ספר מצוות קטן קט״ו

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קי״ד ספר מצוות קטן קט״ז »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להתנבאות לשקר דכתיב אך הנביא אשר יזיד דברים י״ח:כ׳

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא א להתנבא שקר מדענש אותו הכתוב מיתת ב"ד וזה הכלל עי' ברמזיו רמז רי"ט ובחיבורו לקמן מל"ת רי"ט כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד הר"ז מצות לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מ"ע ואולי אזהרתו ב מלא תכחשו ולא תשקרו שאפילו על עמיתו הוזהר ואע"פ שאין מזהירין מן הדין גילוי מילתא הוא:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהִנָּבֵא בְּשֶׁקֶר – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֶׁקֶר, כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא יֹאמַר שׁוּם אָדָם שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ דְּבָרִים בִּנְבוּאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא אֲמָרָם. וְכֵן בִּכְלַל הַלָּאו אֲפִלּוּ אִם יֹאמַר דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּנְבוּאָה לְזוּלָתוֹ וְיֹאמַר בְּשֶׁקֶר שֶׁהוּא נִצְטַוָּה לְאָמְרָן, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יח כ אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וְגוֹ'. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין פט, א אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, זֶה הַמִּתְנַבֵּא מָה שֶׁלֹּא שָׁמַע, אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו, הוּא לֹא צִוִּיתִיו, אֲבָל לַחֲבֵרוֹ צִוִּיתִיו, זֶה הַמִּתְנַבֵּא מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיִּהְיֶה בָּזֶה חֻרְבַּן גָּדוֹל וְרָעָה רַבָּה בְּדָתֵנוּ הַמְּקֻדֶּשֶׁת וְהַשְּׁלֵמָה, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת מִבְּלִי סִיג הַמַּגִּיעַ אֵצֶל בְּנֵי אָדָם הוּא עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים, וְהַתּוֹרָה תְּצַוֵּנוּ לְהַאֲמִין בָּהֶם וְלָלֶכֶת אַחַר עֲצָתָם הַנְּכוֹנָה וְדַעְתָּם הַשְּׁלֵמָה, וְעַל כֵּן בְּקוּם בְּנֵי בְּלִיַּעַל לֵאמֹר דְּבָרִים שֶׁלֹּא צִוָּם הַשֵּׁם יוֹצִיאוּ לַעַז בַּנְּבוּאָה, שֶׁהִיא הָעִקָּר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ עַם הַקֹּדֶשׁ, וִיפַקְפֵּק בְּסִבָּתָם לֵב כָּל הָעָם אַף בִּנְבִיאֵי הָאֱמֶת. וְאִם יֹאמַר אָדָם גַּם כֵּן מָה שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם אַחֵר עָלָיו יֵשׁ בָּזֶה חֻרְבָּה גְּדוֹלָה, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה בְּאָמְרוֹ שֶׁהוּא נָבִיא וְנִצְטַוָּה בָּזֶה, וְנִרְאֶה דְּבָרָיו מִתְקַיְּמִין כְּדִבְרֵי נְבִיאֵי הָאֱמֶת, נַחְזִיק אוֹתוֹ כְּאִישׁ אֱלֹהִים, קָדוֹשׁ, שְׁלִיחַ הָאֵל, וְנַאֲמִין אֵלָיו וְנִקַּח רְאָיָה בְּכָל הַנְהָגוֹתֵינוּ מִמַּעֲשָׂיו, וְאוּלַי אַחַר שֶׁאֵין זְכוּתוֹ וְעִנְיָנוֹ גָּדוֹל לִהְיוֹת הוּא שָׁלִיחַ בְּאוֹתָהּ נְבוּאָה שֶׁאָמַר, אֵינֶנּוּ רָאוּי לִסְמֹךְ בּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְיֹאמַר, וְיִטְעֶה הֶהָמוֹן בְּלֶכְתָּם אַחַר עֲצָתוֹ. דִּינֵי הַמִּצְוָה. קְצָרִים, וְהֵם בְּסַנְהֶדְרִין פרק הנחנקין. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְנִבָּא בְּשֶׁקֶר, כְּלוֹמַר, שֶׁהִגִּיד דְּבָרִים בְּשֵׁם הָאֵל שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ הָאֵל, וְכֵן הַמִּתְנַבֵּא מָה שֶׁאָמַר הָאֵל לַחֲבֵרוֹ וְלֹא לוֹ, חַיָּב מִיתָה, וּמִיתָתוֹ הִיא בְּחֶנֶק, שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם נב, ב שֶׁכָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בְּתוֹרָה סְתָם, אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק.

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם אע"פ שודאי זה מוכרח ע"פ הירושלמי שם. מ"מ ע"כ לא יתכן לומר דמקור דברי הרמב"ם ז"ל הוא משם דהרי הרמב"ם גופי' בסה"מ לאוין כ"ז כתב אזהרת נביא השקר מההוא קרא גופי' שנאמר בו העונש. דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו וגו' עיי"ש. וכוונתו דהו"ל כאילו כתיב אשר צויתיו שלא לדבר. וכ"כ הרא"ם ז"ל ביראים סי' ל"ד עיי"ש וכן מתבאר מדברי הסמ"ק סי' קט"ו והחינוך מצוה תקי"ז והרשב"ץ בזה"ר לאוין סי' קל"ד עיי"ש. ובאמת שיש לפקפק הרבה בדבריהם ז"ל. ועי' מש"כ הר"ב פר"ח שם. מ"מ מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל דאין אזהרת נביא השקר מהך קרא דלא תענה ברעך עד שקר. וא"כ אין מקור דברי הרמב"ם שם בהלכות עדות משם. הן אמת דאכתי הי' מקום לומר דמקורו ממתניתין דפרק הנחנקין שם דקרי נביא השקר למתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו כמו המתנבא מה שלא נאמר כלל וכמשכ"ל. אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות ע"ז ה"ח שכתב וז"ל אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה. או מי ששמע דברי נביא חבירו ואמר שדבר זה לו נאמר. והוא נתנבא בו. הרי זה נביא שקר ומיתתו חנק עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו אלו דהמתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו אינו בכלל נביא השקר. ולא מתחייב מיתה אלא כשאמר בפירוש שהנבואה נאמרה לו מפי הקב"ה ששלח אותו להתנבא בדבר זה. וכן מתבאר בדבריו בסה"מ שם עיי"ש. וכן כתב בפיה"מ להרמב"ם בפרק הנחנקין שם עיי"ש. וא"כ לפ"ז ודאי גם ממתניתין ליכא שום ראי' כלל לנדון דידן. דהרי לפ"ז ודאי התם הו"ל שקר גמור. ושפיר קרי לי' נביא השקר. דהוא קאמר שהשם אמר לו והוא שלח אותו להתנבא. ואין זה אמת ושקורי קא משקר במזיד. ולעולם אימא לך דכל היכא דברור אצלו הדבר בלא שום ספק דהדבר אמת. אע"פ שלא ידע אלא מאחרים. אין זה בכלל משקר. אע"פ שאינו אומר בפירוש שכן שמע מפי אחרים ומעיד סתם. שהרי פיו ולבו שוין לומר האמת ולא אמר שכן ראה בעיניו או שמע הודאת הנתבע. ולא הוציא שום דבר שקר מפיו. ואדרבה לפ"ז יש סתירה משם לדברי הרמב"ם בהלכות עדות. דהא לפ"ז מתבאר דדוקא משום שמשקר לומר שהנבואה נאמרה לו והוא נשלת להתנבא בדבר זה. הו"ל בכלל נביא השקר. אבל אם התנבא סתם. אע"פ שאמר כה אמר השם. כיון שלא אמר כה אמר השם אלי אין זה בכלל נביא השקר. כיון דאמת הוא שנאמרה נבואה זו מאת השם לנביא אחר. וא"כ ראוי לומר גם כאן דכל ששמע הדבר מאנשים רבים וגדולים בחכמה וביראה. ואין ספק אצלו כלל דודאי קושטא קאמרי. ועל פיהם הוא מעיד סתם. אין זה בכלל אזהרה דלא תענה ברעך עד שקר. אע"פ שלא הגיד בפירוש שאינו מעיד אלא ע"פ השמועה. ואדרבה הכא עדיפא טפי. דכיון דלא הזהיר הכתוב אלא על השקר. הילכך כל שלא הוציא שום שקר מפיו. איכא למימר דממילא אימעיט מכלל אזהרה זו. משא"כ התם דבאזהרת נביא השקר לא כתיב שקר כלל לדעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל. אלא כתיב אשר לא צויתיו לדבר. שפיר איכא למימר דכל שלא נצטוה אע"פ שלא הוציא שום שקר מפיו כלל הו"ל בכלל אזהרה זו. וא"כ דברי הרמב"ם ז"ל סותרים זא"ז מקצה לקצה:

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ה סמ"ג לאוין לד:

2 שלא להתנבאות לשקר דכתיב דברים י״ח:כ׳ אך הנביא אשר יזיד לדבר וגומר:

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מהתנבא לשקר, והוא שיתנבא בשם ה' אבל יאמר מה שלא אמר האל יתעלה לו, אבל אמר זולתו וידרוש הוא בו ויאמר כי האל אמר לו הדבר הזה והוא לא אמר אותו אליו. ולשון האזהרה בזה אמרו אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו, והעובר על לאו זה דינו גם כן בחנק, וכשמנו הנחנקין אמרו ונביא השקר. ושם סנהדרין פ"ט אמרו שלשה מיתתן בידי אדם, אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע, את אשר לא צויתיו הא לחבירו צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע"ז. ובכללן נאמר ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. והתבארו משפטי נביא שקר בי"ד מסנהדרין. שופטים ושוטרים, מדע הלכות ע"ז וחקות העכו"ם פ"ה:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

וְאָסוּר לַעֲרֹךְ דִּין וּתְשׁוּבָה עִם הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵין שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ אוֹת וּמוֹפֵת. וְאִם עָשָׂה מֵעַצְמוֹ אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו וְאֵין מְהַרְהֲרִין בּוֹ. וְכָל הַמְחַשֵּׁב בְּאוֹתוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁמָּא אֱמֶת הֵן עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג ד "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא". וְכֵן נְבִיא הַשֶּׁקֶר מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' וְלֹא הוֹסִיף וְלֹא גָּרַע שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח כ "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי" דברים יח כ "וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא": אֶחָד הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה אוֹ מִי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵי נָבִיא חֲבֵרוֹ וְאָמַר שֶׁדָּבָר זֶה לוֹ נֶאֱמַר וְהוּא נִתְנַבֵּא בּוֹ הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק: כָּל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מֵהֲרִיגַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר מִפְּנֵי מַעֲלָתוֹ שֶׁהֲרֵי הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח כב "לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ". וְכֵן הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה אוֹ הַפּוֹחֵד וְיָרֵא מִדְּבָרָיו הֲרֵי הוּא בִּכְלַל לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. וְאֵין דָּנִין נְבִיא הַשֶּׁקֶר אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד:

2 ברית משה פתח ↗

שלא א להתנבא שקר כו'. המקור למל"ת זו בסנהדרין פ"ט ע"א עי"ש היטב ותראה דאיכא תרי גווני נביא שקר חד המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה ואידך המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניא בן עזור ותרי קראי כתיבי ע"ז כמ"ש ר"י אמר רב שם ולכאו' ל"ל תרי קראי וצ"ל דאי לא הוה כתיב אלא חד קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי הוה מוקמינן על המתנבא מה שלא שמע דמסתבר טפי ולא הוה ידעינן שהמתנבא מה שלא נאמר לו ג"כ חייב מיתה ע"כ כתיב ואשר לא צויתיו וא"כ לכאו' אמאי איתא סתם במתני' שם דף פ"ד ע"ב אלו הן הנחנקין כו' ונביא השקר הא איכא למיטעי דדוקא המתנבא מה שלא שמע חייב חנק, וצ"ל דהתנא סמך על המתני' דדף פ"ט ע"א שם דאי' בפי' גם המתנבא מה שלא נא' לו וא"כ ק"ל על רבינו ז"ל דאמאי כתב סתם שלא להתנבא שקר הו"ל לפרש דאזהרת מל"ת זו קאי על תרי גווני נביא שקר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת כ"ז ובחיבורו הלכ' עכו"ם פ"ה הלכ' ח' וכ"כ ז"ל החינוך ואלה המצות ומצה"ש מצוה תקי"ז וצ"ל דרבינו סמך ע"מ שמפרש את זה במל"ת ל"ה אבל על הסמ"ק סי' קט"ו שכ' ג"כ סתם ולא מפרש בשום מקום את זה באמת צ"ע:

« ספר מצוות קטן קי״ד ספר מצוות קטן קט״ז »