ספר מצוות קטן י״ג

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לגור מדברי נביא השקר כדכתי' בזדון דברו הנביא דברים י״ח:כ״ב

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא א למנוע מהריגת נביא שקר ולא נירא ממנו שנא' לא תגורו ממנו אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה או מי ששמע דברי נביא חבירו ואומר שזה הדבר נאמר לו והוא מתנבא בו הר"ז נביא שקר ומיתתו בחנק שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע אשר לא צויתיו הא לחבירו צויתי זה המתנבא מה שנ' לחבירו כדאיתא בסנהדרין נדף פ"ט:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נִירָא מֵהֲרִיגַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר – שֶׁלֹּא נִירָא מִלַּהֲרֹג נְבִיא הַשֶּׁקֶר עי' רמב"ם סנהדרין יד ג, וְלֹא נִפְחַד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ בָּזֶה שׁוּם עֹנֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת, אַחַר שֶׁשֶּׁקֶר בְּפִיו אֵין לָנוּ עֹנֶשׁ בְּמִיתָתוֹ, אֲבָל הִיא עָלֵינוּ מִצְוָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יח כב לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ, וּלְשׁוֹן סִפְרֵי לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ, לֹא תִּמְנַע עַצְמְךָ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ בְּמִתְנַבֵּא בְּשֶׁקֶר. דִּינֵי הַמִּצְוָה. קְצָרִים, וְהֵם בְּסַנְהֶדְרִין פרק הנחנקין. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, כִּי אָז בְּיָדֵינוּ לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין ב א שֶׁאֵין דָּנִין נְבִיא הַשֶּׁקֶר אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

איברא דלפמש"כ הרמב"ם ז"ל שם דגם הפוחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לאו זה דלא תגור ממנו. וא"כ היא אזהרה כוללת גם לכל אדם מישראל שאין דין מיתתו מסור בידם. שלא לפחוד ולירא מדבריו. וכן כתב בסמ"ג לאוין ל"ה וז"ל שלא למנוע מהריגת נביא שקר ולא לירא ממנו שנאמר לא תגור ממנו וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דמלבד מניעת הריגתו ס"ל דכולל נמי אזהרה שלא לירא ממנו יראה בעלמא. וכן מבואר בסמ"ק סי' י"ג שכתב וז"ל שלא לגור מדברי נביא השקר דכתיב בזדון דברו הנביא ההוא לא תגור ממנו. וזה נוהג גם בזה"ז וכו' עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז ודאי קשה לכאורה דמ"מ הו"ל לרבינו הגאון ז"ל למנות לאו זה משום אזהרה דכל אדם שנכללה בו. אלא דעיקר דברי הרמב"ם ז"ל והסמ"ג וסמ"ק בזה לא ידענא מקורם. דמדברי הספרי שם מבואר דהך קרא אינו אלא אזהרה לב"ד. והוא דבר הלמד מענינו מגופי' דקרא. דבמיתת ב"ד דנביא השקר מיירי קרא התם. וכיו"ב כבר עמד הרא"ם ז"ל על דברי רש"י ז"ל בפרשת שופטים שם עיי"ש מה שכתב לפרש דברי רש"י. אבל תמיהני עליו דיותר היה לו להקשות על דברי הרמב"ם והסמ"ג והסמ"ק. דדבריהם אי אפשר לפרש על דרך שפירש דברי רש"י שם עיי"ש. מיהו לשון הסמ"ג אפשר לפרש כדרך שפירש הרא"ם ז"ל דברי רש"י. אבל דברי הרמב"ם ז"ל בחבורו הגדול שם ודברי הסמ"ק צע"ג אצלי. דודאי מפשטיה דקרא ומדברי הספרי מבואר דאין זו אלא אזהרה לב"ד בלבד. וגם דברי הרמב"ם ז"ל גופיה בסה"מ שם מטין כן עייש"ה ואין להאריך בזה. ועכ"פ לרבינו הגאון ז"ל ודאי אפשר לומר דלא שמיעא לי' ולא ס"ל אלא כדברי הספרי דאין לאו זה אלא אזהרה לב"ד בלבד. ולכן יפה עשה לשיטתו שלא מנה לאו זה. וכן דעת החנוך מצוה תקי"ט דאין זו אלא אזהרה לב"ד עיי"ש היטב:

1 רמב"ם הל' עכו"ם פ"ה סמ"ג לאוין סי' לה

2 שלא לגור מדברי נביא השקר דכתיב דברי' יא בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו. וזה נוהג גם בזמן הזה מן המסיתים לעבוד עכו"ם המייראים ישראל על אמונת אלהינו:

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו שלא לירא מנביא השקר או להתרשל מלהרגו אחר שהתנבא בשם ה', אבל לא נפחד בזה מעון כלל, ובלבד שיתאמת לנו שקרותו. והוא אמרו יתעלה לא תגור ממנו, אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה, כך מבואר בספרי. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפתיחת חבורנו לפירוש המשנה. שופטים ושוטרים, שם:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

כָּל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מֵהֲרִיגַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר מִפְּנֵי מַעֲלָתוֹ שֶׁהֲרֵי הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח כב "לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ". וְכֵן הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה אוֹ הַפּוֹחֵד וְיָרֵא מִדְּבָרָיו הֲרֵי הוּא בִּכְלַל לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. וְאֵין דָּנִין נְבִיא הַשֶּׁקֶר אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד:

« ספר מצוות קטן י״ב ספר מצוות קטן י״ד »