40 וְאַ֗ף כִּ֤י תִשְׁלַ֙חְנָה֙ לַאֲנָשִׁ֔ים בָּאִ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק אֲשֶׁ֨ר מַלְאָ֜ךְ שָׁל֤וּחַ אֲלֵיהֶם֙ וְהִנֵּה־בָ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר רָחַ֛צְתְּ כָּחַ֥לְתְּ עֵינַ֖יִךְ וְעָדִ֥ית עֶֽדִי׃
40 וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה. וְכָל שֶׁכֵּן קָשֶׁה מִן הַכֹּל, כִּי תִשְׁלַחְנָה לְהָבִיא אֲלֵיהֶן מִשָּׂרֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹיְבֵיהֶן, וְרוֹאִין הַחִלּוּל שֶׁמְּחַלְּלוֹת מִקְדָּשִׁי:
42 וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ וְגוֹ׳. לַאֲשֶׁר – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לַאֲתַר״; אֵל לוּ״אָ בְּלַעַ״ז, אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר יִעַדְתְּ לָהֶם לֵאמֹר: בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי נֵצֵא לִקְרַאתְכֶם, מְקֻשָּׁטוֹת בְּמֶרְחָץ וְכָחוֹל:
