רש"י על חגיגה ט״ז א:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חגיגה ט״ז ע״א:י״ז רש"י על חגיגה ט״ז ע״ב:א׳ »

1 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

לשון הפחד יצחק חנוכה מאמר ג, אות ב: "הלא כך קבלנו מפיהם של חכמים, כי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן אשר היו בימי פולמוס של יונים ב"ר סוף פרשה סה, היו הראשונים שעמדו במחלוקת בדיני תורה הפלוגתא הראשונה בדין סמיכה ביום טוב חגיגה טז., רש"י ד"ה יוסי, ותוספות ד"ה יוסי, בשם הירושלמי, תמורה טז., רש"י ד"ה דופי. והיינו שעל ידי שהחשיכה יון את עיניהם של ישראל בגזרותיה, שגזרה להשכיחם תורתך, הרי החשכה-השכחה זו גרמה לידי המחלוקת הראשונה בסנהדרין היושבים בלשכת הגזית. באופן כי ריבוי הדעות וחילוקי השיטות במלחמתה של תורה עד ימינו אלה, הולך הוא ונמשך בקו ישר מהחשכת עיניהם של ישראל על ידי השכחת התורה של גזירות יון". הרי שהמחלוקות מורות על חסרון בקבלה. וכן רש"י תמורה ריש טז. כתב: "עד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר, שעדיין לא נתמעט הלב". והגמרא קודם לכן תמורה טו: אמרה "כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי. מכאן ואילך היה בהן שום דופי". ועל כך ביארה הגמרא ש"דופי" פירושו המצאות המחלוקת. הרי המצאות המחלוקת בדברי חכמים נחשבת לדופי ולחסרון.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

705 "כל התנאים הנזכרים בפרק זה זוג זוג. פלוני ופלוני קבלו מפלוני ופלוני, הראשון מהם נשיא, והשני אב בית דין" לשון הרע"ב למעלה במשנה ד. ומקור הדברים במשנה חגיגה טז. "יוסף בן יועזר אומר שלא לסמוך "ביום טוב, וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל" רש"י שם, יוסף בן יוחנן אומר לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, ניתאי הארבלי אומר לסמוך. יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך. שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך... שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך. הראשונים היו נשיאים "הראשונים שהוזכרו ראשון בכל זוג וזוג היו נשיאים" רש"י שם, ושניים להם אב בית דין". וראה ציון 818.

2 חגיגה פתח ↗

מַתְנִי׳ יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִיתַּאי הַאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טָבַאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ, אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ.

3 חגיגה פתח ↗

4 חגיגה פתח ↗

18 מתני' יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - בי"ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל:

19 יהושע בן פרחיה - כולן דור אחר דור:

20 יצא מנחם - בגמרא מפרש להיכן יצא:

21 נכנס שמאי - להיות אב ב"ד תחתיו:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1404 אודות רבוי המחלוקות בפרטי ההלכה, כן כתב בתפארת ישראל פס"ט תתרעז:: "פעם אחד שאלני אחד מחכמי האומות, אתם יהודים חושבין כאשר האומות אינם שוים בדת שלהם שזהו חסרון הדת, כאשר בעלי הדת עצמם מחולקים, ואין הסכמה להם בדתיהם. וכי לא היו מחלוקות בישראל... כי תמצא מחלוקות בגמרא עד אין קץ בהרבה הלכות מן התורה. וזאת תשובתי... מה שנמצא מחלוקת בין החכמים, דבר זה אין קשיא. כי אף אם היו חולקים, שזה אומר כי כך ההלכה, וזה אומר כי כך ההלכה, לא היה המחלוקת בדבר שהוא עיקר אמונה בדת. ואי אפשר שלא יהיה מחלוקת באיזה דברים אשר הם שייכים למצות ולהלכות פרטיים. ואותם דברים שבא בהם המחלוקת, אינם יסוד הדת, ואין זה מעיד על חולשת הדת. דרך משל, לא יחייב באילן שהוא בעל שרשים הרבה מאד, ונופו חזק ועב מאד, שלא יהיו לו גם כן עלים ושרוגים דקים חלשים, שזהו מטבע האילן כאשר הוא גדול, שיצורף אליו דבר דק גם כן. ואין זה עדות על חולשת האילן מה שיש לו גם כן שריגים קטנים, לגודל האילן. והשריגים אשר הם רחוקים מן השורש ומן עיקר נופו, כי בודאי הם חלשים. אבל בודאי דבר זה מעיד על חולשת האילן כאשר נופו אשר עליו נסמך הכל דק וחלש. ולפיכך במה שהיו חולקים חכמים, הם דברים שהם נחשבים כמו עלים לאילן, והם בדברים פרטיים. שאי אפשר שלא יצטרף למצוה דברים פרטיים דקים, אשר בהם המחלוקת לדקותם, לגודל התורה, שיש ענפים דקים גם כן בלי שיעור, כמו שלא ימנע באילן". ונראה לומר שאין כוונתו לומר שמציאותה של מחלוקת בין החכמים בנוגע לפרטי המצוה היא בלתי נמנעת. שהרי המחלוקת הראשונה היתה רק בימי פולמס היוונים, ולא קודם לכן. וכן רש"י תמורה ריש טז. כתב: "עד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר, שעדיין לא נתמעט הלב". והפחד יצחק חנוכה מאמר ג, אות ב כתב: "הלא כך קבלנו מפיהם של חכמים, כי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן אשר היו בימי פולמוס של יונים ב"ר סה, כב היו הראשונים שעמדו במחלוקת בדיני תורה הפלוגתא הראשונה בדין סמיכה ביום טוב חגיגה טז., רש"י ד"ה יוסי, ותוספות ד"ה יוסי, בשם הירושלמי, וראה בבאר הגולה באר האשון הערה 316. והיינו שעל ידי שהחשיכה יון את עיניהם של ישראל בגזרותיה, שגזרה להשכיחם תורתך, הרי החשכה-השכחה זו גרמה לידי המחלוקת הראשונה בסנהדרין היושבים בלשכת הגזית. באופן כי ריבוי הדעות וחילוקי השיטות במלחמתה של תורה עד ימינו אלה, הולך הוא ונמשך בקו ישר מהחשכת עיניהם של ישראל על ידי השכחת התורה של גזירות יון". והגמרא תמורה טו: אמרה "כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי. מכאן ואילך היה בהן שום דופי". ועל כך ביארה הגמרא ש"דופי" פירושו המצאות המחלוקת. ואם המחלוקת היא בלתי נמנעת, מדוע היא לא נתקיימה מימות משה רבינו, אלא בהכרח שהמחלוקת היא נמנעת. אך לשונו בתפארת ישראל הנ"ל הוא: "ואי אפשר שלא יהיה מחלוקת באיזה דברים אשר הם שייכים למצות ולהלכות פרטיים", ומכך משמע שהמחלוקת היא בלתי נמנעת, ולא רק שהפרטים בלתי נמנעים. ואולי לאחר שנתמעטו הלבבות, אזי המחלוקת היא בלתי נמנעת. אמנם בבאר הגולה באר הראשון פו. כתב: "אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה חלוק ביניהם, כפי מה שהם מחולקים בשכלם", ומכך משמע שהמחלוקת היא בלתי נמנעת. ויל"ע בזה. וכן התומים בקיצור תקפו כהן, סימנים קכג-קכד כתב: "כי הכל תלוי בראות עיני הדיינין לפי ענין הנדון, וצריך ישוב גדול. כי לולי זאת חס ושלום תיפוק תורה, ויהיה ממש כל דאלים גבר. ובעו"ה נשכח התורה מאתנו, אשר אין בכל חו"מ ממש דין אחד שאין בו בכללים או בפרטים מחלוקת הפוסקים ראשונים או אחרונים. וא"כ לשוא עמלו בונים הפוסקים ומחברים בראיות שונות ופלפול עמוק בתורה, כי לעולם המוחזק יטעון 'קים ליה', וחס ושלום תורתינו הפקר". וברב פעלים חלק ד יורה דעה סימן לו ד"ה גם עוד כתב: "כי אין לך דבר בעולם שאין בו מחלוקת, ואי אפשר לצאת ידי חובה אליבא דכולי עלמא".

« רש"י על חגיגה ט״ז ע״א:י״ז רש"י על חגיגה ט״ז ע״ב:א׳ »