ריטב"א על עבודה זרה נ׳

1 בצד ארבע אמות. פירוש וחוץ לארבע אמות ומשום דלא הוו תוך מקומו של מרקוליס קרי להו מרוחקות.

2 ורבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול כו׳ עד ושאין נראות עמו מותרות. פירוש דכיון דמרוחקות מסתמא לאו מיניה נפול ואי משום דילמא נזרקו לו להא ליכא למיחש לאיסור׳ דכל שנזרקות תוך ארבע אמות הויין גדול עבודה זרה וכל שנזרקות חוץ לארבע אמות תקרובת הוא דהוו ולא עבודה זרה עצמה ומדין תקרובת לא מתסרא כיון דלא הוו כעין פנים כדאיתא לקמן ולמאי דלא ס״ד הכי מעיקרא אמרי דקס״ד דכל שנזרקות חוץ לארבע אמות אפילו תקרובת לא הוו.

3 לא תימא שנשרו אלא אימא שנמצאו ואם תאמ׳ ולמאי דקס״ד נשרו ממש היכי מפליג בין שתים לשלש ובין נראות לשאינן נראות כיון דודאי מיניה נפול י״ל דקס״ד דכל שנרחקו ממנו שאין נראות עמו סברי רבנן דמרקוליס מסלק קלונו מהם ורבי ישמעאל סבר דכיון דשלש הם וחזו למרקוליס קטן אינו מסלק איסורו וקלונו מהם וסבר רבי ישמעאל שתים מותרות כו׳ אבל משלש לא קשיא לן דקתני אפילו מרוחקות דהא מוכח לעיל בהדיא דכל שהוא חוץ לארבע אמות מרוחקות קרי להו.

4 כאן בתפיסה א׳ כאן בשתי תפיסות והיכי דמי שתי תפיסות דאיכא גובהה ביני ביני. פירוש דכי קתני רבי ישמעאל שתיה׳ מותרות כשהם בצד ארבע אמות הני מילי בשתי תפיסות דאיכא גובהה ביני ביני דאיכא תרתי לגריעותא ואפילו הכי שלש אסורות משום מרקוליס קטן. והא דקתני באידך שתים בתפיסה לו אסורות כשעומדין בצד ארבע אמות וליכא גובהה ביני ביני דבהני נמי תלינן דמיניה נפול. והא דרבא לא פליג האוקמתא דרב יצחק דלעיל דהא לא אמרינן אלא אמר רבא נמצאת למד דכל שנשרו ודאי לעולם אסורות בין אחת ובין שלש ואפילו מרוחקות טובא ולא נחלקו אלא כשהן מרוחקות והן בצד ארבע אמות שלו דרבנן שרו ואפילו הן שלש ואפילו בתפיסה אחת ורבי ישמעאל אסר אפילו באחת ושתים בתפיסה אחת ובשלש אפילו בשתי תפיסות ומיהו כל שמרוחקות יותר מארבע אמות אפילו רבי ישמעאל שרי דהא לא אסר אפילו בשלש אלא כשהן בצד מרקוליס ואף על פי שאמרו בירושלמי וכמה רגלי מרקוליס חמשים אמה בשמפוזרות אי נמי ההיא בשנשרו ודאי אבל אין אחת מהן רחוקה מדוכתיה ארבע אמות שנראה הכל כגוף אחד אלא שזה ראש ואלו רגלים וחמשים אמה לאו דוקא ויש פנים אחרים בזה אבל זהו הנראה לי נכון בלשון הגמרא.

5 בעינן כעין פנים וליכא. ואם תאמר אם כן אפילו ישראל שהביאם וחפה בהם דרכים יהיו מותרות. תירץ הר״אבד ז״ל דכי מהני מה שאינו כעין פנים היינו ענין שיהא לו בטול אבל מכל מקום בטול הוא צריך כעבודה זרה ואינו נכון דמהיכא תיתי לן איסור זה כיון דליתיה בכלל אשר חלב זבחימו יאכלו ובכלל זבחי מתי׳ והנכון שדע׳ הזורקין אבנים למרקוליס שיהו לה לתקרובת ושיחשבו גם כן מן המרקוליס ומגדל עבודה זרה ולפיכך אף על גב דלא מתסרי מדין תקרובת משום דלא הוו כעין פנים הא מתסרי מדין עבודה זרה עצמה וצריכות בטול ותו לא מידי.

6 אמר רב יאודה אמר רב עבודה זרה שעובדין אותה במקל כו'. כללא דכולה שמעתא דעובד ע״ז חייב באחד משני דברים או בשעובד אותה כדרכה ואפילו דרך קלון כגון שפער עצמו לפעור ונפקא לן מדכתי׳ איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגומר וילך ויעבוד וגו׳ או כשעובד אותה שלא כדרכה והוא שיהא כעין ארבע עבודות דפנים זבוח קטור נסוך השתחואה וכדתנן התם והעובד עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח והמקטר והמנסך והשתחוה חייב ואוקימנא כשלא כדרכה אבל מקבל ומוליך ומביא ומיהו בהאי כעין ארבע עבודו׳ פליגי תנאי ואמוראי התם והכא איכא דבעי כעין פנים ממש ואיכא דסגי ליה בדאיכא דוגמא דידהו כלומ׳ כעין זביחה כעין קטור כעין נסוך כעין זריקה והיינו סברא דרב ומתניתא דבסמוך והני מילי לענין חיוב דעובד והוא הדין לענין אסור עבודה זרה עצמה או משמשיה או נויה אבל לענין אסור תקרובת עבודה זרה דכולי עלמ׳ אינו נאסר אלא כשהוא כעין פנים ממש או שדומה לעין ארבע עבודות ואף על פי שהוא עובדה ומקריב לה כדרכה דאסור תקרובת עבודה זרה לא נפקא לן אלא מדכתיב ויאכלו זבחי מתים.

7 מעתה נחזור לפרש ענין שמעתינו דרב איירי השת׳ לענין חיוב העובד וסבירא ליה דלא בעינן כעין פנים ממש ולהכי קאמר עבודה זרה שעובדין אותה במקל כו׳ ופר״שי ז״ל שעובדין אותה בקשקוש מקל וכיוצא בו לא בזריקת מקל ולא בשבירת מקל דאם כן הרי היא חייב במה שעובדין אותה מפני שעבד עבודה זרה כדרכה אלא ודאי כדאמרן הילכך אין חיובו כאן אלא משום עובד עבודה זרה כעין פנים ושלא כדרכה ובזריקת ליכא כעין פנים אבל בשבירת מקל איכא כעין זביחה משתברת ששובר מפרקתה של בהמה וכדמפרש ואזיל ואם תאמר אם כן למה ליה למימר שעובדין אותה במקל תירץ ר״שי שאילו לא היו עובדין אותה במקל כלל לא מחייב בשבר מקל לפניה דלא שייכא בפנים. פירוש לפירושו דכיון דליכא עבדת מקל לפנים היכי חשבינן לה כעין זביחה אלא דכיון שדרך עבדת הארורה הזאת במקל הויא לה מקל לדידה כבהמה בפנים. ומעתה הויא שבירת מקל זה כזביחת מפרקת בהמה וחשיבה למיהוי תולדה דידה וכן פירש ה״ר יונה ז״ל. וקשה לפירוש זה מדאמרינן בפרק ארבע מיתות ועשה מאחת מהנה אחת זביחה מאחת סימן אחד הנה אבות זבוח וקטור וניסוך והשתחואה מהנה תולדות שבר מקל בפניה משמע דאפי׳ שלא כדרכה חייב על שבירת מקל משום תולדה דזביחה ואף על פי שאין דרכה במקל יש לומר דתנא לישנא קלילא נקט התם ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא דלא חשיבה שבירת מקל תולדה דזביחה אלא כשעבודתה במקל ולא הוצרך אלא לבאר מה הן האבות ומזה הן התולדות ולאשמועינן דלא בעינן כעין פנים ממש ולעולם בשבירת מקל של תקרובת מיירי ולפי שיטה זו היה נראה דמתניתא דבסמך דספת לה צואה דאזלא כרב מיירי בשעבודתה בצואה או בעביט של מימי רגלים וכן פירשו מקצת בעלי התוספות ז״ל אבל מדברי ר״שי ז״ל נראה דאפילו אין עבודתה בכך כלום דשאני התם דאיכא שם זריקה וכיון שיש עליו שם אחת מד׳ עבודות ודומה לה במה שהיא משתברת שפיר חשיבה תולדה אבל שבירת מקל שאין עליה שם אחת מארבע עבודות אף על גב דהויא כעין זביחה בענין השבירה לא חשיבה תולדה דלא כשעבודתה במקל וכן אתה אומר באידך דשחט לה חגב דרבי יאודה מחייב אף על פי שאין עבודת׳ בחגב כלל כיון דאיכא שם שחיטה ואיכא שבירת מפרקת כעין זביחה ובהא הוא דמדמינן הא דרב לההיא דרבי יאודה וכן דעת ה״ר יונה ז״ל ולזה הסכימו רבותי ז״ל אבל הר״אבד ז״ל פירש דכל היכא דאיכא כעין זביחה או ארבע עבודות לא בעינן מילתא אחריתי והא דנקט רב עבוד׳ זרה שעובדין אותה במקל לא בא אלא לומר כי אף עפ״י שעובדין אותה במקל זרק מקל לפניה פטור כיון שאין עבודתה בזריקת מקל ממש וליכא זריקת המשתברת ובהאי פירושא אתיא כפשוטה ההיא דפרק ארבע מיתות דאתיא כרב וכן מתני׳ דספת לה צואה וברייתא דחגב אבל כל זה הדע׳ מכרעת כפירוש ר״שי ז״ל.