43 יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־זָכַרְתְּ֙ זכרתי אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרַ֔יִךְ וַתִּרְגְּזִי־לִ֖י בְּכׇל־אֵ֑לֶּה וְגַם־אֲנִ֨י הֵ֜א דַּרְכֵּ֣ךְ בְּרֹ֣אשׁ נָתַ֗תִּי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְלֹ֤א עשיתי עָשִׂית֙ אֶת־הַזִּמָּ֔ה עַ֖ל כׇּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃
44 וְלֹא עָשִׂית אֶת הַזִּמָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי נָתַתִּי דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשֵׁךְ לֹא עָשִׂית עֵצָה לָתֵת לֵב עַל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ לָשׁוּב מֵהֶם, כָּל זִמָּה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן עֵצָה הוּא, יֵשׁ לְטוֹבָה וְיֵשׁ לְרָעָה:
