ספר מצוות קטן קי״ד:א׳-ב׳

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קי״ג ספר מצוות קטן קט״ו »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

ואלו הן הלאויןשלא להתנבאות בשם עכו"ם דכתיב ושם אלהים אחרי' לא תזכירו שמות כ״ג:י״ג

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא א להתנבא בשם ע"ז שנא' ושם אלהי' אחרי' לא תזכירו ובכלל ב לאו זה שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית כדאמר בפ' ד' מיתות סנהדרין דף ס"ג והוא הדין שבכל ענין אסור להזכיר שם ע"ז שהרי המקרא נכתב בסתמא אלא א"כ היא ע"ז הכתובה בתורה שמותר להזכיר שמה ומה שאומר לא יאמר שמור לי דבר ההווה תפש ומרקוליס אומר רבינו יעקב שם בתוס' דס"ד ששמה קילוס לשון שבח וחכמים החליפו שמה קוליס לשון גנאי ומר לשון חילוף כמו במר דכנתא בבכורות דף ל' במר דשחוטה בחולין דצ"ד ובכלל לאו זה הנודר בשם ע"ז והנשבע בשם ע"ז לוקה, והא דאמרינן שם אסור ג לאדם שיעשה שותפות עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך זהו בלשון אחד אשר שם אבל בלשון שני שאומר לא ישמע על פיך אזהרה למדיח נפקא לן אסור לגרום לאחרים לישבע ולידור בשם ע"ז משם אלהים אחרים לא תזכירו, שנינו בפ' הנחנקין סנהדרין דף פ"ט שהמתנבא בשם ע"ז אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הר"ז בחנק שנ' ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית צִוְּתָה לְעָבְדָהּ, וְתַבְטִיחַ גְּמוּל לְעוֹבְדֶיהָ, וְתַפְחִיד מֵעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁלֹּא יַעַבְדָהּ. כְּמוֹ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים נְבִיאֵי הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה, כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים. וְכֵן בִּכְלַל זֶה אִם יֹאמַר שֶׁהָאֵל צִוָּה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית. וְלֹא בָּא עַל זֶה בַּכָּתוּב בְּאַזְהָרָה מְבֹאֶרֶת מְיֻחֶדֶת בָּזֶה, אָמְנָם נִתְבָּאֵר בַּכָּתוּב עֹנֶשׁ הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה דברים יח כ וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. וּמִיתָה זוֹ הִיא חֶנֶק, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ. וּכְבָר יָדַעְנוּ הָעִקָּר שֶׁהוֹרוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, וְעַל כֵּן נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה אַזְהָרַת הָעִנְיָן הַזֶּה בִּכְלָל וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ שמות כג, יג, שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר מצוה פו. וְאֵין בְּנִמְנָע לִהְיוֹת לָאו אֶחָד מוֹנֵעַ דְּבָרִים רַבִּים, וְלֹא יִהְיֶה דִּינוֹ כְּדִין לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת מִכֵּיוָן שֶׁיִּתְבָּאֵר הָעֹנֶשׁ בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בספר המצות סוף שרש יד. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה בְּכָל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה יָדוּעַ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין פט, א אֶחָד הָאוֹמֵר אָמְרָה לִי עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, אוֹ כּוֹכָב פְּלוֹנִי, שֶׁמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת כֵּן וְכֵן אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא, וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר, דִּינוֹ בְּמִיתָה, בְּמֵזִיד, כְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה כַּיָּדוּעַ בְּכָל מָקוֹם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסַנְהֶדְרִין בְּפֶרֶק אַחַד עָשָׂר. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת.

2 שו"ת בני בנים פתח ↗

וכיון שאסור להזכיר אלהים אחרים היאך אנו מזכירים בלע"ז ימי השבוע וודנסד"יי ותארסד"יי שנקראו על שמות האלילים הגרמניים וואדן ותאר וחודשי החמה ינואר ויוני וכו' על שמות האלילים הרומיים וחודשים אלו נזכרים גם בכתבי הראשונים, ועוד יש דברים רבים כאלה ולדוגמה בירושלים מוכרים שימורי דגים הנושאים את שם אליל הים היווני הקדום ועל הקופסאות מופיע הכשר בד"ץ קהל מחזיקי הדת. וצריך לאמר שכיון שנתבטל פולחן אלילים אלה ועבר מן העולם מותר להזכיר את שמם וכמו שתרץ בספר היראים הקצר מצוה ע"ה ובשלם רמ"ה את מה שאמרו במסכת סנהדרין דף ס"ג עמוד ב' כל ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה עכ"ל. ומיהו בשלמא לדעת ספר החנוך במצוה פ"ו שהזכרת אלהים אחרים בלי שבועה אינה אלא הרחקה דרבנן לכן שפיר התירו להזכיר אלילים שפולחנם בטל או שנזכרו בכתבי הקדש, אבל לדעת ספר היראים היא דאורייתא וכן כתב בסמ"ג לא תעשה ל"ב שבכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד ע"ז פלונית וכו' והוא הדין שבכל ענין אסור להזכיר שם ע"ז שהרי המקרא נכתב בסתמא עכ"ל וכן כתב בסמ"ק מצוה קי"ד שבכלל זה שלא יאמר אדם לחברו וכו' עכ"ל ובפסקי הרא"ש במסכת סנהדרין שם כתב שבכל ענין אסור דקרא סתמא כתיב עכ"ל וכדברי הסמ"ג, ואם הוא מדרבנן וקרא אסמכתא איזו ראיה הביאו מהכתוב אלא בודאי הוא מדאורייתא לדעתם, וכיון שהכתוב אוסר בסתם היאך התירו להזכיר אלילים רק משום שנזכרו בכתבי הקודש או משום שפולחנם בטל.

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ה סמ"ג לאוין לב:

2 שלא להתנבאות בשם עכו"ם דכתי' ושם אלהים אחרים לא תזכירו ואפי' על האסור אסור ועל המותר מותר ובכלל זה שלא יאמ' אדם לחבירו שמור לי בצד עכו"ם פלונית:

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מהתנבאות בשמה, והוא שיאמר האל צונו לעבוד אותה או שהיא בעצמה צותה לעבדה ויעדה גמול והזהירה מעונש כמו שיחשבו נביאי הבעל ונביאי האשרה, ולא בא בכתוב אזהרה מבוארת מיוחדת בזה הענין כלומר שלא להתנבא בשמה, אבל התבאר בכתוב העונש ודין מיתה על המתנבא בשמה. והוא אמרו יתעלה ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא, וזאת המיתה בחנק לפי מה שהושם השרש אצלנו כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא בחנק. וכבר ידעת השרש שבארתי בשרש י"ד מן השרשים הקודמים לזה המאמר, והוא אמרם התורה לא ענש אלא אם כן הזהיר, ותהיה האזהרה שלו מאמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ואינו נמנע היות לאו אחד מזהיר מדברים רבים ולא יהיה משפטו לאו שבכללות כשהתבאר העונש בכל ענין וענין. והנה אביא לך מזה דמיונות במקומם. וכבר התבארו דיני מצוה זו באחד עשר מסנהדרין. שופטים ושוטרים, שם פ"ה:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

נָבִיא הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כֵּיצַד. זֶה הָאוֹמֵר אָמְרָה לִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית אוֹ כּוֹכָב פְּלוֹנִי שֶׁמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר, אִם הִתְרוּ בּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם הֲרֵי זֶה נֶחְנָק שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח כ "וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא". וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג יג "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ": וְאָסוּר לַעֲרֹךְ דִּין וּתְשׁוּבָה עִם הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵין שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ אוֹת וּמוֹפֵת. וְאִם עָשָׂה מֵעַצְמוֹ אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו וְאֵין מְהַרְהֲרִין בּוֹ. וְכָל הַמְחַשֵּׁב בְּאוֹתוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁמָּא אֱמֶת הֵן עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג ד "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא". וְכֵן נְבִיא הַשֶּׁקֶר מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' וְלֹא הוֹסִיף וְלֹא גָּרַע שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח כ "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי" דברים יח כ "וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא":

« ספר מצוות קטן קי״ג ספר מצוות קטן קט״ו »