מקור משנה פרה י״א:ה׳
5 כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר בַּחֻלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים בַּמַּעֲשֵׂר. לְאַחַר בִּיאָתוֹ, מֻתָּר בְּכֻלָּן. וְאִם בָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ וּבֵין לְאַחַר בִּיאָתוֹ, פָּטוּר:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה פרה י״א:ה׳
5 כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים – ולא מדברי תורה, מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי רבי מאיר – ההלכות תסוכמנה בטבלה להלן והוסברו במשנה הקודמת, והן קלות בדרגה אחת מאיסורים החייבים טבילה מהתורה. וחכמים אוסרין במעשר – ולא נאמר מה הם סבורים לגבי חולין. ו לאחר ביאתו – במים, מותר בכולם ואם בא למקדש בין לפני ביאתו – במים, בין לאחר ביאתו – אבל לפני הערב שמש, פטור – אסור לו לבוא למקדש לפני טבילה, אבל אם בא אינו נענש משמים. כל זאת בשוגג אם לא ידע שנטמא.
6 בירושלמי ניתן הסבר חשוב להיגד ו"חכמים אוסרין במעשר": "דאמר רבי שמואל בשם רבי זעירה מהו וחכמים אוסרין במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר" ביכורים פ"ב ה"א, סד ע"ד. כלומר, האיש הטעון טבילת מים אסור לו לאכול מעשר, שהרי בדומה לחולין מעשר בדרך כלל אינו מחייב טהרה. ההיגד "אסור בחולין" משמעו שמי ששומר על אכילת חולין בטהרה מנוע מלאכול את הפרות הללו, אך ההלכה "אסור במעשר" היא רק לדעת מי שטוען שמעשר מחייב טהרה. סוגיית הירושלמי במשפט שציטטנו ובמשפט שלפניו מניחה שמשנתנו היא לשיטת רבי מאיר המחייב אכילת מעשר בטהרה קלה, ולא באכילת מעשר שני. לדעת הירושלמי כן צריך לפרש גם את משנת חגיגה, "נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה" פ"ב מ"ה, משום שהוא מאבחן סתירה בין ברייתות: האחת אומרת שמעשר טעון רחיצה, וברייתא אחרת – שמעשר אינו טעון רחיצה. הירושלמי אינו מפרש שכאן מדובר במעשר שני וכאן במעשר ראשון, אלא שזו מחלוקת ברייתות אם חייבים לאכול מעשר בטהרה קלה. הירושלמי נדחק לפרש את הברייתות החולקות שכאן מדובר בנגיעה במעשר שאינה מצריכה טהרה וכאן באכילתו המצריכה טהרה, משום ששתי המסורות הסותרות מיוחסות לרבי מאיר התובע טהרה למעשר ראשון. הסבר הירושלמי קשה ודחוק, ועדיף לפרש שלפנינו שני תנאים אליבא דרבי מאיר. עם זאת אין ספק שאכן הייתה דעה שיש לאכול מעשר ראשון בטהרה, והרחבנו בכך במבוא למסכת מעשרות. מכל מקום, במשנתנו "מעשר" הוא מעשר ראשון שיש לאכלו בטהרה, טהרה קלה, ולא במעשר שני שדינו כתרומה. הבבלי פירש שכל הטהרה האמורה היא נטילת ידיים בלבד חגיגה יח ע"ב, ואפשר שגם הירושלמי פירש כן, אבל סביר שבמשנתנו ובהיגד "המעשר טעון רחיצה" ירו', ביכורים פ"ב ה"א, סד ע"ד; חגיגה פ"ב ה"ה, עח ע"ב אכן מדובר בטבילה מלאה, והסבר זה של חובת נטילת ידיים מתאים למשנת חגיגה בלבד.
7 טעון ביאת מים, וטרם העריב היום
8 בסוגריים הלכות השנויות במחלוקת נוסח