מפרשים:
1 נתינת מרדעת ע"ג חמור דברי הכל מותר לדחות צער בהמה לתלות קרצטל טרסקל בפיה משום תענוג הוא. ור' יוחנן ושמואל אסרי וכן הלכה והני מילי בבהמות גדולות ומשום תענוג. אבל קטנים דמשום צערא הוא ברה"ר אסורים לצאת הסייחין בקרצטלין בטרסקלין שבפיהם אבל בחצר שרי. מסורכו פי' חגורו:
2 תניא יוצא אדם באגד שעל גבי בהמה המכה. ובקשישין:
3 תניא אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל לרפאותו. מ"ט משום דנראה כמיקר.
4 אבל בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כו'. אמר עולא בהמה גזירה משום שחיקת סמנים. ושחיקת סמנים תנאי היא.
5 דתניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה אין מריצין אותה בחצר בשביל לרפאותה. ור' יאשיה מיקל. והלכתא כוותיה דדרש רבא הלכתא כר' יאשיה. והא דר' יאשיה מסייעא לשמואל.
6 מעשה שנעשה נס ונפתחו שני דדין כשני דדי אשה כו' וזו שהיתה גידמת כו'. פשוטות הן:
7 פי' תותרי. סמרטוטין של רקמה ושל משי שעושין על הבהמה ליפותה.
8 עולא אמר עור שמעמידין להן כנגד לבן שלא יפלו עליהן זאבים. משום דמסגו כי דוו. ומסתברא כוותיה דתנן בע"ז דף כט: באיסורי. הנאה ועורות לבובין. ות"ר שם דף לב. איזהו עור לבוב. כל שהוא קרוע כנגד הלב. וקרודה וקדורה כמו ארובה כו'. שחוזות מלשון שית זונה: