רי"ף בבא בתרא נ״ט א

« רי"ף בבא בתרא נ״ח ע״ב רי"ף בבא בתרא נ״ט ע״ב »

1 שלטי הגיבורים פתח ↗

הא דאמרי' הכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס לדעת רבינו דוקא לכותב לבן בין הבנים אבל אם כותב כל נכסיו לבתו בין יש לו בנים בין שאין לו בנים אלא בנות הוי מתנה וכן אם כתב לאח בין האחים או לא' משאר היורשים קנה אבל לדעת הרא"ש בת בין הבנים לא קנתה וכ"כ הרמ"ה וכתב עוד בן בין הבנות היכא דחזיין למשקל מזוני וכתב כל נכסיו לבנו אע"ג דמשמעתין לא משמע אי קנה אי לא קנה מסתברא אע"ג דקנו לא מפקען לבנות מזוניה דידהו וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד הא דאמרי' בכותב כל נכסיו לבנו שלא עשאו אלא אפוטרופוס דוקא שלא כתב לו בקנין אבל אי כתב לו בקנין קנה כיון שיפה כחו בקנין דכותב דוקא קאמר ונראה דאיירי במייפה כחו דאמר תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו ואפ"ה לא קנה ואם אמר כתבו ותנו לו כל נכסי ואינו מיפה את כחו אפי' אפוטרופוס לא עשאו שהרי זה בא לעשותו אפוטרופוס כדרך הקנאה וחיישי' שמא לא גמר לעשותו אפוטרופוס אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפי' האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך יזכה יחזיק במתנה אפי' הכי לא עשאו אלא אפוטרופוס דכל יפוי כח שכתב לא הוי אלא כדי דלשתמעון מליה טפי ומיהו אם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס או שפירש בשטר ויהא רשאי למכור ולתת לאחרים קנה ע"כ:

1 הגהות הב"ח פתח ↗

לבנו לא עשאה אלא אפוטרופוס תא"מ ונ"ב בגמ' ל"ג לה וכן באלפסי ישן ל"ג לה וכן בפסקי הרא"ש:

1 דף קלא: אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו קטן מאי אמר רב חנילאי בר אידי משמיה דשמואל אפילו קטן המוטל בעריסה.

2 ומפרשי רבנן

1 המאור פתח ↗

ודאמרי' הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופיא וכן הכותב כל נכסיו לבנו נ"ל ביורשים קטנים או שהם במדינת הים שצריכין לאפטרופיא דהיא היא חדא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא ולית לן לארווחי בה ודאמרי' אפי' קטן המוטל בעריסה כה"ג נמי הוא כמו קטן בין הקטנים אבל אם היורשים גדולים ומצויין להחזיק בנכסיהם למה להו אפטרופסות ובזו נ"ל שהוא מתנה גמורה לפי שאין כאן דרך לאפטרופיא ובדין הוא דמצינן לאוקומא לההוא ברייתא דהכותב פירות נכסיו לאשתו כה"ג אלא לרווחא דמלתא הוא דאוקימנא כמאי דאיתמר בהדיא בגמ' לרב עוירא כדאית ליה ולרבינא כדאית ליה שלא לדחוק ולחלוק בין יורשים גדולים לקטנים:

1 נימוקי יוסף פתח ↗

לא עשאה אלא אפוטרופא. דלכבודה נתכוין כדי שיהיו כפופין לה והאיך מילתא מתלתא מילי שהם הלכתא בלא טעמא כדאיתא בכתובות וגיטין דף יד. שדברי נבואה הן שאנו סותרים המתנה מדעתנו והא דמשמע מהכא דבכל ענין עשאה אפוטרופא אפילו יכתבו לה לאחר מיתתו ואף על פי דאין שטר לאחר מיתה ופירש ה"ר יונה ז"ל דהכא מיירי כגון שאמר תנו כל נכסי לאשתי ואחר כך שאלו ממנו אם יכתבו לה את השטר והודה שיכתבו לה דודאי ליפות כחה נתכוין אי נמי שפירש ואמר תנו לה כל נכסי וכתבו לה שטר לזכרון בעלמא אי נמי תנו לה כל נכסי ואף כתובו דמשמע דלא אמר כתובו אלא ליפות את כחה אי נמי אפילו לא אמר אלא תנו לה כל נכסי וכתבו לה שטר דדוקא בכתבו ותנו הוא דבעינן שייפה כחו כההיא דתניא דף קלה: הבריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ותנו לו את השטר ומת אין כותבין ונותנין אלא אם כן מיפה את כחו כגון דאמר אף כתובו משום דחיישינן דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אבל בשכיב מרע שמתנתו קונה בלא שטר וגם לא אמר כתבו ותנו אלא תנו וכתבו אימא לא הזכיר את השטר אלא לזכרון דברים בעלמא ומיהו צריך עיון דשמעתין לקמן דף קלו. לא קרי יפוי כח אלא בשאמר אף כתבו וכן כתב לקמן הר"ש ז"ל גבי הא דאמרינן כתבו ותנו דלאו דוקא אלא הוא הדין אם אמר תנו וכתבו לא חשיב יפוי כח עד שיאמר אף כתבו. ושכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני ולאחר כדי דבור אמר כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לא לחזור בו ממתנה ראשונה נתכוין אלא ליפות כחו שיהא לו לראיה הלכך העדים כותבים מה שצוה בפניהם ואין כותבין ואמר לנו כתבו ותנו לפי שנמצאו מבטלין בכך את המתנה וכתב הוא ז"ל וז"ל נראה בעיני שאם אמר כתבו ותנו כל נכסי לאשתי ואינו מיפה את כחה אפילו אפוטרופא לא עשאה שהרי זה כדרך הקנאה בה לעשותה אפוטרופא ושמא לא גמר להקנותה אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ומסתברא דאע"ג שהאריך לשון השטר בדרך שופרא דשטרא וכתב מעכשיו ולאחר מיתה תלך ותחזיק ותזכה במתנה זו אפילו הכי לא עשאה אלא אפוטרופא שהרי זה מתכוין לעשותה אפוטרופא בלשון מתנה ליפות את כחה דליפוק לה קלא שהנכסים שלה ולישתמעון מילה הלכך מהאי טעמא נמי הוא כותב שטר זה בכל שופרא דשטרא וכדרך שטר מעליא. אמר המחבר וכל היכא שלא עשאה לאשתו אלא אפטרופא הדבר פשוט שלא מחלה כתובתה ולא אמרו ברי"ף סוף סי' תתנד דאמרה שתינא יומא במאני יקרא אלא בנותן לה מתנה גמורה וכן מוכיח לקמן בשמועתנו ולזה הדעת נוטה וכן פירשו בתוספות וכן כתבו משמו של רבינו האי גאון ז"ל ואין לחוש לדברי החולקים על זה וכן נראה דעת מורי הרא"ה עכ"ל הריטב"א ז"ל עד כאן. מיהו אם פירש בשטר שהוא מקנה לה הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופסות אי נמי שפירש בשטר שתהא רשאה למכור ולתת במתנה לאחרים ודאי קנתה ולפי שלא היו רגילים לכתוב לשונות הללו בטופסי דשטרי לפיכך תקנו חכמים בסתם כותב שלא עשאה אלא אפוטרופא עכ"ל:

« רי"ף בבא בתרא נ״ח ע״ב רי"ף בבא בתרא נ״ט ע״ב »