ריטב"א על עבודה זרה ע׳

1 זונה ישראלית וגוים מסובין חמרא אסיר. פירוש ואפילו הוי דידה ואפילו היה עליו פקק דשבקא להו לאנסוכי כנפשיהו ומיהו נראה דחביות סתומות מותרות דמאי שייטהו אצלן.

2 ההוא ביתא דהוה ביה חמרא דישראל וגוי. פירוש בין שהיה משותף ביניהם בכלי אחד או שהיה של זה לעצמו ושל זה לעצמו עאל גוי אחדיה לדשא באנפיה הוה ביזעא בדשא אשתכח גוי דקאי ביני דני אמר רבא דלהדי ביזעא שרי פירוש אפילו בשתיה דמרתת ולא נגע דהאי גיסא ודהאי גיסא אסיר ואפילו בהנאה ופירש ר״שי ז״ל דמיירי בשאינו נתפס כגנב על הכניסה שאם נתפס כגנב על הכניסה כוליה שרי עד כאן ובודאי דמסתמא בהאי עובדא אין הגוי נתפס על הכניסה כיון שיינו בתוכו. ומיהו קשה לי בעובדא דאושפיזא דבסמוך דכתב ר״שי ז״ל וכן אנו תופסין אותו כעיקר דכל שאין הגוי נתפס על הכניסה אף על פי שנתפס על הנגיעה אם נמצא הגוי בצדו הרי הוא אסור ואף על גב דלא אחדיה לדשא ואילו הכא אי לאו אחדיה לדשא הוה כוליה שרי דהא אף על גב דאחדיה שרינן מאי דלהדי בזעא דהוי כמאן דפתיח דשא.

3 ויש לומר דהכא במאי עסקינן בשהיה היין בחזקת משתמר שהיה ישראל דר באותו הבית ולא הודיעו שהוא מפליג הילכך אי לא אחדיה לדשא הוה שרי אבל השתא דאחדיה לדשא אסור כיון דשינה מעשיו וכדאמ׳ לעיל בתוספתא המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך כו׳ ואם הודיעו או שננעל הפונדק אסור אלמא אף על גב דנכנס ברשו׳ ואינו נתפס על הכניסה והיה היין בחזקת משתמר כשנעל הפונדק בענין שאי אפשר לראות מעשיו היין אסור וכן פירש הר״אבד ז״ל והוסיף עוד בזה נמי אלו נתפס כגנב על הנעילה חמרא שרי דמרתת וכן פירש מורי הר״אה ז״ל ואין זה מספיק לפום מאי דבעינן לפ׳ דעובדא דאושפיזא נמי בחזקת משתמר. ויש לפרש דהכא נתפס היה כגנב על הכניסה שאף על פי שיש לו שם יין לא היה לו ליכנס מבלי דעת ישראל שיינו גם כן שם הילכך אי לא אחדיה לדשא שרי לגמרי דמרתת ואף על פי שלא היה היין בחזקת משתמר כיון שישראל דר בעיר אבל השתא דאחדיה לדשא באנפיה ושינה מעשיו באנפא דלא חזו מאי דעבד רגלים לדבר לחוש לו ואפילו הוא בחזקת משתמר דנגע ולא מרתת אלא אם כן יש לו טענה על נעילת הדלת.

4 ההוא חמרא דהוה יתיב בביתא והוה דייר ישראל בעליונה וגוי בתחתונה. פירוש והרי היין בחזקת משתמר כי ישראל שבעליונה רואהו וכדפר״שי ז״ל שמע קול תיגרא נפקו אקדים ואתא גוי אחדיה לבבא באנפיה אמר רבא חמרא שרי מימר אמר כי היכי דקדמיה אנא קדים ישראל וחזי לי ושמעינן מינה דאי לאו האי טעמא אף על פי שהיה היין בחזקת משתמר היה אסור מכיון דאית ליה לאשתמוטי על נעילת הדלת שנעל אותו מפני אימת התגרא.

5 ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי כן הגירסא ברוב הספרים ולישנא דאושפיז׳ מוכח שלא היה אחד דרים שם ומיהו היין בחזקת משתמר היה לפי שישראל דר שם בעיר והולך ובא ולא הודיעו לזה שהוא מפליג דאי לא אף על גב דלית ליה לאשתמוטי הוה חמרא אסיר.

6 אשתכח גוי דהוה קאי התם אמר רבא אי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסיר ואי לא שרי. פר״שי ז״ל אי אית ליה לאשתמוטי על הכניסה שיכול לומ׳ לכך נכנסתי חמרא אסיר דהא לא מירתת למיגע מימר אמר אי משכחי לי אמינא לכך נכנסתי ואף על גב דבמגע היין לית לי לאשתמוטי ולא דמי למניח נכרי בחנותו דחמרא שרי כשהוא בחזקת משתמר לפי שנתפס כגנב על הנגיעה ואף על פי שאינו נתפס על הכניסה דהתם כיון דברשות עאל ולא חזיא ליה דשינה היין מותר דמרתת ולא נגע כיון שלא הודיעו שהוא מפליג אבל הכא שנכנס שלא ברשות רגלים לדבר דלנסך נתכוון דאי לא למה ליה דעל והתם וכיון דאית ליה לאשתמוטי על הכניסה חמרא אסיר ואי לית ליה לאשתמוטי חמרא שרי פירוש כי אף על פי שהיה שם יינו שפיר אפשר לומר דלית ליה לאשתמוטי אף על הכניסה ויהיה נתפס עליה מכיון שהיה שם יינו של ישראל גם כן וזימנין דלית ליה רשותא לאשתמוטי כגון שהתנא כן עמו או שהיה לו טענה בזה.

7 אתיביה ננעל הפונדק או שאמר לו שמור. פירוש שאמר לו ישראל לגוי שמור מבחוץ אסור פירוש אף על גב דאשכחיה מבחוץ וכן פר״שי ז״ל מאי לאו דלית ליה לאשתמוטי פירוש דהא סתמא קתני לה בכל אנפא. ואם תאמר ומאי קושיא דאי פרכינן מאמר לו שמור שאני והתם דכיון דאמר לו שמור הוה ליה כהודיעו שהוא מפליג וכדפר״שי ז״ל ואי מדקתני ננעל שאני התם דשינה מעשיו מה שאין כן בעובדא דהכא דלא אחדיה לדשא מדלא מפרש לה תלמודא ויש לומר דלעולם מננעל פרכינן וכיון שברשותו של ישראל נכנס שם נעילת הדלת דהתם שנעלו שלא ברשות חשיב ככניסה דהכא שנכנס שלא ברשו׳ ומהכא שמעינן דמאי דקתני בתוספתא דלעיל גבי המניח יינו בפונדק והניח נכרי שם שאם ננעל הפונדק שהוא אסור דדוקא בדאית ליה לאשתמוטי על הנעילה וכדכתיבנ׳ לעיל משמו של מורי הר״שבא נר״ו.

8 ההוא ישראל וגוי דהוו שתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בבי כנישתא קם ואזל אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה ואתי יפים וכיון דכן מירתת ולא נגע מכיון שלא הודיעו שהוא מפליג וגם לא אמר לו שמור או מזוג ואם תאמר ואפילו הכי מאי שנא ממתני׳ דהיה אוכל עמו על השלחן ויצא כי אפי׳ שלא הודיעו שהוא מפליג מה שעל השלחן אסור.

9 יש מתרצין דהכא במאי עסקינן כשהרחיק ישראל היין מלפני הגוי ויצא והר״אבד ז״ל תירץ דמתני שהיה הגוי מזומן לשתות מיינו של ישראל והכא בשהיה כל אחד מהן שותה מיינו וזה יותר נכון ודעת מורי הר״א הלוי ז״ל דהכא במאי עסקינן כשהיה פקק על הלגין שאם לא כן אף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג כיון שהיין קרוב לפניו ועומד פתוח ואינו נתפס על הכניסה חיישי׳ דילמא נגע אבל כשהפקק עליו מירתת לסלקו שמא יבא עליו פתאום עד שלא יחזירנו וכגון שאפשר לבא עליו פתאום דרך עקלתון שהיה בית הכנסת קרוב מאד.

10 וגם בזה היה אומר עוד ז״ל דדוקא שקם מתוך הסעודה דהשת׳ סבור הגוי שלא ישתהא שם והדר לקבעיה הא אלו שלא מתוך הסעודה הלך שם לצלויי וידע גוי בדבר הרי זה כאילו הודיעו שהוא מפליג ואסור:

11 ההוא חמרא דהוה יתיב בספינה כו׳. עד אמר לי אסור גיורא כו׳ ודעת רבו׳ המפרשים ז״ל דבזמן הזה כי האי גוונא חמרא אסיר דהא ידעו גוים דמנטרינן שבתא והוה ליה כהודיעו שהוא מפליג וכן פסקו רבותי מורי הר״שבא ז״ל ומורי הר״א הלוי ז״ל.

12 ההוא אריא דנהים במעצרתא כו׳. עד אמר רבא חמרא שרי מימר אמר כי היכי דטשינא אנא טשו ישראל וקא חזו לי הלכך אפילו בפתוחות בלא פקק שרי וביממא הוה עובדא ודוקא מהאי טעמא דאמר רבא הוא דשרי הא לאו הכי חמרא אסיר ואף על פי שנכנס שלא ברשות ואין לו שייכות לא בבית ולא ביין וטעמא משום דהא אית ליה לאשתמוטי על הכניסה שנכנס שם מאימת האריה כי אריה שאג ומי לא יירא.

13 ההוא רביתא. פירוש תנוקת גויה דאשתכחא דהות קיימא בי דיני ואשתכח אופי דחמרא בידא אמר רבא חמרא שרי אימור מגבה דחביתא שקלתה פירוש דתלינן לקולא דמגבה דחביתא שקלתא ולא נגעה ביין ואשכחן בתלמודא אימור דהוי לקולא.

14 והאי עובדא מיירי בשהיה היין בחזקת משתמר דישראל יוצא ובא אי נמי שנתפסת על הכניסה ודעת ר״שי ז״ל דדוקא בתנוקת שלא ידעה בטיב עבודה זרה תלינן לקולא דלא מסרה נפשה למיגע הא בגדולה חיישינן דשקלתה מחמרא גופיה ואחרים כתבו דאפילו בתנוקת גדולה אמרה רבא וכן נראה דכיון דהיין היה בחזקת משתמר לקולא תלינן דמירתתא כשהיא גדולה וכת׳ הר״אבד ז״ל דדוקא באופיא דאיכא למיתלי בגבא דחביתא אבל דבר שאי אפשר ליטלו אלא מפי החבית כגון פקח וכיוצא בו ודאי חיישינן דכי היכי דשיל נגע נמי בחמרא דהא בעובד׳ דגנבי דלקמן הוה חיישינן למגע מכיון דפתוח חביותא טובא אי לאו טעמא דרובא דגנבי ישראל נינהו אי נמי דאדעתא דממונא פתוח וכן כתוב בתוספות והדין אמת אבל אין המעשים התם ראיה דשאני התם דכיון דטרחו למפתח חביתא דינא הוא למיחש למגע אי לאו טעמי הנהו גנבי דסליקו לפום בדיתא.

15 ג״ה פתוח חבייתא טובא ואיכא דקשיא ליה דאם כן למה ליה לרבא למישרי מטעמא דרוב שוורי ישראל נינהו תיפוק לי מטעמא דאמר רב נחמן רביה לקמן בעובדא דפימוסא דכיון דפתוח חביית׳ טובא אדעתא דממונא הוה לכך אמר ר״ת ז״ל דלא גרסינן טובא ויש לקיים גירסת הספרים ואפילו למאי דמפרש לקמן דההיא אפילו לרבנן שריה רב נחמן דשאני הכא דאשתכוח חבייתא דהוו חסירן או שהכירו כי בודאי נגעו בהן הילכך לית להו היתרא אלא מטעמא דרוב שוורי ישראל נינהו כנ״ל.

16 רוב שוורי ישראל נינהו. פירוש ואף על גב דאתחזק גוי בינייהו אין לדונו כמחצה על מחצה מדין קבוע דהא כולהו מינד ניידי והויא לה כאותה שאמרו בפרק שני דיומא דבחצר אחרת מפקחין.

17 ההוא פלמוסא דסלוק לנהרדעא פתוח חבייאתא טובא אתו לקמיה דרב נחמן אכשרינהו. פירוש אפילו בשתיה גירסת ר״שי ז״ל ולא ידענא אי משום דסבר כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור ואי משום דקסבר רוב פולמוסא ישראל נינהו האי ספק ביאה כו'. ואיכא למידק מאי מספקא ליה בהא דהא לית הלכתא כרבי אליעזר דשמותי הוא והיכי עביד עובדא כותיה ויש נוסחאות ישנות דגרסי כמאן כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור האי ספק ביאה הוא כו׳ וגם לנוסחא זו קשה קצת מה שהקשינו ולא עוד אלא דלפום פשטא משמע דהכי מסקינן לה כרבי אליעזר וכן נראה דעת ר׳ אלפסי ז״ל שלא הביאה בהלכותיו אבל הנכון בזו דאנן כשיטת רבי אליעזר קאמרינן דדמיא הא לההיא ומיהו אפילו רבנן דפליגי התם מודה בהא ופירושן של דברים מתברר ממה שכתבנו בפרק חזקת הבתים על ההיא מתניתא דבקעה שנחלקו בה רבי אליעזר ורבנן דטעמא דרבי אליעזר דהתם לאו משום דכי הוי ספק ביאה הוה ליה ספק ספקא וכדפי׳ ר״שי ז״ל שהרי משנה שלימה שנינו כל מקום שאתה מרבה ספקות וספקי ספקות ברשות היחיד ספקו טמא כיצד כו׳ עד רבי אליעזר אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא אלא טעמא דרבי אליעזר משום דספק טומאה ברשות היחיד מסוטה גמרי לה דליכא ספק ביאה אלא ספק מגע וטעמא דהלכתא משום דכי איכא ודאי ביאה הא אתחזקה טומאה וכספק קרוב הוא ואף על פי שיש שם ספקות אחרות ספק נסתלקה משם טומאה או ספק אם יש בה עדין כשיעור כסוטה שרגלים לדבר שהרי קנה לה ונסתרה אבל כשיש שם ספק ביאה חשיב ליה רבי אליעזר ספק רחוק וכדאחזוקי טומא׳ אין כאן אלא ספק א׳ דידעינן ודאי שהבקעה מלאה טומאה ורבנן לא שני להו ביניהו דבסוט׳ הוא דבעינן סתירת שנה שכן קינא לה אבל לגבי טומאה דינו שתהא הטומאה במקום סתירה דהיינו רשות היחיד ומיהו גבי אסורה מודו רבנן דכל שהוא ספק רחוק שאינו מצוי מותר בספקא דרבנן מיהת ואף על גב דאתחזק איסורא והיינו דאמרינן כמאן שרייה רב נחמן בשיטת ר׳ אליעזר דטומאה ותלמודא סבר דכספק ביאה הוא ממש דאמרינן ופריך האי ספק מגע הוא ופרקינן דלאו משום ספק ביאה ממש אלא מפני שהוא ספק רחוק מן האיסור דכיון דפתוח חבייאתא טובא רגלים לדבר דאדעת׳ דממונא פתוח וכגנבתיהו טרידי ולא נגעי דהויא ליה כבולשת כדפר״שי ז״ל והא הכא אפילו לרבנן בספק ביאה דרבי אליעזר דהתם הוא כן פי׳ רבינו הר״מבן ז״ל ולהאי פירו׳ יהא המעשה הזה כהלכה וכן עיקר מ״ר.

18 ואיכא נוסחי דגרסי הכא המסקנא כיון דפתוח חבייאתא טובא אדעתא דממונא אתו וכספק ספקא דמי ע״כ ולאו בספק ספקא דטומאה קאמר דהא צריכנא דהתם אפילו ספק ספקא טמא אלא ה״פ ובספק ספקא דאסורין דמי דדינינן ליה לקולא בכל דוכתא.

19 ההוא מסוביתא דמסרה מפתח לגויה כי אתא רב דימי כו׳ עד לא מסר לה אלא מסירה מפתח בלבד. פי׳ שאלו מסר לה שמירת היין היה אסור דהוה ליה כהודיעו שהוא מפליג וכדתניא במתניתא דלעיל או שאמר לו שמור אסור אבל כשלא מסר לה אלא שמירת מפתח כיון שהיין בחזקת המשתמר שאפשר לבא עליה פתאום מרתתה דנתפסת כגנב וכתבו התוספות כי מעשה היה בישראלים שהיו דרים בכפר והלכו לעיר לחוג שם והניחו מפתחותיהם ברשות גוים והתירו ר״ת ז״ל משום דלא מסרו להם אלא שמירת מפתח בלבד דמשמע ליה דהא אפילו כשהודיעו שהוא מפליג ונחלקו עליו ז״ל דאנן לא שרינן הכא אלא בשהיה היין בחזקת משתמר כגון שלא הודיעו שהוא מפליג ואפשר לבא עליהם פתאום אי נמי אפילו הודיעו שהוא מפליג שהיה האוצר פתוח לרשות הרבים וישראלים דרים שם או אפילו רוכלין המחזרין בעיירות אבל התם ליכא חדא מהני וביום טוב דליכא ישראלים מחזרין ממאן מסתפו וכי תימא דאמרי ישראל לא מנטרי שבתא הא ליתא בזמן הזה כדכתיבנא לעיל ועוד דהתינח ביממא בליליא מאי איכא למימר אלא ודאי כל כי ההוא עובדא היין אסור אפילו בהנאה אלא אם כן היה שם חותם אחד לכל הפחות כר אליעזר ודליכא שיבא וכיוצא בו.

20 חצר שחלוקה במסיפס. פירוש מחיצה כל דהו להיכרא.

21 ובגוי אינו עושה יין נסך. פירוש כשהוא בחזק׳ משתמר דהא נתפס כגנב על הכניסה כן הלכה ומכאן קושי׳ למה שכתב הר״אבד ז״ל בסוף פרקין דלעיל כדכתיבנ׳ התם כללא דנקטינן לענין ספק מגעו של גוי ביין שלנו מהני שמעתתא ומשמעתא דפרק רבי ישמעאל ואשכחן בהא ארבע בבי:

22 בבא קמא כל שאין לגוי שיכות לא ביין ולא בבית אפי׳ נמצא הגוי בצד היין וחביות פתוחות לפניו היין וחביות פתוחות לפניו היין מותר דכיון דהא מתפיס כגנב על הכניסה ולית ליה לאשתמוטי מרתת והיינו דתנן התם נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם אין לו מלוה עליו מותר והיינו עובדא דההוא כרכא דבשלהי פרק רבי ישמעאל דאמר רבא אם נתפס כגנב חמרא שרי ופר״שי ז״ל אם נתפס כגנב על הכניסה וכן ביין של ישר׳ שהניח בבית מיוחד ששכר מן הגוי וכל שכן שלקחו ממנו דהשתא נמי כיון דהא זבניה או אוגריה אין לו רשות ליכנס שם ונתפס הוא על הכניסה ומותר ושלא כדברי הר״אבד ז״ל.

23 בבא תנינא יש לו רשות לגוי ביין ולא בבית בזו אם נמצא עומד שם הרי זה אסור ואפילו ישראל דר באותה חצר וזו היא ששנינו נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין יש לו עליו מלוה אסור ואוקימנא שיש לו מלוה על אותו היין ודוקא שנמצא שם אבל אם לא במצא שם מותר.

24 בבא תליתאה יש לו רשות לגוי בבית ולא ביין כגון מניח יינו ברשותו של נכרי בלא חותם זו היא ששנינו אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ישראל דר באותו חצר מותר אין ישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח או חות׳ בידו והא דחשיב רשותו של גוי אף על פי שהבית שבו היין מושכר או לקוח לישראל מפני שהנכרי דר באותה חצר באחד מן הבתים הא לאו הכי רשותו של ישראל חשיב לגמרי וכן המניח יינו בקרון והמניח נכרי בחנותו דכיון דברשותי׳ נכנס שם חשיב ככולו אית ליה רשות בבית ולא ביין ובהא כל זמן שמצאו כמו שהניחו ולא ראינו ששינה כלום קיימא לן שאם לא הודיעו שהוא מפליג היין מותר בשתיה ואם הודיעו שהוא מפליג ושהה כדי זיוף היין אסור אבל אם מצאו שעשה דבר שאינו רשאי כגון שהפליג ספינתו או שנעל הדלת אם נתפס כגנב מותר ואם לאו אסור ואף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג וכן כל שאמר לו שמור הרי הוא כמי שהודיעו שהוא מפליג והיין אסור דהא אית ליה לאשתמוטי על הכניסה וכדתניא ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור והיינו עובדא דמסוביתא דאמרינן לא מסר לה אלא שמירת מפתח הא אילו מסר לה שמירת הרשות אסור ואפילו בפתח פתוח לרשות הרבים וישראל דרין שם ולא הודיעו שהוא מפליג וטעמא משום דלא מתפיס כגנב על הכניסה ובכולן אינו נאסר אלא כשהפליג כדי שיהא לו פנאי לנסך וזה מבואר מאד.

25 בבא בתרא יש לו רשות ביין ובבית היינו מתניתין המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו בהא אם הוא נתון בבית מיוחד פתוח לרשות הרבים וישראל דרים באותה העיר מותר כדפרישנא בההיא מתני׳ וכן אם הוא ברשות גוי אחד בבית מיוחד אף על פי שאינו פתוח לרשות הרבים אם יש שם מפתח או חותם דקיימ״לן כרבנן דלא חיישינן לגומלין וכן אם הוא בביתו של גוי בבית מיוחד וישראל דר באותה חצר אף על פי שלא הוחזק שומ׳ היין מותר וכן אם יש שומר או יוצא ונכנס אפילו היין בחדרו של גוי שדר שם מותר הא כל היכא דליכא חדא מהני היין אסור ולדעת מורי הר״א הלוי ז״ל גם בשני חותמות הוא מותר וצ״ת. ודעת הר״אבד ז״ל דכי שרינן יינו של גוי בחצרו אם שום ישראל אף על גב דאינו מוחזק כשומר דר שם ויוצא ונכנס דוקא שהיין מיוחד באחד מבתי חצר ונעול במנעול ואין ישראל וגוי נכנסין שם דהשתא מירתת גוי למיעל תמן שמא ימצאהו שם ישראל פתע פתאום ומתירא מפני הפסד ממונו אבל אילו היה היין שרוי בחצר בלא שום חותם לא סגי ליה בישר׳ יוצא ונכנס שהרי ישראל יוצא וטרוד בעסקיו ועומד הרבה ויכול גוי ליגע ולנסך כרצונו מיהו אם הוא מוחזק כשומר מותר ביוצא ונכנס כדקיימא לן בהדיא אין השומר צריך להיות יושב ומשמר כו׳ ואיכא דמקשה עליה מדאשכחן במסכת חולין בפ״ק דשרינן בשחיטת כותי בישראל יוצא ונכנס והרי שחיטה שאין לך דבר שקרוב פסולותו יותר ממנו שאפשר לו להחליד או לדרוס לפי שעה ואף על פי כן מתירין לו חלמא לעולם מתירין בכל מקום ביוצא ונכנס שמתירא שיבואו עליו פתאום ויש לדחות דשאני התם דאיירי דהויא מילתא זוטרתי רמי ישראל אנפשיה ולא מעכב בחוץ ומרתת כותי דאתי עליה אבל הכא שיוצא ישראל לשוק יש לחוש כיון שהדבר קרוב לגוי לנסך אי נמי דהתם הוא בשומר והפרישה איכא בין שומר לאדם אחר היוצא ונכנס דשומר מירתת גוי דלכיון דלנטוריה קאי רמי אדעתיה למיתי הייא ולנטורי שפיר תדע דההוא תנא דתני קמיה דרבי יוחנן לא הוה סגי ליה בישראל יוצא ונכנס וליכא ספקא דמודה בשומר דשומר בכל דוכתא אלמא שני ליה בינייהו ואף על גב דאמר ליה ר׳ יוחנן תני אף על פי שאין מפתח וחותם בידו לומ׳ דישראל יוצא ונכנס חשוב כשומר איכא למימר דהיינו כשהיין בבית מיוחד אבל בחצר דילמא שאני ליה בינייהו וצריך שומר אבל מדברי ר״שי ז״ל נראה דלא שני לן בינייהו אפילו כשהיין בחצר ונראין דבריו להלכה אבל למעשה ראוי לחוש לדברי הר״אבד ז״ל וכלל זה עלה בידינו נכון וברור מפי רבינו נ״ר:

26 מתני׳ בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות פירוש ואפילו בהנאה ואף על פי שהיה פקק עליהם סתומות מותרות. פי׳ מותרות אפילו בשתים ואף על פי שלא היה שם חותם ואפילו היה להם פנאי לפתוח ולסתום דחזקה גמורה היא שלא היו טורחין לחזור ולסתום. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות ומיהו דעת רבי׳ הגדול ז״ל דהא בשהיה עליהם פקק דאי לא ליכא למשרי בשתיה שמא נגעו בהן שלא בכונה.