רבינו גרשום על חולין ע״ב א

1 והא עובר וחיה דכשתי טבעות דמו. דעובר במעי בהמה ויד חיה במעי בהמה שניהן בלועין העובר והיד וקא מטמא ליה עובר לחיה:

2 שאני עובר הואיל וסופו לצאת ולא מיחזי כבלוע:

3 טומאה זו אינה מדברי תורה דמטמאה עובר לחיה אינה מד"ת:

4 שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור והוי כילוד:

5 אי הכי אשה נמי. דאי חיישינן להא דאמרת שמא יוציא ולד א"כ אפי' האם נמי תהא טמאה:

6 אשה מרגשת בעצמה. כשיוצא תהא יודעת:

7 ותימא ליה לחיה. כלומר אמאי אמרי' החיה טמאה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור ותימא ליה האם לחיה כשיוציא ראשו ולא תהא טמאה החיה עד דתימא לה האם לחיה:

8 להוציא עובר שבמעי אשה. כלומר דאינו על פני השדה:

9 לרבות גולל ודופק. גולל זהו כסוי שעל גבי ארון של מת דופק דפנות שמטמאין כמת ולא להוציא עובר שבמעי אשה:

10 ורבי עקיבא לטעמיה דאמר אף רביעית דם. דר' עקיבא לא בעי ליה להאי קרא:

11 ושיעור א'. כלומר ורביעית אחד. ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור. כלומר דאין מטמאה מחיים: