פתח עינים על סנהדרין ל״ח

1 ד"א שאלתיאל שנשאל אל על שבועתו. פירש"י שהתירו לו פמליא של מעלה והקשה הרב תורת חיים דאם כן מאי קאמר פרק הספינה. ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי והרב עצמו תירץ לקושיא כיוצא בה לקמן דף ק"י ועמ"ש שם פרק הספינה בס"ד ובפירוש אבות דר"ג דף ו' ע"א בתוספותיו הקשה זה מהתוס' דבתרא וליתא בתוס' כי אם בספר ת"ח הכא:

2 זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו. כפ"ז קשה על הרמב"ם בהקדמתו ועל רע"ם פ"ק דאבות שמנאום לשנים. והכתוב בעזרא ב' זרובבל ונחמיה אפשר דאינו בן חכליה וצריך חיפוש:

3 אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא. אפשר לרמוז כי חמרא עם הכולל גימטריא רמ"ח שנכנס לרמ"ח אברי הגוף כי זכה משמחו בכל גופו. ותיבת דרדק"י גימטריא רמ"ח סו"ד כי על ידי חמ"ר הנכנס ברמ"ח אברים יצא סוד ושניהם חמר סוד גימטריא שי"ח וזהו כי היכי דלימרו מילתא הוא שיח כגימטריא של דרדק"י:

4 ומפני מה אין פרצופיהן דומין זל"ז שלא יראה אדם אשה נאה וכו'. הרב עיון יעקב כתב מפי השמועה דאע"ג דאמר לעיל שגברא יחידי להגיד גדולתו של הקב"ה שהוא טובע בחותם אחד ואינן דומין אכתי מקשה דיטבע בכמה חותמות ויהיו דומים ותירץ שלא יראה אדם אשה וכו' ע"ש. וכן כתב הרב מגן אברהם בספרו זית רענן בקונטרס שמן ששון ריש פרק נח. ועדין יש להבין לשון מפני מה דרגילי לפרש דיש לו שני צדדים ולא ידע להכריע. ואפשר לפרש דיש צד לומר דאף דאם היה טובע בכמה חותמות והם דומין זל"ז נודע גדולתו של הקב"ה מ"מ יותר נודע באופן זה לבראתו יחידי לאיזה סיבה. או דילמא דיותר גדולה נודעת בכמה חותמות ודומין והטעם הוא מפני הערוה וכיוצא ולזה אמר בלשון מפני מה והכריע שלא יראה אדם וכו':

5 שנאמר חכמות בנתה וכו'. אפשר דבהאי קרא רמוז כל הג' טעמים דקאמר למה נברא בע"ש וטעם שלא יאמרו שותף הי"ל במעשה בראשית רמוז באומרו בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה שכבר שכלל ובנה העולם ומלואו ואח"ך נברא אדם כדי שלא יאמרו שותף וכו' וטעם שאם תזוח וכו' רמוז באומרו טבחה טבחה מסכה יינה כי כבר נברא הכל ואם יזוח דעתו יאמרו לו יתוש וכו' וטעם כדי שיכנס לסעודה רמוז באומרו אף ערכה שלחנה: וראיתי למהרש"א שהביא משם הרב יפה מראה דטבחה מלשון בישול דלשון זביחה אי אפשר שהרי לא הותר לאדה"ר להמית ב"ח וכו' וכתב עליו דאין צורך לזה דתחילת הבריאה קאמר שהיתה ע"ש כך לאכול בשר שחוטה אלו זכה אדם ולא חטא שהרי נח זכה והותר לו בשר עכ"ל: ולפי דברי רבינו האר"י זצ"ל הטיב אשר דיבר הרב יפה מראה דלהיות הבעל חי מבורר לא הותר לאדה"ר קודם החטא ואחר החטא שנתקלקל הכל לא היה בו כח לברר מב"ח עד שבא נח ובצדקתו היה בו כח לברר והותר לו וא"כ צריך לפרש כהרב יפ"מ דטבחה לשון בישול ומתוקמא בבשר שהיו צולין לו מה"ש דהוא בחינה אחרת ודוק ועמ"ש לקמן דף נ"ט ע"ב בס"ד:

6 ואמר רב יהודה אמר רב אדה"ר בלשון ארמי סיפר וכו'. אפשר לומר דהטעם שסיפר לשון ארמי היינו כמ"ש האר"י ז"ל בסוד קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום דהיינו לברר מקליפת נוגה שהוא סוד תרדמ"ה גימטריא תרגו"ם עש"ב ועל דרך זה אפשר שהיה כונת אדה"ר לברר מבחינת התרגום ולפי כח נשמתו הבירור נהיה בדברו בלשון תרגום. וראיתי להרב שמלה חדשה ריש דף קכ"ב שרצה לומר דקודם שחטא לא ניתן רשות לדבר בלשון הקדש. ואינו מחוור דודאי עיקר דבורו בלשון הקדש ומקרא מלא ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת אלמא בלשון הקדש היה מדבר וקרי לה אשה כי מאיש לקחה והכי אמרו בב"ר על פסוק זה פרשה י"ח מכאן שנתנה תורה בלשון הקדש ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אמר כשם שנתנה תורה בלה"ק כך נברא העולם בלה"ק וכו' וכתב שם הרב יפה תואר דמ"ד בלשון ארמי סיפר לא יכפור בראיה זו דכתיב יקרא אשה כי מאיש וכו' אלא כונתו דסיפר נמי בלשון ארמי ע"ש. ומכאן תשובה נמי למה שדרש הרב עיון יעקב במאמר זה דנראה ג"כ מדבריו דלא היה מספר אלא בלשון ארמי ולכך לא נתקבלה תפלתו ע"ש באורך דהא מוכח דסיפר בלשון הקדש כדאמרן ואולי יאמר הרב לקיים דבריו דאדה"ר לא ידע כח לה"ק והתפלל בלשון ארמי ואינו נח לי:

7 מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת חקת דף קכ"א ע"א: