רבינו גרשום על חולין פ״ד ב

1 א"ר יוחנן כסא דחרשין כו'. בשביל הלכות דר' יוחנן מביא הלכה זאת:

2 לא אמרן אלא דלא שדי בהו ציביא. כלומר בכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא לישתי פושרין אלא דלא שדי בהו תבלין:

3 אבל שדי בהו תבלין. לית לן בה:

4 ולא אמרן אלא דלא ציץ. כלומר דלא רתח:

5 ורוצה לאבדן. כלומר אינו רוצה לאבדן ביד אלא רוצה לאבדן כלאחר יד ומעט מעט רוצה לאבדן:

6 בכיתנא רומא. רע הוא וכן בכ"י רומא רע הוא ומשבר מהר:

7 בתוורי דנפיש פסידייהו. כלומר ששוכר את השוורים לחרוש ולזרוע שדהו ואינו יושב עמו וחורשו ואינו חורש וזורע לו חרישה וזריעה יפה דזו היא פסידא דלא הדר:

8 טוב איש חונן ומלוה. כלומר שמלוה את בניו כשהן קטנים שהן תלויין בו:

9 אי דשמא קאמר לישמטה. כלומר אי משמא דנפשיה קאמר דלא אמר משמיה דרביה לישמטוה לאמוריה לשון אמורא הוא שדורש בפניו לישמטו מיניה:

10 ואית דאמר אישתמא קאמר. כלומר שינוי קאמר ליחתכו לשונו אמוריה זהו לשונו שאמר הדבר:

11 אין ספיקה דוחה יו"ט. כלומר אם נולד בין השמשות שמנה ימים קודם יו"ט דלא ידעינן אי יו"ט שמיני ואי ערב יו"ט שמיני:

12 כיסוי שאין ודאי דוחה שבת כו'. כדבעינן לפרושי קמן:

13 דלמא דעבר ושחט. כלומר מה דאמרי' שאין ודאי דוחה את השבת לאו מוקמינן בשוחט לחולה אלא דעבר ושחט לבריא:

14 אף כסוי ברשות. כלומר והיכי דמי דשחט לחולה: