רש"י על יחזקאל מ״א:ח׳

1 וָרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ. לֹא פֵּרַשׁ שִׁעוּרוֹ, אֲבָל בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת שָׁנִינוּ מדות ד,ו: עַל רוּם מֵאָה אַמָּה:

2 מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה. יְסוֹד הַצְּלָעוֹת הָיָה מָלֵא כַּקָּנֶה:

3 שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רְוַח״; יְסוֹד מְחִיצַת הַצֶּלַע בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הָיָה רָחָב שֵׁשׁ אַמּוֹת, אֲבָל לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ הָיָה רָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן, בַּמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: