רי"ף בבא בתרא מ״ג א

רי"ף בבא בתרא מ״ב ע״ב » « רי"ף בבא בתרא מ״ג ע״ב

1 שלטי הגיבורים פתח ↗

גבי פירקן והכניסן לתוך ביתו כתב ריא"ז וכן האומר לחבירו כשאמכור קרקע זה לא אמכרנו אלא לך וקנה מידו והוצרך למוכרו הרשות בידו למוכרו לכל מי שירצה הוא ולא קנה הואיל ולא פסק עמו כמבואר בפרק בתרא דעבודת כוכבים וכו' עד התנו ביניהם כפי מה שישומו שלשה ובאו שלשה ושמו ואמר א' מהם איני חפץ בשומת אלו אלא יבאו שלשה אחרים וישומו אין שומעים לו ואם בא למחות מתחלה קודם שישומו ואמר איני חפץ באלו אלא באחרים הרשות בידו שיבררו להם שלשה מדעת שניהם כמו שביאר מז"ה בפסקיו ועי' באלפסי בסוף פ' האומר:

1 הגהות הב"ח פתח ↗

נ"ב נראה דהיינו דוקא היכא דפסק ולא מדד אבל בפסק ומדד אף בכליו של מוכר ברשות לוקח נמי קנה והשתא ניחא הך דרב ושמואל דכור בשלשים וכו' דמוקי לה נמי ברשות לוקח וכליו של מוכר דקנה במדד ואפ"ה בכליו של לוקח ברשות מוכר לא קני אע"ג דפסק ומדד כיון דלא א"ל לך חזק וקני לא השאיל לו רשותו אבל בכליו של מוכר ברשות לוקח לא בעינן לך חזק וקני כיון דהוה ברשות לוקח ה"ה ברשותו אלא דלפי שהן בכליו של מוכר לא קנה לוקח וכיון דמדד חשבינן להו כאילו הן בכליו של לוקח וקנה:

2 בבא בתרא פתח ↗

רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, אֲפִילּוּ בִּסְאָה הָאַחֲרוֹנָה. ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים – סְאָה בְּסֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה.

1 פסק ובין פסק עד שלא מדד שניהם יכולין לחזור בהן דף פו. פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן ואוקמה מר בר רב אשי במסכלי דתומי דליתינון בכלי אבל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה א"ל חנין בר מר זוטרא לרבינא מכדי פירקן והכניסן לתוך ביתו קתני מה לי פסק מה לי לא פסק א"ל פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה:

2 דף פו: רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו

1 המאור פתח ↗

ובין כלי של מדה ובין כלי שאינו של מדה ל"ש דמוכר ברשות לוקח ול"ש דלוקח ברשות מוכר היינו בעיא דבעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא קנה לוקח כלומר בתר כלי אזלינן או בתר רשות אזלינן ולא איפשיט בעין בגמרא וכיון דלא איפשיט מוקמינן ליה למקח ברשותיה דמרי' קיימא קמא ולא קנה לוקח מספיקא לא שנא כליו של לוקח ברשות מוכר ולא שנא כליו של מוכר ברשות לוקח מי' מסתברא לן דאי הוו להו תרין זביני כהדדי לההוא לוקח גופיה ולההוא מוכר גופיה חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח הא ודאי קנה לוקח אחד מהם ממה נפשך אי בתר כלי אזלינן האי דכליו של לוקח ברשות מוכר מכור ואי בתר רשות אזלינן האי דכליו של מוכר ברשות לוקח מכור הילכך יהבינן ליה ללוקח הפחות משני המקחות וזוכה בו ממה נפשך ובמקצת הנוסחאות נמצא דקא פשיט ליה רב הונא לרב ששת כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח אבל ברוב ספרים לא נמצא כן:

1 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

נ"ב גמ' ומדכליו של מוכר ברשות לוקח לא קני כליו של לוקח ברשות מוכר נמי לא קנה. פרש"י ומדכליו של מוכר ברשות לוקת לא קני מוכר כלומר שאין כלי של מוכר מבטל רשות הלוקח לקנות הלוקח כדתני פירקין ופסק קנה דקני רשות קודם מדידה ואע"פ שעדיין הפירות בתוך שקין של מוכר וכיון דמהני רשות לוקח לבטל כליו של מוכר להוציאן מרשות מוכר כ"ש וכ"ש כליו דלוקח ברשות מוכר יבטל הרשות את הכלי של לוקח שלא להוציאן מחזקת המוכר שמוחזק בהן עד עתה:

רי"ף בבא בתרא מ״ב ע״ב » « רי"ף בבא בתרא מ״ג ע״ב