רבינו חננאל על מסכת שבת נ״ג

« רבינו חננאל על מסכת שבת נ״ב ×¢×´×‘ רבינו חננאל על מסכת שבת נ״ד ×¢×´× »

2 שבת פתח ↗

אֲבָל יוֹצֵא הוּא בָּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וּבַקְּשִׁישִׁין שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר, וּבַשִּׁילְיָא הַמְדוּלְדֶּלֶת בָּהּ, וּפוֹקְקִין לָהּ זוּג בְּצַוָּארָהּ, וּמְטַיֶּילֶת עִמּוֹ בֶּחָצֵר.

3 שבת פתח ↗

תָּא שְׁמַע: בְּהֵמָה שֶׁאֲחָזָהּ דָּם, אֵין מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּמַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצְטַנֵּן. אָדָם שֶׁאֲחָזוֹ דָּם, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּמַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצְטַנֵּן. אָמַר עוּלָּא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם שְׁחִיקַת סַמְמָנִין.

4 שבת פתח ↗

5 שבת פתח ↗

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: שְׁחִיקַת סַמְמָנִין גּוּפָה תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה כַּרְשִׁינִין לֹא יְרִיצֶנָּה בֶּחָצֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְרַפֶּה, וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַתִּיר. דָּרֵשׁ רָבָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא.

6 שבת פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְהִנִּיחָה בֵּן לִינַק וְלֹא הָיָה לוֹ שְׂכַר מְנִיקָה לִיתֵּן, וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְנִפְתְּחוּ לוֹ דַּדִּין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה וְהֵנִיק אֶת בְּנוֹ.

7 עבודה זרה פתח ↗

מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: הַיַּיִן, וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרְיָינִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל — אָסוּר, מָשׁוּךְ — מוּתָּר. בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר, וְהַיּוֹצֵא — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, וְהַבָּאִין — מוּתָּרִין. נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן, וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לַחִין — אֲסוּרִין, יְבֵישִׁין — מוּתָּרִין. הַמּוּרְיָיס, וּגְבִינַת בֵּית אוּנְיָיקִי שֶׁל גּוֹיִם — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת גּוֹיִם? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבָה שֶׁל נְבֵילָה. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא קֵיבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבַת נְבֵילָה, אָמְרוּ: כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה שׂוֹרְפָה חַיָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ: אֵין נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין! אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַּהֲנָאָה? הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ: יִשְׁמָעֵאל, הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא ״כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן״ אוֹ ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״? אָמַר לוֹ: ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״. אָמַר לוֹ: אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵירוֹ מְלַמֵּד עָלָיו: ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים״. גְּמָ׳ יַיִן מְנָלַן? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם״, מָה זֶבַח אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף יַיִן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה. זֶבַח גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים״, מָה מֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף זֶבַח נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה. וּמֵת גּוּפֵיהּ מְנָלַן? אָתְיָא ״שָׁם״ ״שָׁם״ מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, כְּתִיב הָכָא: ״וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל״, מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף כָּאן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְהָתָם מְנָלַן? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כַּפָּרָה״ כְּתִיב בָּהּ, כְּקָדָשִׁים. וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַחְמֵיץ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן חוֹמֶץ שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹי אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי — כֵּיוָן דְּאִיכָּא חוֹתָם לָא טָרַח וּמְזַיֵּיף. אָמַר רַבִּי אִילְעָא, שָׁנִינוּ: יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן — אָסוּר. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאִיבַּשִּׁיל פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹיִם אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם

8 שבת פתח ↗

עוּלָּא אָמַר: עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִין לָהֶם כְּנֶגֶד לִבָּם — כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עֲלֵיהֶן זְאֵבִים. זְאֵבִים — אַזְּכָרִים נָפְלִי, אַנְּקֵיבוֹת לָא נָפְלִי? מִשּׁוּם דִּמְסַגּוּ בְּרֵישׁ עֶדְרָא. וּזְאֵבִין — בְּרֵישׁ עֶדְרָא נָפְלִי, בְּסוֹף עֶדְרָא לָא נָפְלִי? אֶלָּא: מִשּׁוּם דְּשַׁמִּינֵי. וּבִנְקֵבוֹת לֵיכָּא דְּשַׁמִּינָן? וְתוּ, מִי יָדְעִי בֵּין הָנֵי לְהָנֵי? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּזָקְפִי חוּטְמַיְיהוּ וּמְסַגּוּ כִּי דָּווּ.

1 נתינת מרדעת ע"ג חמור דברי הכל מותר לדחות צער בהמה לתלות קרצטל טרסקל בפיה משום תענוג הוא. ור' יוחנן ושמואל אסרי וכן הלכה והני מילי בבהמות גדולות ומשום תענוג. אבל קטנים דמשום צערא הוא ברה"ר אסורים לצאת הסייחין בקרצטלין בטרסקלין שבפיהם אבל בחצר שרי. מסורכו פי' חגורו:

2 תניא יוצא אדם באגד שעל גבי בהמה המכה. ובקשישין:

3 תניא אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל לרפאותו. מ"ט משום דנראה כמיקר.

4 אבל בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כו'. אמר עולא בהמה גזירה משום שחיקת סמנים. ושחיקת סמנים תנאי היא.

5 דתניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה אין מריצין אותה בחצר בשביל לרפאותה. ור' יאשיה מיקל. והלכתא כוותיה דדרש רבא הלכתא כר' יאשיה. והא דר' יאשיה מסייעא לשמואל.

6 מעשה שנעשה נס ונפתחו שני דדין כשני דדי אשה כו' וזו שהיתה גידמת כו'. פשוטות הן:

7 פי' תותרי. סמרטוטין של רקמה ושל משי שעושין על הבהמה ליפותה.

8 עולא אמר עור שמעמידין להן כנגד לבן שלא יפלו עליהן זאבים. משום דמסגו כי דוו. ומסתברא כוותיה דתנן בע"ז דף כט: באיסורי. הנאה ועורות לבובין. ות"ר שם דף לב. איזהו עור לבוב. כל שהוא קרוע כנגד הלב. וקרודה וקדורה כמו ארובה כו'. שחוזות מלשון שית זונה:

8 עבודה זרה פתח ↗

« רבינו חננאל על מסכת שבת נ״ב ×¢×´×‘ רבינו חננאל על מסכת שבת נ״ד ×¢×´× »