פתח עינים על סנהדרין ק״ב

1 ואף אחיה השילוני טעה וחתם וכו'. כתב בספר כלי יקר מלכים ב' סימן י"ב דלכך רשב"י היה במערה י"ג שנים לכפר על מה שחתם אחיה השלוני ע"ש באורך:

2 מה שלמה חדשה אין בה שום דופי וכו' שלא שמעה אזן מעולם. אפשר במה שפירש הרב הגדול מהר"י זאבי זלה"ה במ"ש יראתו חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת דיש להעיר אמאי לא אמר כלישנא דקרא ראשית חכמה יראת ה' וה"נ הול"ל יראה קודמת לחכמה וכו' ופירש דהכא מיירי להוציא לאור חלקו שקבל בסיני ולזה צריך יראת חטא. אבל משכחת לה דיהיו חכמים ולפום חורפא קולטים מהאויר חידושי תורה שחידשו אחרים ואינם ממה שקיבל מסיני וז"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו דייקא המתיחסת אליו כי היא חלקו מסיני ודואג ואחיתופל בחורפתם היו קולטים מהאויר מחידושי אחרים עכ"ד ועל פי זה אפשר דהא דריש שאין בה דופי ושלא שמעתן אזן מעולם תרוייהו איתנהו דדימה תורתו לשמלה חדשה שאין בה דופי וכפ"ז היה תורה לשמה שקדמה לה יראה ועל ידי זה חידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם דהיה מנת חלקם מסיני ולא שקלטו הדברים מהאויר ממה שחידשו אחרים וז"ש ושניהם לבדם בשדה ששום א' לא חידש חידושים אלו: וכפ"ז קשה קושית רבא על רב יוסף פרק היה נוטל דסבר רב יוסף דתורה בין בעדנא דעסיק בה בין בעדנא דלא עסיק אגוני מגנא ואצולי מצלא ואיך לא הגינה על דואג ואחיתופל. והרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח בן עטר זלה"ה תריץ יתיב דאמר לך רב יוסף דהוו דואג ואחיתופל עסקי שלא לשמה. ואפילו לדבריו קשה על רב יוסף מירבעם דנראה דלמד לשמה כמ"ש שלא היה בתורתו דופי ועמ"ש אני בעניי שם פרק היה נוטל: ולכל הדברות יש להעיר על רבא אמאי לא פריך על רב יוסף מירבעם דלמד לשמה. ואפשר דגם לרב יוסף הא דקאמר דתורה מגנא ומצלא הוא מהחטא עצמו אבל אפשר דיחשוב לחטוא והתורה מצלת אותו שלא יבא לחטוא בפועל. אבל ירבעם דהיה מחשבת ע"ז דהמחשבה כמעשה התורה אינה מגינה דמיד דחשב נלכד דמחשבת ע"ז כמעשה. אי נמי דרב יוסף לא ידרוש כדרשת רב נחמן דשמעתין שתורתיו לא היה בה דופי. ועוד יש לצדד ודוק היטב:

3 א"ר חנינא בר פפא יצאתה ב"ק ואמרה מי שהרג הפלשתי וכו'. הקשה הרב באר שבע הלא מאת ה' היתה זאת ששלח אחיה להמליך ירבעם ע"ש ונראה דאם ישראל היה כונתם לקיים דבר ה' אין עליהם תלונותיו אך בוחן לבות הוא ידע שמאסו את בית דוד ולכן המליכו את ירבעם ולא זכרו חסדי דוד הנאמנים. ועוד שאמרו מה לנו חלק בדוד וכו' ראה ביתך דוד וכו' ולא הי"ל לזלזל בדוד ובית ה':

4 מי בראש א"ל בן ישי בראש וכו'. עיין מ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת האזינו דף קנ"ח ע"ב בס"ד. ובמ"ש במאמרנו תפסו הקב"ה בבגדו פירש הרב מהרח"ו זצ"ל דמלבד נר"ן שיש לאדם יש לו עוד לבוש אחד אל נפשו שהוא אמצעי בין הנפש ובין הגוף ובלבוש הזה הרוחני ומעולה תפס הקב"ה כביכול זהו תורף דבריו בקצור:

5 אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וכו' מהיכא בעית למשרי המוציא וכו'. עמ"ש בעניותי במאמר זה באורך בספרי הקטן דברים אחדים בדרוש י"ד דרוש לשבת הגדול בס"ד:

6 אמר ר' יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכבד את התורה שנתנה בכ"ב אותיות. אע"ג דאמרינן בסמוך דאחאב היה מהנה ת"ח מנכסיו ואמרינן פ"ק דבתרא דבנימין הצדיק בזכות הצדקה הוסיפו לו כ"ב שנה. לא ניחא ליה לומר דבשביל הצדקה שעשה עם ת"ח זכה למלכות כ"ב שנה דנהי דצדקה מכפרת ומוספת חיים אבל לזכות למלכות או להאריך מלכותו סבר דלא סגי בצדקה לולי זכות גדול כי האי שמסר עצמו ונשיו וכל אשר לו לכבוד התורה ומשום שנתנה בכ"ב אותיות זכה למלכות כ"ב שנה כמ"ש בי מלכים ימלוכו:

7 שקול היה. פירש"י מדמהדרי כולי האי מי יפתה וכו' וראיתי בהרי"ף ח"ב דפוס פרופס שכתב וז"ל רש"י מדמהדרי כולי האי נראה שכיפר לו מחצה בשביל שכבד התורה כדאמרינן לעיל עכ"ל ולפום ריהטא לא הבנתי דבריו דהא פריך הש"ס דהיכי קאמר שקול היה ומשני לפי שהיה מהנה ת"ח מנכסיו ומאי קאמר שכפר לו מחצה בשביל שכבד התורה כמש"ל. ותו מאי אית ליה עם רש"י דקאמר מדמהדרי וכו' אלא דלזה אפשר דט"ס הוא ולא קאי ארש"י אלא על הש"ס דאמר שקול היה ומ"מ אינו מובן דהש"ס מפרק לה שהיה מהנה וכו'. וטעמא דאצטריך להכי משום שבשכר שכבד התורה פרעו לו בעה"ז שמלכותו יהיה כ"ב שנה וזה לא יועיל לכפר מחצה דהזכות פרעו לו בעה"ז ונשאר לו כל העון ולזה תירץ דנתכפר מחצה במה שהיה מהנה ת"ח דאמרו רז"ל דצדקה מכפרת על המזיד ועיקר הצדקה היא עם עמלי תורה ובדוחק יש ליישב דהרי"ף קשיא ליה מאי דאמר אלא אחאב ותרן היה וכו' דממ"ש אלא משמע דעוקר מאי דקאמר עד השתא. ומשו"ה פירש דס"ד היה דשקול לפי שכיבד התורה ואהא מתקיף רב יוסף דלא אפשר שיספיק זה להיותו שקול וכדאמרן וע"ז קאמר אלא ועוקר הס"ד ומסיק אלא אחאב ותרן וכו' והוא דוחק אם מצד הש"ס ואי מצד שאם זה כונת הרב הי"ל לפרש וגם הלשון שכתב אינו מורה דהוא ס"ד:

8 מאי צא אמר רבינא צא ממחיצתי וכו'. יש להרגיש דהא קאמר ליה ועשה כן והשתא הוא מצווה לעשות ואמאי נענש וי"ל דהוא קאמר אצא והייתי רוח שקר ובאמירתו אצא על דעת כן אמרו ונתחייב לצאת דהתם אינו מועיל תשובה וחרטה בעה"ב ולזה אחר שאמר תפתה וגם תוכל אמר צא ממחיצתי שכבר נתחייבת ועשה כן דבדרך שאדם רוצה לילך וכו' ולגרמיה הוא דעבד: