פתח עינים על סנהדרין ק״ה

« פתח עינים על סנהדרין ק״ד ×¢×´×‘ פתח עינים על סנהדרין ק״ו ×¢×´× »

1 סנהדרין פתח ↗

אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְגֵחֲזִי. בִּלְעָם – בְּלֹא עָם. דָּבָר אַחֵר: בִּלְעָם – שֶׁבִּלָּה עָם. בֶּן בְּעוֹר – שֶׁבָּא עַל בְּעִיר.

2 סנהדרין פתח ↗

״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״. הַשְׁתָּא דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ? דְּאָמְרִי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא רָכְבַתְּ סוּסְיָא? אֲמַר לְהוּ: שְׁדַאי לֵהּוֹ בִּרְטִיבָא.

3 סנהדרין פתח ↗

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְךָ מַעֲשֵׂה אִישׁוּת בַּלַּיְלָה. כְּתִיב הָכָא: ״הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַתְּהִי לוֹ סֹכֶנֶת״.

4 צוארי שלל פתח ↗

עמי זכר נא מה יעץ בלק וכו'. עי' מש"כ בעניותנו בס' הקטן פתח עינים בסנהדרין דף ק"ה ע"ש.

5 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מָה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּיקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת – ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב״. לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם – ״וּמִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת – ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ״. לֹא יְהֵא לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים – ״כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר״. לֹא יְהֵא רֵיחָן נוֹדֵף – ״כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳״.

1 בלעם בלא עם וכו'. כתב הרב עיון יעקב אפשר דדריש הני דרשות מדבסוף פרשת וישלח כתיב בלע בן בעור ונראה שהכל אחד עכ"ל ומשמע מדבריו דסברא דנפשיה קאמר דבלע בן בעור דפרשת וישלח הוא ניהו בלעם. ויש להרגיש דבלע מלך באדום ומת במלכותו והוא והמלכים שאחריו מלכו קודם אלופי עשו. ואלו בלעם מקרא כתוב דהוא מפתור ארם נהרים ונהרג. ופשוט מרז"ל דהיה מיועצי פרעה. אמנם ראיתי להרא"ם פרשת בלק ד"ה ארץ בני עמו שכתב משם הראב"ע דבדרש בלע הוא בלעם וטען כי זה ארמי וזה אדומי. ומה שהקשה הרא"ם שם על הראב"ע במה שפירש ארץ בני עמו והם ארמיים וכו' שנראה שהוא מפרש ארץ בני עמו של בלעם ומה בא הכתוב לומר דסתם כל אדם אנשי ארצו הם מבני עמו ועוד מי גילה זה לו עד שטען מזה על דרש רז"ל בלעם הוא בלע עכ"ד. ק"ק דלא זכר שהרמב"ן בפירושו פירש בהדיא ארץ בני עמו של בלעם והטעם להזכיר כן מפני שהיה קוסם מן הארץ שכלה קסמים כענין שכתוב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים עכ"ל ומה שהקשה עוד מי גילה לו וכו' לק"מ דאקרא דפרשת תצא סמיך דכתיב בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים:

2 השתא דעת בהמתו וכו'. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת בלק דף קכ"ה ע"ד בס"ד:

3 וכתיב ותהי לו סוכנת. בספר אמרי נועם פרשת בלק פירש שפיר ודלא מס' כספר פענח רזא פרשת חיי שרה וכבר בעניותי כתבתי בספרי הקטן פני דוד שם פרשת חיי שרה על דבריו ישתקע הדבר ולא יאמר ושם הבאתי דברי ספר אמרי נועם ופירשתי דבריו בס"ד. ועתה ראיתי בספר רגל ישרה דפירש דכתיב ההסכן בשני ההי"ן בתמיה וכי היתה לו סוכנת כדוד אלא לתשמיש ע"ש ונראה דלא זכר מש"ל דף כ"ו ע"ב הסוכן הלז וכתיב ותהי לו סוכנת ע"ש:

4 והיינו דקאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ וכו'. הרב מהר"י פינטו פ"ק דברכות סימן כ"ח דרש"ה ארי כמין חומר במשז"ל בילקוט כי מראש צורים א"ל בלק ראה מה עתידים לעשות בשטים א"ל אתה צופה בשטים ואני צופה ורואה מה שעתידים לעשות בצורים עשה לך חרבות צורים והוא מכפר עליהם על כמה עבירות וזהו בעצם מאמר הנביא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם מן השטים עד הגלגל דבלק אמר שיראה שטים ובלעם הוא ענ"ה דמעיקרא רואה מה שיעשו בגלגל שימולו בצורים וכי תימא שבלעם היה שונא גמור לז"א למען דעת צדקות ה' שלא נתכעס וכיון שלא מצא לקללם חזר לבקש להם זכות זהו תורף דבריו בקצר אמיץ ע"ש שהאריך הרחיב בביאור המאמרים רח"ב רח"ב: ואפשר לפרש במאמר הילקוט הנזכר בהקדמה שביאר הרב פרשת דרכים יסודתו מהררי קדשו מדרשי רז"ל דמדת רחמיו שלענין הרעה אינו משגיח במה שעתיד לחטוא האדם וכמ"ש ע"פ כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם: וכל קבל דנא אם עתיד לעשות טובה מדתו יתברך לרחם עליו בעבור הטובה שעתיד לעשות והקשו מבן סורר ומורה שנדון על שם סופו. ותירץ הרב הקדוש מהר"א גאלנטי בספר קול בוכים דשאני בן סו"מ שבא מיפ"ת וכיון שהוא בא מביאה שלא כהוגן לכך נדון עש"ס ע"ש. והשתא ז"ש בלעם אתה רואה מה עתידים לעשות בשטים שלא כמדת הקב"ה לדון באשר הוא שם ולא להשגיח במה שעתידים לחטוא. ואני רואה מה שעתידים לעשות בצורים כי כן דרכו יתברך לראות הטובה שעתידין לעשות. והיינו דקאמר נביא בדבר ה'. עמי כלומר זרעא מעליא בני עליה דלהיותכם זרע קדש זכור מה יעץ בלק שהיה רוצה לדונכם עש"ם ובלעם השיבו דאדרבא לטובה רואה ה' מה שעתידים לעשות וזהו בשביל שאתם עמי זרע קדש לאפוקי בן סו"מ שנדון עש"ס. וזהו למען צדקות ה' שזה מרחמיו יתברך וגם שלא נתכעס ועי"ז בלעם על כרחו היה מליץ טוב ואפשר לרמוז דר"ת ושוב מול את בני ישראל שנית ר"ת גימטריא שטים שהוא במספר שטן דע"י המילה יתוקן מה שפגמו ביסוד בשטים והגבירו שט"ן:

5 א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע וכו'. עמ"ש בעניותי בנדרים דף פ"א ע"א בס"ד:

5 נדרים פתח ↗

גּוּף כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! אָמְרִי: אִין, כְּבִיסָה אַלִּימָא לְרַבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי עַרְבּוּבִיתָא דְרֵישָׁא — מַתְיָא לִידֵי עֲוִירָא, עַרְבּוּבִיתָא דְמָאנֵי — מַתְיָא לִידֵי שַׁעְמוּמִיתָא, עַרְבּוּבִיתָא דְגוּפָא — מַתְיָא לִידֵי שִׁיחְנֵי וְכִיבֵי. שְׁלַחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּעַרְבּוּבִיתָא. הִזָּהֲרוּ בַּחֲבוּרָה. הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים, שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִזַּל מַיִם מִדַּלָּיו״, שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מְצוּיִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לָצֵאת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִבְּנֵיהֶן? אָמַר רַב יוֹסֵף, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: תּוֹרָה יְרוּשָּׁה הִיא לָהֶם. רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּדְּרוּ עַל הַצִּבּוּר. מָר זוּטְרָא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְגַּבְּרִין עַל הַצִּבּוּר. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: מִשּׁוּם דְּקָרוּ לְאִינָשֵׁי ״חֲמָרֵי״. רָבִינָא אוֹמֵר: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: ״מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת״ — דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּירְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּירְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עׇזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגוֹ׳״. הַיְינוּ ״לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי״, הַיְינוּ ״לֹא הָלְכוּ בָּהּ״! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. אִיסִי בַּר יְהוּדָה לָא אֲתָא לִמְתִיבְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי תְּלָתָא יוֹמֵי. אַשְׁכְּחֵיהּ וַרְדִּימוֹס בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מָר לְבֵי מִדְרְשָׁא דְּאַבָּא הָא תְּלָתָא יוֹמִין? אֲמַר לֵיהּ: כִּי טַעְמֵיהּ דַּאֲבוּךְ לָא יָדַעְנָא, הֵיכָא אֵיתָאי? אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר מַאי קָאָמַר לֵיהּ, דִּלְמָא יָדַעְנָא טַעְמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: הָא דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים, קְרָא מְנָלַן? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְגוֹ׳״. מַאי ״חַיָּיתָם״? אִילֵּימָא חַיָּה — וַהֲלֹא חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא. אֶלָּא מַאי ״חַיָּיתָם״ — חַיּוּתָא מַמָּשׁ. פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לָאו כְּבִיסָה, דְּהָא אִיכָּא צַעְרָא דְעַרְבּוּבִיתָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְרַבִּי יוֹסֵי, מַהוּ שֶׁיָּפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ? תָּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אֲבָל דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין. דִּלְמָא לְדִידְהוּ קָאָמַר לְהוּ. לְדִידִי אֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ לָא הָוַיִין. לְדִידְכוּ, דְּאָמְרִיתוּ הָוַיִין נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ — אוֹדוֹ לִי דְּאֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. מַאי? רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אוֹמֵר: מֵפֵר, רַב הוּנָא אוֹמֵר: אֵין מֵפֵר,

« פתח עינים על סנהדרין ק״ד ×¢×´×‘ פתח עינים על סנהדרין ק״ו ×¢×´× »