מקור שבת ל״ו א
1 לְתִינוֹק. בְּצִיבּוּר נָמֵי, חֲזֵי לְגַמֵּעַ לְתִינוֹק עָנִי? וְתוּ, הָא דְּתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶת הַשּׁוֹפָר כָּךְ מְטַלְטְלִין אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת. מַנִּי? אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי נְחֶמְיָה.
2 וּמַאי שׁוֹפָר — נָמֵי חֲצוֹצְרוֹת. כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנִּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי חֲרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: ״חֲצוֹצַרְתָּא״ — ״שׁוֹפָרָא״, ״שׁוֹפָרָא״ — ״חֲצוֹצַרְתָּא״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְשׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
3 ״עֲרָבָה״ — ״צַפְצָפָה״, ״צַפְצָפָה״ — ״עֲרָבָה״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְלוּלָב.
4 ״פָּתוּרָה״ — ״פָּתוּרְתָּא״, ״פָּתוּרְתָּא״ — ״פָּתוּרָה״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
5 אָמַר אַבָּיֵי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״הוּבְלִילָא״ — ״בֵּי כָסֵי״, ״בֵּי כָסֵי״ — ״הוּבְלִילָא״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה — לְמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, דְּמִצַּד אֶחָד כְּשֵׁירָה, וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים טְרֵיפָה.
6 אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״בָּבֶל״ — ״בּוֹרְסִיף״, ״בּוֹרְסִיף״ — ״בָּבֶל״.
פירוש רבינו חננאל על מסכת שבת ל״ו א
1 והטמין המטמין והדליק המדליק ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת וכו' ואסיק' מקום צנוע יש בראש גגו ששם מניח את השופר שאין מטלטלין לא את השופר ולא את חצוצרות ותניא מטלטלין שופר וחצוצרות ותניא מטלטלין שופר ולא חצוצרות ואוקימנא להו הא ר' יהודה הא ר' שמעון והא ר' נחמיה: