ל לרשב"נ בביאור הקרא סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו, אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו ומי ממונה על ביה שבכלם הקב"ה וכו' ובמדרש רבה בנוסח אחר קצת, ועי' להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה לפרשת מקץ מ"ג כ"א תקן הגרסא ופירשה, כך מי ממונה על בייא של עולמו הקב"ה, ר"ל שבכל מקום יש איש ממונה על הצעקה ועל העוות והקב"ה ממונה על צעקת העשוקים בעולם הצועקים בייא עי"ש ור"א פליג שם במדרש רבה ובזה ג"כ הנוסח בירושלמי משונה וס"ל בשתי אותיות ברא הקב"ה את עולמו וכו', ולפי"ז לרשב"נ שם ק"ה הוא שם בפני עצמו וכפי' התרגום, אבל לר"א הוא כלול בשם העצם, ובסוגיא דילן במנחות דריש ר' יהודה בר ר' אילעאי אילעי כר"א דבשתי אותיות ברא הקב"ה את עולמו וכן הוא גם בירושלמי בשם ר' אבהו משמיה דר' יוחנן ולפי"ז הכי קי"ל, ושם ק"ה אינו שם בפ"ע כ"כ הגר"א ז"ל. ואנכי זכני השי"ת ומצאתי בכת"י הנמצא בבית העקד של המלוכה בברלין וכבר הזכרתיו כמה פעמים, הנוסח כמו שהחליט מרן הגר"א ז"ל ותא חזי מה רב תוקפיה דמרן זצ"ל והיא הנוסחא המחוורת וכמו שיבואר עוד להלן, ומצאתי להרדב"ז ז"ל בלשונותיו סי' ל"ד שכתב הנה בדקנו בספרי הרב ז"ל כתיבת יד ונמצא כתוב בהם שם אהי"ה כלשון הברייתא וא"ת פשו להו והוא ז"ל מנה שבעה, לא קשיא כי שם אלו"ה הוא גזור משם אלקי"ם אבל שם א"ל אינו גזור משם אלקים שהרי חסר הה"א והוא מלשון תקיף דכתיב ואת אילי הארץ לקח הלכך נהי דהמוחק אותם לוקה אבל אין למנות אלו"ק ואלקים בשני שמות שזה לשון יחיד וזה לשון רבים וברור הוא והוא כדעת מרן הגר"א ז"ל. והנה לפי נוסח זה מתאימין דברי רבנו לדברי רב סעדיה גאון אלא שנחלק עליו בשם ק"ה וצבאות ובשם ק"ה ס"ל כמ"ש לעיל כר' יהודה בר אלעאי ור' אבהו בשם ר' יוחנן ור' אלעזר דלדידהו שם ק"ה הוא חלק משם העצם ובצבאות ס"ל לרבנו כעדותו של רב האי גאון שכן אנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם שהנוסחא הנכונה אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי ולהכי מנה רבנו גם שם צבאות. ומ"ש רבינו כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה. ספרי פרשת ראה ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנא' וכו' וכן הוא במס' סופרים פ"ה ה"ו הגר"א וכן העתיק הבה"ג בהל' סופרים והביא דברי רבי ישמעאל בספרי ובסוגיא דמכות שהבאנו מבואר רק מוחק את השם אבל לא באות אחת ועי' ביראים סי' ט' שהעתיק מימרא דר' ישמעאל בספרי ר' ישמעאל אומר מנין למוחק את השם שעובר בל"ת שנא' וכו' ולא העתיק אפילו אות אחת וכן רבנו בספר המצוות לא העתיק רק מחיקת שם, וכן הסמ"ק בסי' ק"ס לא הביא אלא מחיקת השם, עמדתי ע"ז לפי שמצאתי שגם בכת"י ברלין הנוסח בדברי רבנו כאן כל המוחק אחד משבעה שמות אלו לוקה. וע"פ זה היה מקום לישב דברי מהר"ם אלשקר ז"ל שהביאו הכ"מ להלן בה"ד דס"ל בדעת הראב"ד ז"ל, דצ"ב מצבאות וש"ד משד"י רשאי למחוק אף שהיה כבר כתוב כל השם, וזהו מה שהשיג שם על רבנו דס"ל דוקא בצ"ב מצבאות אין בו מחיקה דהיינו דוקא בעוד שלא נכתב כולו, ותמה עליו איך עלה על דעתו שיהא רשאי למחוק אפילו אות אחת, ועי' לח"מ שם שהקשה דלמה לא השיג על הא דכתב רבנו כאן להדיא דמוחק אות אחת לוקה, וכאן לא השיגו הראב"ד כלל, ולפי"ז הרי הדברים מיושבים דס"ל דדוקא שם שלם אסור למחוק, ורק בק"ל וק"ה אסור למחוק מפני שהם שמות במקום אחר אבל באמת אין שום ספק דמחיקת אות אחת הוי דאוריתא, שהרי אפילו בנטפלין רבו הדעות דס"ל דהוי דאוריתא, ואפילו לענין חיוב מלקות על אות אחת גם זה פשוט דלוקה דהרי אם מוחק י' דהוי"ה או א' דאלקי"ם הרי נמצא דמחק את השם כולו, וכן בכולהו זולת במוחק מ' דאלקים או א"ה דאהי"ה, דנשאר עדיין שם, אבל גם זה אינו, דשם הנשאר הוא שם קדוש אחר ולא אותו הנמחק, ואין מקום כאן להאריך במה שנוגע לדינא מזה.

1 רמב"ם הלכות יסודי תורה פ"ו סמג לאוין סימן ג'. טור י"ד סימן רעו.

2 שלא למחוק אחד משמות של הקב"ה דכתיב דברים י״ב:ד׳ ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם: אזהרה למוחק את השם ומיירי שנכת' מדעת אבל שלא מדעת לא ובפרק שבועת העדו' מפרש אותם שנמחקין ואותם שאין נמחקין: ואם היו כתובי' על ידות כלים יגוד ויגנוז ואם היו כתובי' בקלף כל היריע' צריכה גניזה:

2 הגהות רבנו פרץ על ספר מצוות קטן פתח ↗

פרק קמא דמכות ובסיפרא ובה"ג אבל דיו שנטף על גבי הכתב מותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן.

2 ברית משה פתח ↗

ובספרי ב דורש מכאן דהנותץ אבן אחד כו' ר"י אומר מנין למוחק אות אחת כו'. ז"ל הספרי פ' ראה מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם ולא תעשון כן לד' אלהיכם ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנ' ואבדתם את שמם ולא תעשון כן לד' אלהיכם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב עכ"ל לכאורה נראה מפשטות לשון הספרי דת"ק ור"י פליגי הת"ק סובר דלא תעשון כן בא להזהיר שלא לנתוץ אבן אחת במקדש ור"י סובר דלא בא להזהיר אלא על מחיקת השם אבל מרבינו נראה דסובר הפשט בספרי דלא פליגי אלא הת"ק אמר מה שלמד מונתצתם ור"י אמר מה שלמד מואבדתם ג"כ דאלת"ה היתה קשה על רבינו דהיכי פסק כתרווייהו כיון שלמד מלאו זה תרתי כהנ"ל אעכצ"ל דסובר דלא פליגי וכצ"ל גם בהרמב"ם והחינוך כיון דגם הם למדו מהלאו זה תרתי כהנ"ל וכצ"ל בהיראים כיון שהביא על שלא למחוק ושלא לשבר דבר קדושה הנ"ל בשמו ג"כ את הת"ק ור"י דספרי כמו שהביא רבינו וכ"כ בפירוש הרמב"ן ז"ל פ' ראה דבתר דהביא את הספרי כתב וז"ל ודברי ר"י אינם במחלוקת אבל הם ביאור כי מוחק את השם כנותץ המזבח כו' עכ"ל וכ"נ מרש"י ז"ל עה"ת שם דבפי' אחר כתב וז"ל אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אמר ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך כו' עי"ש וכפי שהעתקנו את הספרי נראה בעליל שיש ט"ס ברש"י במ"ש א"ר ישמעאל דלא ר"י אמר את זה אלא ר"ג וכבר עמדו ע"ז הדד"ח והמר"ם שיק ז"ל מצוה תל"ח והדד"ח כתב דאפשר שהי' גירסתו בספרי במקום ר"י ר"ג ובמקום ר"ג ר"י עכ"פ זה מוכח מרש"י מדלמד תרתי מלאו זה דג"כ סובר דת"ק ור"י לא פליגי. אבל להמזרחי ז"ל אית ליה שיטה אחרת דבפ' ראה בתר דהביא את הספרי כתב וז"ל אלא שבא לחלוק על דברי ת"ק שאמר שהיא אזהרה למוחק ולנותץ ואמר ר' ישמעאל שא"א שיהא אזהרה לנותץ דבשלמא למוחק מצינן למימר שלא כיון למחוק דרך השחתה כו' וראי' ע"ז שהרי דברי ת"ק הן על מוחק ועל הנותץ ור"י לא חלק עליו אלא על הנותץ כו' עי"ש נראה דסובר דהת"ק ור"י פליגי הת"ק סובר שבא להזהיר על תרתי על מוחק השם ועל נותץ אבן אחת ור"י סובר דלא בא להזהיר אלא על מוחק, אבל לכאורה ק"ל דמנ"ל דת"ק סובר כן הלא הת"ק לא דיבר אלא מנותץ ובאמת כבר עמד ע"ז גם הדד"ח וז"ל ועוד נראה מדברי הרא"מ דת"ק סובר שבא להזהיר על שניהם על מוחק את השם ועל נותץ אבן ולא ידעתי מהיכן יצא זה שת"ק לא אמר אלא מנין לנותץ אבן אחת כו' ושמא כך הי' בגירסתו עכ"ל אבל ק"ל על מ"ש הדד"ח דכך הי' בגירסתו דכפי שהעתיק המזרחי את הספרי נראה בפירוש שלא הי' לו גירסא אחרת אלא כמו שהעתקנו לעיל בשם הספרי וא"כ נשאר על המזרחי קושי' הנ"ל בתימא, ותו ק"ל על המזרחי דמה הכריחו לומר בהת"ק שבא להזהיר על תרתי הלא אם אפילו הי' סובר בהת"ק דלא בא להזהיר אלא על נותץ ג"כ הי' יכול המזרחי שפיר לומר את פשטו בהספרי דפליגי בזה דת"ק סובר דלא בא להזהיר אלא על נותץ ור"י סובר שבא להזהיר על מוחק כיון דגם לפי מ"ש המזרחי עכשיו ג"כ סובר דלר"י לא הזהיר על נותץ וצ"ע גדול על המזרחי ולקמן אדבר עוד מזה בס"ד, עכ"פ זה מוכח מהמזרחי דסובר הפשט בספרי דת"ק ור"י פליגי גם מהסמ"ק ז"ל נראה כן דבסי' ק"ס כתב וז"ל שלא למחוק אחד משמות של הקב"ה דכתיב ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן אזהרה למוחק את השם כו' עכ"ל ומדל"כ שהלאו זה אזהרה גם על נותץ מוכח בפירוש דסובר הסמ"ק הפשט בהספרי דפליגי ופסק כר"י וכ"כ הדד"ח דהסמ"ק סובר כהמזרחי, וא"כ יש לפנינו שני פשטים בהספרי ולדינא יש נ"מ גדולה בין הפשטים הללו דלפי פשטו של רבינו לאו זה בא להזהיר על שני דברים על נותץ ועל מוחק ולפי פשטו של המזרחי דפליגי ועל דרך שכתבנו לא בא להזהיר אלא על דבר אחד או על מוחק או על נותץ וא"כ ק"ל על רבינו ודכוותי' דמנ"ל הכרח לומר כפשטם דילמא באמת הפשט בספרי כמ"ש המזרחי דפליגי ובפרט הלשון של הספרי מורה ג"כ כן מדקאמר ר"י אומר ולא קאמר אמר ר"י וכמ"ש במבוא התלמוד בקיצור כללי התלמוד וז"ל על הרוב כשאמר פלוני אמר בידוע שהוא חולק וכשהוא אומר אמר פלוני בידוע שאינו חולק אלא בא לסייע רק במקומות מועטים מצינו פלוני אומר והוא לא חולק עכ"ל ועי' מ"ש לעיל מל"ת ב' מחודש י"ז בשם התויו"כ וכיון שגם הלשון של הספרי מסייע לפשטו של המזרחי בודאי קשה על רבינו ודכוותי' כהנ"ל:

2 לשכת הסופר פתח ↗

נראה לי וכו'. במ"ס פ"ה ה"ג היה צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא נתן בו ד' מוחקו וכותב השם ר' יהודה אומר יחזור עליו הקולמס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר. והעיר בס' בני יונה כי ברייתא זו הובאה בש"ס דילן בשלשה מקומות ונשמט הא דאמרי רבנן ימחוק את השם. ותירץ דלא הביאו כ"א פלוגתי' דרבנן ור"י בהעברת קולמס ולא הוצרכו לומר מה שיעשה עם השם אם ימחוק או יסלק. ומה אעשה ודעתי העניה לא נתקררה בתירוץ זה כי אין זאת מדרכי בעלי הש"ס להשמיט מברייתא ולדלג גוף ההלכה. אדרבה דרכן הטוב להוסיף בה דברים כדי לפרשה וגדולה מזו ע' תוס' מ"ק דף ח' ד"ה ולערב וע"כ עלה במחשבה לפני אולי ס"ל לש"ס דילן דלית הילכתא בהא כרבנן אלא דגם בכה"ג אסור למחקו מדרבנן מפני מראית העין כיון שהוא כתוב במקום הראוי לשם קודש. או אולי לא גרסי כלל בברייתא דאמרי רבנן ימחוק ובהכי הוה א"ש סוגיא דהניזקין מקושי' הבני"ו ומהא דכ' הרמב"ם פ"ו מיסה"ת דאפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות אין ראי' להתיר שהרי כתב שם הטעם דמצוה לשרפו כדי שלא להניח שם לאפיקורס ולא למעשיהם. אבל במקום אחר י"ל דאסור מדרבנן מפני מה"ע. ובהכי הוי א"ש דברי המהריא"ס ממה שהקשתי עליו בחקירה ט"ו. ומדברי הסמ"ק שהביא הב"י בבד"ה שכתב דשם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו כבר כתב שם בבני"ו כי בסמ"ק שלפנינו לא נמצא לשון זה אלא שכתב דאינו באזהרה אבל מ"מ איסורא דרבנן י"ל דאיכא. ע"כ לפע"ד הדבר צ"ע וע' בס"ק שאח"ז: שוב מצאתי בס' אור זרוע סי' תקנ"ו שהביא הך ברייתא דמ"ס וכתב וז"ל ומיהו אין הלכה כת"ק דר' יהודה חדא שלא הוזכר בתלמוד שלנו וכו' עכ"ל ושמחתי:

« ספר מצוות קטן קנ״ט ספר מצוות קטן קס״א »