1 הִנֵּ֥ה לָאֵ֖שׁ נִתַּ֣ן לְאׇכְלָ֑ה אֵת֩ שְׁנֵ֨י קְצוֹתָ֜יו אָכְלָ֤ה הָאֵשׁ֙ וְתוֹכ֣וֹ נָחָ֔ר הֲיִצְלַ֖ח לִמְלָאכָֽה׃
1 הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה. אַרְבוֹרִי״ר בְּלַעַ״ז. הִנֵּה שְׁאַלְתִּיךָ עַל הַתָּמִים, וְאֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם, עַתָּה עוֹד אֲנִי מוֹסִיף עַל הַשְּׁאֵלָה: הִנֵּה אִם נִתְּנוּ זְמוֹרָה מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ וְאָכְלָה הָאֵשׁ בִּשְׁנֵי קְצוֹת הֵיקִיפָה עַד כִּי נָחַר תּוֹכוֹ:
2 נָחַר. נִשְׁאַר מִן הָאֵשׁ, בְּרוּאִיר בְּלַעַ״ז; נָחַר לְשׁוֹן ״וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב״ איוב ל:ל. וְיֵשׁ לוֹעֲזִין אֶשָׁארְט בְּלַעַ״ז; וְכֵן ״וַיִּחַר עָלַי אַפּוֹ״ איוב יט:יא חִבְּרוֹ מְנַחֵם עִם ״עַצְמִי חָרָה״, הֲיִצְלַח עוֹד לִמְלָאכָה?
