משנת ארץ ישראל על משנה פרה י״א:ו׳

6 עד עתה דובר בתרומה, בקודש ובטהרה פחותה יותר מעשרות וחולין, מכאן ואילך המשניות עוסקות בדיני חטאת, ובהם מחמירים בכל המקרים.

7 כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ומזה – בדפוס: "ואת המזה", מי חטאת במגע ובמשא – בכל אלה מי החטאת נטמאים גם על ידי אדם או כלי שחייב טבילה מדברי סופרים, כגון מי שטבל לשם חטאת, או שהכלי שמוחזקים בו המים הוא כלי זכוכית שנטמא. יושם לב שלעיל, במשנה ד, הבאנו את דברי רבי טרפון שאפילו טמא מת אינו מטמא בנגיעה. לפי דרכנו, רבי טרפון מייצג את הדעה המקלה שמייחדת את תלמידי בית שמאי וממשיכי דרכם, ומשנתנו את רבי יהושע, המרכזי שבין ממשיכי דרכם של בית הלל. וב אזוב המוכשר – אזוב המוכשר להזאה חלות עליו כל הלכות מי חטאת. אגב כך אנו שומעים שגם את האזוב יש להכין, ואין לוקחים ענף סתם. בפרק יב נרחיב בכך. ובמים שאינן מקודשים – שעדיין לא ניתן בהם אפר, וכלי ריקם ו הטהור לחטאת – שעדיין לא ניתן בו אפר, כל אלה נטמאים במגע ובמשא דברי רבי מאיר וחכמים אומרים במגע אבל לא במשא – לא ברור אם דבריהם חלים על כל המשנה או רק על הסיפא, שמים שאינם מקודשים וכלי ריק נטמאים רק במגע. מכל מקום, במשנה לעיל פ"י מ"ד התירו לאדם העומד על תנור טמא לשאת מים שאינם מקודשים וכלי ריק. כלומר אלו אינם מטמאים במשא, כשיטת חכמים כאן.

8 המשנה מנוסחת כהלכה "תמימה", אבל טמונה בה הקלה גדולה. רק הטמא מטמא מי חטאת, ואילו הטהור לתרומה ולחולין אינו מטמא את מי החטאת. בדרך זו מהלכים עוד חכמים בני דור אושא: "אמר רבי מאיר במה דברים אמורים בזמן שתחבה בכוש או בקיסם, אבל נטל בידו נטמא וטמא את מי חטאת. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת" תוס', פי"א ה"ד, עמ' 639, ראו פירושנו למ"ג לעיל. רבות מהחומרות שנאמרו במשניות הקודמות בטלות. למשל, ההיגד "טהור לחטאת שנגע בתנור, בידו – טמא" לעיל פ"י מ"ד הוסבר בהנחה שהתנור או חפץ שאינו טהור לחטאת מטמא לחטאת; ואילו לפי רבי יוסי ורבי שמעון ולפי המשנה וחכמיה רק תנור טמא מטמא את נושא מי החטאת. הברייתא שלנו חולקת גם על משנה ו שם העוסקת בלגין של חטאת שנגע בלגין של קודש או בלגין של תרומה. לפי המשנה שם הוא נטמא פ"י מ"ו, ולפי הברייתא שלנו כל כלי שנגע בלגין של תרומה אין כאן טומאה כלל. גם במשנה הקודמת שעסקה בדבלה טהורה לתרומה שנפלה וטימאה את מי החטאת, לפי רבי יוסי ורבי שמעון אין כאן טומאה כלל.

9 עמדתו של רבי מאיר במשנה היא מקלה, וחכמים מקלים ממנו, אך בתוספתא האחרונה שציטטנו הוא נמנה עם המחמירים; גם רבי יוסי המקל לחלוטין בברייתא מקל גם במשנה. הסתירה בין דברי רבי מאיר בברייתא ובתוספתא מלמדת על מסורות שונות, תרי תנאי אליבא דרבי מאיר; סתירות כאלה הן תופעה רגילה למדי בכל נושאי ההלכה.

10 שלוש המשניות הן מדור אושא. יש בהן בנייה מסודרת של ההלכה, כרגיל בספרות חכמים: טומאה מדברי תורה חמורה מטומאה מדברי סופרים, חטאת חמורה מקודש, קודש – מתרומה, וכן הלאה: כל החמור מחברו בדרגה – גם הלכתו חמורה יותר בדרגה אחת. משניות אלו מהוות ניגוד גמור למשניות דלעיל שבהן הדוברים הם חכמי דור יבנה, שם ההחמרות הרבות אינן סדורות במדרגות הלכתיות מובנות.