פני יהושע על ראש השנה י״ד

1 בתוספות ד"ה הוה אמינא תימא והא ודאי כרבנן ס"ל כו' עכ"ל. וכתבו כן לפי שיטתם בדיבור הקודם דכל היכא דאמרינן בתר לקיטה היינו נמי גמר פירי אבל הרמב"ם ז"ל כתב להדיא בפול המצרי גופא דבזרעו לזרע הולכין אחר גמר פירי ובזרעו לירק הולכין אחר לקיטה. והשתא לפ"ז א"ש דשמואל לא ס"ל כרבנן בפול המצרי שזרעו לזרע דלדידהו בתר לקיטה ולדידיה בתר גמר פירי אלא בהא כר"ש שזורי ס"ל דמחלק בין זרעו לזרע או לירק וע"כ דמה שפסק הרמב"ם כן היינו מהאי דשמעתין דבהא מיהו סובר שמואל כר"ש שזורי ואפ"ה א"ש הא דאמרינן בסמוך ואי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פירי והיינו משום דפשטא דמימרא דשמואל דאמר הלכה כר"ש שזורי לא משמע דאיירי להא מלתא לחוד לחלק בין זרעו לזרע או לירק אלא דעיקרא לענין דמהני צבירת גורן וכפרש"י דהיינו כר"ש ולא מטעמיה ואהא קאמר שפיר הו"א אפילו בתבואה וזיתים כן נ"ל ודו"ק:

2 בגמרא הו"א אפילו בתבואה וזיתים. לכאורה קשה טובא מכאן על שיטת הראב"ד ז"ל שכתב בפ"א מהל' מעשר שני דין יו"ד דשליש נמי מיקרי גמר פירי וא"כ מאי קאמר הכא הו"א אפילו תבואה וזיתים וצ"ע ליישב והרבה דברים יש לי לדקדק בשיטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל ואין להאריך כאן:

3 תוס' בד"ה מה גורן ויקב אסמכתא בעלמא כו' א"נ משום שביעית דאורייתא כו' עכ"ל. וקשיא לי דלשנויי קמא דאסמכתא בעלמא היא אם כן מנ"ל באמת דלשביעית אזלינן בירק בתר לקיטה הא שביעית דאורייתא. ואפשר דהתוס' סברי דלעולם מסברא אית לן למימר דאזלינן בתר לקיטה לענין שביעית אם לא היכא דגלי קרא בהדיא כגון בתבואה וזיתים דדרשינן מקרא בתר הבאת שליש ובאילנות בתר חנטה נמי כתבו התוספת בסמוך דילפינן מערלה דכתיב ובשנה הרביעית ולשינויא בתרא איצטריך קרא כי היכי דלא ניליף ירקות מתבואה וכיון דגלי קרא בשביעית ותליא דומיא דגורן ויקב דתליא בגשמי השנה משו"ה ילפינן נמי מיהא האי סברא לענין מעשר ירקות דרבנן כנ"ל:

4 בגמרא באחד בשבט ר"ה לאילן מ"ט א"ר אלעזר א"ר אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. ומשמע דבית שמאי ובית הלל פליגי אימתי יצאו רוב גשמי השנה דלמר באחד בשבט ולמר בט"ו. והיה נראה לכאורה דתליא בפלוגתא דר' מאיר ורבי יהודה בב"מ פרק המקבל בבא מציעא דף ק"ו דפליגי בזרע וקציר וקיץ וחורף וקור וחום דלרבי מאיר בט"ו בשבט כלו ימות החורף ולרבי יהודה בא' בשבט וא"כ לכ"ע לאחר כלות ימי החורף הוא זמן החנטה. ועוד נראה דלכו"ע זמן החנטה בט"ו בשבט אלא דאפ"ה סברי ב"ש בא' בשבט והיינו משום דבירושלמי מייתי דרשא דלחדשי השנה דאין חדש א' מתחלק לשני חדשים וב"ה סברי דדרשא דקרא היינו דוקא במילי דאורייתא משא"כ האי ר"ה דהכא באילנות היינו למעשר אילנות דמעשר שלהם מדרבנן דלענין שביעית כתב הרמב"ם ז"ל דנהי דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה אפ"ה אין ר"ה שלו שבט אלא תשרי כן נ"ל ואע"ג דבירושלמי מקשה אהא דרשא דלחדשי השנה באחד בשבט כב"ש יש לומר דהירושלמי לשיטתו שסובר דמעשר פירות אילנות מדאורייתא אבל הש"ס דידן סובר שהוא מדרבנן לפי שיטת רש"י ותוס' כמ"ש התוס' לעיל דף י"ב סוף ד"ה תנא דרבנן ע"ש ודו"ק:

5 בתוס' בד"ה בא' בשבט כו' וכל החנוטים קודם זמן הזה כו' והא דלא אזיל באילנות בתר תשרי כו' עד סוף הדיבור. נראה שהוצרכו לזה לאותו הסברא שכתבו לעיל בד"ה מה גורן ויקב דקרא אסמכתא בעלמא הוא וא"כ קשיא להו הכא שפיר אמאי אזלינן בתר חנטה לאילנות ומונין משבט לענין שביעית דאורייתא וכן לענין מעשר ענבים דהוי מדאורייתא לכך הוצרכו לפרש דילפינן מערלה משא"כ לפמ"ש התוספת בלישנא בתרא בד"ה מה גורן ויקב דדרשא גמורה היא לענין שביעית אם כן לא הוצרכו הכא למילף מערלה דכיון שכתבו דכל החנוטים קודם שבט גדילין על גשמי השנה שלפני תשרי אם כן ע"כ אזלינן בתר חנטה ומשבט דילפינן מגורן ויקב בין לענין שביעית בין לענין מעשר ועוד י"ל שהוצרכו לכך למילף מערלה לאידך תנא דלא תליא מידי בגשמי השנה שעברה אלא במה שגדלין על רוב מים ואם כן אין זה ענין לחנטה אבל לבתר דילפינן מערלה דפעמים שברביעית וא"כ ע"כ היינו חנטה וכיון שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ע"כ דסמכינן בהא שפיר אסברא דשבט ר"ה כיון שמה שנחנט קודם שבט גדל על גשמי שנה שעברה כנ"ל ודוק היטב. מיהו הרמב"ם ז"ל כתב להדיא דלענין שביעית נהי דאזלינן בתר חנטה היינו דמפלגינן בין מה שנחנט קודם תשרי למה שנחנט אחר תשרי וטעמו נראה משום דכיון דשנת שביעית מתחיל מתשרי אין שום סברא לתלות משבט ולא משמע ליה האי טעמא דגשמי שנה לענין שביעית ולקמן אבאר עוד:

6 בתוספות ד"ה ולשביעית כו' וא"ת אמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כו'. למאי דפרישית לעיל דההיא דרשא צריכא לשביעית דאורייתא בפשיטות הו"מ לאקשויי דע"כ בירק אזלינן בתר לקיטה לשביעית מדאורייתא אי משום דרשא דלעיל דהוי דרשא גמורה או משום דמסברא אזלינן בכל מילי בתר לקיטה לכל מילי אם לא היכא דגלי קרא וכדפרישית לעיל אלא דהתוספת לא נחתו להכי ומשום דמשמע להו עכשיו דהא דאזלינן באילנות בתר חנטה לשביעית היינו נמי מסברא ומשו"ה לא מצי לאקשויי אלא מהא דרשא דלעיל דתליא בדרכו לגדל על כל מים והא דמייתי הכא האי לישנא דדרכו לגדל על כל מים ולא לישנא דאידך תנא דגדל על מי שנה שעברה היינו משום דבריש פ"ק דקידושין מוקמינן להאי מתניתין כהאי תנא מדנקיט דרכים ולא נקיט דברים משום דדרכו לגדל ע"ש:

7 בא"ד וי"ל משום דדרשינן לעיל גבי ערלה פעמים שברביעית כו' עכ"ל. וע"כ היינו משום דאזלינן בתר חנטה דאי לאשמעינן דאע"ג שנלקטו ברביעית אסורין לפעמים אי נגמר פירי בשלישית הא מילתא דפשיטא היא ואפילו למאי דמסקו התוס' דלקיטה היינו גמר פירי נמי ליכא למימר דפעמים ברביעית דקאמר היינו אף שנגמר ברביעית אסורים כיון שהתחילו לגדל בשלישית א"כ מהאי סברא גופא יש לנו לומר דקפיד קרא אחנטה כיון דכל הנחנטין קודם שבט נמי התחיל' ליגדל בשלישית כדמשמע לעיל דגדל על מי שנה שעברה הואיל ועדיין לא יצא רוב גשמי שנה ודו"ק:

8 בא"ד ומיהו קשה מאתרוג דבסמוך כו' פי' דאע"ג דמסתמא נגמר פירי הרבה קודם ללקיטה אפ"ה נקיט בה לישנא דלקיטה אלמא דבלקיטה ממש תליא מלתא וכ"כ מהרש"א ז"ל במסכת סוכה: