ריטב"א על נדרים ל״ח ב

1 אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא כו' מותר להשיאו בתו. פירוש לתת לו בתו לאשה:

2 הוי בה רבי זירא במאי עסקינן אילימא בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן הרי מוסר לו שפחה לשמשו. פי' ומהני ליה טובא דקס"ד דמיירי בנותן לו בתו קטנה או נערה שהיא ברשותו לקדשה אלא בשנכסי חתן אסורין על אבי כלה. פי' וקמ"ל דאע"ג דזיין את בתו שרי:

3 גדולה מזו אמרו זן את אשתו ואת בניו ואע"פ שהוא חייב במזונותיהן וכ"ש שמותר להשיאו בתו. דכי נסיב לה מזונותיה על הבעל רמו ולא על האב ומהדרינן לעולם בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן ודקאמרת הרי מוסר לו שפחה לשמשו הכא במאי עסקינן בבתו בוגרת ומדעתה דאיהו מנסבא ולאו אבוה מנסיב לה ולא אתי לחתן הנאה מן האב המודר ממנו:

4 תניא נמי הכי המודר הנאה מחבירו אסור לישא בתו. כלומר קטנה או נערה אבל משיא לו בתו בוגרת מדעתה:

5 א"ר יעקב בר אידי המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ר' יצחק אומר אף לצלות לו דג קטן. עיקר הפי' כמו שפירש רבינו ז"ל דהא מיירי בשנדר הנאה מבנו שלא יעשה לו מלאכה כדי שלא יבטל לו מתלמוד תורה מותר לו למלאות לאביו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ואף לצלות לו דג קטן שאין בדברים הללו כדי בטול תורה והוו נמי מלאכות הצריכות לאב ואין דרכו לעשותן בעצמו ומסתמא ודאי לא נדר מהני והכי תניא בתוספתא בכורות באחד שהרצה את בנו ללמוד תורה והדירו מלעשות לו מלאכה והתיר לו יוסי ברבי למלאו' חבית של מים ולהדליק לו את הנר וגרסינן נמי בירו' דמסכת בכורים תני המדיר בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר רבי יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן אף לוקח לו חפצים מן השוק מה פליגי כאן באיש כאן באשה פירוש שאין דרכה של אשה לחזר בשוק הלכך מסתמא לא מהני נדרה. אם היה אדם מסוים עשו אותו כאשה פי' שכן אדם מסוים אין דרכו לחזר בשוק ליקח חפצים:

6 ובגמ' דילן אמרינן הכא בשמעתין דף לח: אמר רבי יוחנן המודר הנאה מחבירו מותר להשקות לו כוס של שלום. פי' לא משל מדיר דהא ודאי אסור אלא משל מודר עצמו והא קמ"ל דהשקאה בעלמא דמשקי ליה מדיר למודר שרי דדרכי שלום בעלמא הוא ומסתמא לא מהני נדר ושייכא בהא דהמדיר את בנו לת"ת דלעיל:

7 מאי היא הכא תרגמו כוס של בית האבל במערבא אמרי כוס של בית המרחץ. וכן הלכתא:

8 לא יזון את בהמתו וכו'. מ"ט עבדיו ושפחותיו למנחרותא עבידא. פי' לשירות ולמלאכה בעלמא וליכא קפידא בין כחוש לשמן. בהמה לפטימא עבידא פי' והנאת בעלים היא כשהיא שמנה:

9 מתני' המודר הנאה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב. פי' שאסור לישב שם אלא עומד מעומד כשהוא מבקרו בגמ' מפרש מי הוא המודר הנאה מחבירו אם החולה מודר מן המבקר או המבקר מודר מן החולה:

10 ומרפאהו ריפוי נפשות אבל לא ריפוי ממון. פרישנא דריפוי נפשות היינו ריפוי גופו דאפילו בשאפשר לו להתרפאות על ידי אחרים שרי ליה להאי לרפאותו ואע"ג א דרופא מודר הנאה מחולה דמצוה דנפשי' קא עביד שחייב הוא לרפאות ישראל חבירו בחנם ואין לו ליטול אלא שכר בטלה מיהו כי לא יהיב ליה שכר בטלה חייב הוא לרפאותו בחנם להציל נפשו ומיירי ברופא חכם וראוי לכך ורפואת ממון ריפוי בהמתו והא לא מיחייב ליה כשאפשר על ידי אחרים ולפיכך אם מרפאה בחנם נמצא מהנהו אבל בשכר שרי ובחנם נמי אם א"א להתרפאות על ידי אחרים מרפא אותה דהא מיחייב בהכי מדין השבת אבדה ובהא נמי במקו' שנוטלין שכר על ריפוי בהמתו כגון שמתבטל דמיחייב לו ליתן אגר בטלה יתן לו שכר בטלתו ואם לא ירצה לקבל תפול הנאה להקדש:

11 ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא באמבטי קטנה. פי' לפי שמתוך שיושבים זה אצל זה מביאין המים איש לחברו ונמצא מהנהו:

12 וישן עמו במטה ר' יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים. פי' דבימות הגשמים מפני הקור הגוף נהנה מן הגוף:

13 ומסב עמו על המטה. פי' לישב אצלו ולאכול כל אחד משלו:

14 ואוכל עמו על השלחן. פי' ולא גזרינן שמא יתן לו כדאמרינן חולין דף קז: בזה אוכל בשר וזה אוכל גבינה משום האי חששא דשאני נדרים דחמירי ומזהר זהיר:

15 אבל לא מן התמחוי. פי' שלא יאכל עמו בקערה אחת שמא ירבו שם בשביל המדיר ונמצא מהנהו אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר ופירשו בגמ' מן התמחוי החוזר לבעל הבית פי' מורי נר"ו כי לאחר שחלק בעל הבית התבשיל על המסובין לפניו מסלקין המותר בקדרה ונוטלו השמש ומחזירו לפני כל אחד ואחד אם ירצו ליטול יותר שיטול כמה שירצה ומזה ודאי רשאי הוא לאכול עמו דליכא למיחש שיתנו לו בשביל חברו שהרי הרשות נתונה לכל אחד ליטול ממנו כמה שירצה והרבה פירושים נאמרו בזה וזה עיקר: