ספר מצוות קטן ק״ל

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קכ״ט ספר מצוות קטן קל״א »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לנקום דכתיב לא תקום.

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הנוקם א על חבירו עובר בל"ת שנא' לא תקום ב ואע"פ שאינו לוקה על לאו זה מ"מ דיעה רעה היא עד מאד יומא ד' כ"ג ובת"כ קדושים פרשה ד' מפרש מה היא הנקימה כגון ראובן שאמר לשמעון השאילני קרדומך אמר ליה איני משאילך למחר נצטרך שמעון לשאול מראובן א"ל השאילני קרדומך אמר לו ראובן איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך הר"ז נוקם וכן כל כיוצא בזה:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִנְקֹם – שֶׁלֹּא לִנְקֹם. כְּלוֹמַר, שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלָּקַחַת נְקָמָה מִיִּשְׂרָאֵל, הָעִנְיָן הוּא, כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵרַע אוֹ צִעֵר לַחֲבֵרוֹ בְּאֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים, וְנֹהַג רֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם הוּא שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִלְּחַפֵּשׂ אַחֲרֵי מִי שֶׁהֵרַע לָהֶן, עַד שֶׁיִּגְמְלוּהוּ כְּמַעֲשֵׂהוּ הָרַע אוֹ יַכְאִיבוּהוּ כְּמוֹ שֶׁהִכְאִיבָם, וּמִזֶּה הָעִנְיָן מְנָעָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרוֹ ויקרא יט יח לֹא תִקֹּם. וּלְשׁוֹן סִפְרָא קדושים ד י עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל נְקָמָה? אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ וְלֹא הִשְׁאִילוֹ, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתָּ לִי מַגָּלְךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר, לֹא תִקֹּם. וְעַל כְּגוֹן זֶה הַקֵּשׁ כָּל הַדְּבָרִים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי כָּל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ מִטּוֹב עַד רַע, הוּא סִבָּה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו מֵאֵת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו לֹא יִהְיֶה דָּבָר בִּלְתִּי רְצוֹן הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן כְּשֶׁיְּצַעֲרֵהוּ אוֹ יַכְאִיבֵהוּ אָדָם יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי עֲוֹנֹתָיו גָּרְמוּ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עָלָיו בְּכָךְ, וְלֹא יָשִׁית מַחְשְׁבוֹתָיו לִנְקֹם מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אֵינוֹ סִבַּת רָעָתוֹ, כִּי הֶעָוֹן הוּא הַמְּסַבֵּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם שמואל ב טז יא הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ יְיָ. תָּלָה הָעִנְיָן בְּחֶטְאוֹ וְלֹא בְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא. וְעוֹד נִמְצָא בְּמִצְוָה זוֹ תּוֹעֶלֶת רַבָּה לְהַשְׁבִּית רִיב וּלְהַעֲבִיר הַמַּשְׂטֵמוֹת מִלֵּב בְּנֵי אָדָם, וּבִהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּין אֲנָשִׁים יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלוֹם לָהֶם. דִּינֵי הַמִּצְוָה. קְצָרִים, כְּבָר זָכַרְנוּ רֻבָּן לְפִי הַנִּרְאֶה. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקָבַע בְּלִבּוֹ לִשְׂנֹא חֲבֵרוֹ עַל שֶׁהֵרַע לוֹ עַד שֶׁיִּגְמְלֵהוּ כְּרָעָתוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, וְרָעָתוֹ רַבָּה כִּי הוּא סִבָּה לְתַקָּלָה מֵרֻבָּה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל זֶה הַלָּאו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּכְלָל זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בּוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו מִפְּנֵי כֵן, מִכֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבֹר עַל הַלָּאו מִבְּלִי מַעֲשֶׂה. וְתִזְכֹּר דָּבָר זֶה בְּכֻלָּן, כִּי דָּבָר בָּרוּר הוּא, אֵין צֹרֶךְ לִשְׁנוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.

2 ברית משה פתח ↗

הנוקם א על חבירו עובר בל"ת שנא' לא תקום כו'. לכאורה יש לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי לא פתח את המל"ת זו כמו שפתח ברוב שאר מל"ת במלת שלא או לא ובקיצור הסמ"ג שלו באמת כתב וז"ל לא תקום הנוקם על חבירו עובר בל"ת כו' וגם השאר מוני המצות התחילו את המל"ת זו כדרכם בשאר מל"ת, הרמב"ם בסה"מ מל"ת ש"ד כתב שהזהיר שלא לנקום כו' וברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ש"ד כתב שלא לנקום, הסמ"ק סי' ק"ל כתב וז"ל שלא לנקום דכתיב לא תקום כלומר שלא ימאן להשאיל לחבירו כליו כאשר עשה לו שלא השאילו עכ"ל, החינוך מצוה רמ"א העיר מקלט ומצות השם מצוה רמ"ג כתבו שלא לנקום ואלה המצות מצוה רמ"א כתב שלא לגמול לחבירו כמעשהו הרע שהרע לו כו' וא"כ טעמא בעי דאמאי כתב רבינו בחיבורו כאן הנוקם וכבר מרמז על דקדוק זה מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן דעל מ"ש רבינו ובת"כ מפרש מה היא הנקימה כתב הביאור וז"ל וקשה למה צריך לפרש וכי אין אנו יודעין מה היא הנקימה אלא ללמוד ממנו ק"ו ומה הנקימה שאין בה ממשות ואינה רק ממון מ"מ אסרה תורה ק"ו הנקימה שהיא סכנה שאם יאמר האדם עשית לי כך וכך וכך אמרת עלי דברים שאינו אמת אעשה אני לך נמי כך וכך כמו שעשית לי ק"ו שאסור לנקום משום שבא לידי סכנה לכך סמך ללאו לא תשא ממילא הוא עובר ג"כ על לאו לא תקום לכך נקט הנוקם על חבירו ולא פתח בלאו שלא לנקום ר"ל משום דקאי אדלעיל עכ"ל. ולי"נ בס"ד לתרץ כך דכשמעיינין שפיר בדברי רבינו נראה בעליל שהם ממש לשון הרמב"ם הל' דעות פ"ז הל' ז' בשינוי לשון קצת דתחת שכ' הרמב"ם הנוקם מחבירו כתב רבינו הנוקם על חבירו וגם רבינו בעצמו קמציין את דבריו על הרמב"ם וכיון דרצה למינקט את לשון הרמב"ם ע"כ התחיל הנוקם, אבל עדיין זה גופא טעמא בעי דאמאי נקט לשון הרמב"ם ועל הרמב"ם ג"כ צריך טעם דאמאי ל"כ בחיבורו כמ"ש בסה"מ שלא לנקום דעל הרמב"ם ל"ל כתירוצו של הביאור כמובן, וע"כ נ"ל דמשום טעם אחר נקטו כן בהקדים עוד דקדוק גדול שיש לי ברבינו והרמב"ם דבספרא פ' קדושים פרק ד' איתא וז"ל לא תקום עד היכן היא כוחה של נקימה אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו למחר אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך לכך נאמר לא תקום עכ"ל חזינן דהספרא נקט המשל של נקימה דמתחלה רצה לשאול מגל ואח"כ שואל האחר קרדום וגם בפסיקתא זוטרתא שם ובגמ' יומא כ"ג ע"א איתא כן וא"כ קשה אמאי משנה רבינו והרמב"ם את המשל וכתבו בשניהם קרדום וצ"ל דבאמת כך היתה גירסתם בספרא ובגמ' וכן מצאתי בהגהות מהרי"ד על הספרא שם שכ' וז"ל אבל בהרמב"ם הגירסא שוה בשניהם וכן בהסמ"ג לאוין י"א כו' עכ"ל, אבל עדיין ק"ל על זה דבשלמא על רבינו שפיר י"ל שגם בספרא כך היתה גירסתו אבל על הרמב"ם היאך נאמר כן הא בסה"מ העתיק את לשון הספרא כמו שהעתקנו וכיון דלהרמב"ם כך היתה גירסתו מסתבר למימר גם לרבינו כן וא"כ עדיין קמה עליהם הדקדוק הנ"ל ופליאה גדולה לי על הגהות מהרי"ד שלא ראה את זה, יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה בפירוש דרבינו והרמב"ם נקטו בשניהם קרדום וזה טעמא בעי, ונ"ל בס"ד לומר כך דלכאורה זה גופא טעמא בעי דמדוע לא נקטו הספרא והגמ' בשניהם' קרדום אבל כבר עמד ע"ז המשכיל לדוד ז"ל בפ' קדושים ותירץ בטוב טעם וז"ל ונראה לענ"ד משום דסתם מגל הוא לקצור התבואה שהיא דבר רך ואינו מתקלקל אבל קרדום סתמו לבקוע עצים ודברים קשים והוא מתקלקל ונפגם ובזה מובן דבנקימה נקט הכי לרבותא כלומר אמר לי' השיאלני מגלך שהוא דבר שאינו מתקלקל וא"ל לאו למחר א"ל השאילני קרדומך שהוא דבר המתקלקל אפ"ה אינו יכול לפטור מלהשאילו ולומר בשלמא אם היה שואלנ' המגל הייתי נותן לו אעפ"י שהוא לא נתנו לפי שאינו מתקלקל אבל מאחר שהוא לא רצה להשאילני אפילו דבר שאינו מתקלקל היאך אני נותן לו דבר המתקלקל קמ"ל קרא דאפ"ה אם אינו משאילו עובר על לא תקום כו' עכ"ל ודפח"ח, וא"כ ממילא י"ל כיון דרבינו נקט בהמשל בשניהם קרדום אי הוי אמר שלא לנקום אז הי' מקום לומר כהטעות הנ"ל בשם המשכיל לדוד ע"כ כתב הנוקם כלומר בכל גוונא נקימה עובר בל"ת וגם על הרמב"ם י"ל דבשלמא בסה"מ דנקט המשל כמ"ש הספרא בזה מגל ובזה קרדום וליכא למיטעי מידי ע"כ כתב שם שלא לנקום אבל בחיבורו דנקט בהמשל בשניהם קרדום ע"כ כתב הנוקם כמובן וא"כ ממילא י"ל דמש"ה שינו רבינו והרמב"ם בחיבורו ונקטו בשניהם קרדום דבשלמא הספרא והגמ' נקטו בזה מגל ובזה קרדום לאשמעינן דבכל גוונא נקימה עובר על לאו זה כהנ"ל אבל הם שכתבו הנוקם דממילא נשמע מזה דבכל גוונא נקימה עובר ע"כ שפיר נקטו בשניהם קרדום דמדוע ישנו ודו"ק:

1 רמב"ם פ"ז דהלכות דעות סמ"ג לאוין סימן י"א.

2 שלא לנקום דכתיב ויקרא יט לא תקום כלומר שלא ימאן להשאיל לחבירו כליו כאשר עשה לו שלא השאילו:

1 ספר המצוות פתח ↗

הוא שהזהיר שלא לנקום קצתנו מקצתנו, והוא שתעשה מעשה אחד ולא תסור מלחפש אחריו עד שתגמלהו כמעשהו הרע אשר יביאהו כמו שהביאך, והזהיר מזה באמרו לא תקום. ובספרא עד היכן הוא כחה של נקימה אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו ולמחר אמר לו השאילני קרדומך ואומר לו לא אשאילך כדרך שלא השאלתני מגלך לכך נאמר לא תקום, ועל זה הדמיון ההיקש בכל הענינים. שם, שם:

1 משנה תורה, הלכות דעות פתח ↗

הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִקֹּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו דֵּעָה רָעָה הִיא עַד מְאֹד. אֶלָּא רָאוּי לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם שֶׁהַכּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי וְאֵינָן כְּדַאי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. כֵּיצַד הִיא הַנְּקִימָה. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ. לְמָחָר צָרִיךְ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ, הֲרֵי זֶה נוֹקֵם. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ לִשְׁאֹל יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יִגְמל לוֹ כַּאֲשֶׁר גְּמָלוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּדֵעוֹתָיו הַטּוֹבוֹת תהילים ז ה "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה" וְגוֹ':

« ספר מצוות קטן קכ״ט ספר מצוות קטן קל״א »