1מצות עשה היא עד בחוצה לארץ. בספרי דבי רב:2עבודת כוכבים ומשמשיה עד מן החרם. בספרי דבי רב פרשת ראה ובסנהדרין דף פ"ט פ' הנחנקין ובפרק בתרא דמכות דף כ"ב :3בהמה שהקריבוה עד אסור בהנאה. פרק אין מעמידין דף ל"ב :4לפיכך אם היה עד כיוצא בזה. פרק השוכר דף ע"ד :5מה בין וכו' עד עבודתה. פרק רבי ישמעאל דף נ"א נ"ב :6ומשמשי וכו' עד שוה פרוטה. פרק לפני אידיהן דף י"ט :7הלוקח גרוטאות וכו' עד לרשות הגר אסור. פרק השוכר דף ע"א :8צורות שעשו אותם עובדי כוכבים וכו' עד הכל אסור בהנאה. פרק כל הצלמים דף מ"ח :9עבר ומכר וכו' עד הרי הוא כמוה. מסכת ע"ז פ' רבי ישמעאל דף נ"ד :10עבודת כוכבים או אשרה שנשרפה. מסכת תמורה ומס' פסחים דף כ"ז בפרק כל שעה ובפ' משילין ביצה דף ל"ט :11ספק אסורה עד הרי אלו מותרין. מסכת זבחים דף ע"ד פ' התערובות:12טבעת של כו' עד כולן מותרות: כתב הראב"ד ז"ל לפי הסוגיא וכו' שנקראין ספק ספיקא עכ"ל: ואני אומר כי הלשון הזה טעות סופר הוא ואולי שהראב"ד ז"ל לא כתבו על ענין טבעת, חדא דטבעת כך מעמיד אותה ומפרש אותה התלמוד במימרא דרב יהודה אמר רב ועוד דהאי לישנא לא שייך גבי טבעת כלל. אלא כשכתבו הראב"ד ז"ל על כוס שנתערב הוא שכתבו לפי הסוגיא אשר שם דגרסינן בה בברייתא פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא והיה לו לסופר לכתוב במקום שכתב שנים ושלשה שניים ושלישים וסימניך שניים ושלישים תעשה ולפי שלא הבין דעת הראב"ד ז"ל טעה בשתים שהן במקום ובלשון: ומעתה אשוב להוכיח עיקר הדבר קשט אמרי אמת כי לשון פשט הסוגיא כדעת הראב"ד ז"ל דגרסינן להדיא בברייתא פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא דהיינו שניים ושלישים. אמנם ר"ת ז"ל גלי חספא ופירש דבכולהו לא גרסינן ואחרות באחרות בכולי תלמודא ובהא נמי לאו דוקא מרבוא לרבוא דהא אפילו פירש אחד מהן לרבוא שרי אלא נקטיה לאשמועינן למאן דאסר אסר אפילו בכמה ספקות. ולפי שהדעות מפורשות באורך בתוספות לא אאריך בו כי אני לא באתי רק לגלות כי ר"ת ז"ל עומד בשיטת ר"מ ז"ל ואם הראב"ד ז"ל מפרש בדרך אחרת תנוח דעתו ועוד דאשכחנא מרגניתא להדין פירושא דאי סלקא דעתך דוקא קתני ברייתא ומרבוא לרבוא דהיינו שלישית אמאי קרי לה ספק ספיקא דהיינו שתי ספיקות דהא תלתא אינון וספק ספק ספיקא הוה ליה לברייתא למתני ולכך העמיק יפה וכדברי ר"ת ז"ל והרוצה לעמוד בעומקה של הלכה יתבונן בתוס' פ' התערובות:13שאני אומר אותו הטבעת וכו'. פרק התערובות דף ע"ד : כתב הראב"ד ז"ל כל זו הסוגיא אינה וכו' דשמואל ורבי יהודה פליגי עליה דרב דס"ל הכי עכ"ל: ואני אומר אדרבא כל מה שפסק הוא כהלכה בכוס של עבודת כוכבים וספק ספיקא כמו שכתבתי בסמוך דהא תלמודא מקשה מיניה להדיא ואצטריכו כולהו למיקם בה בכולה שמעתיה. ורובא שאמר הראב"ד ז"ל אדרבה סתם תלמודא מסיק לה הכי לדרב ואי משום דשמואל דאמר הנח לעבודת כוכבים כו' הא איתיביה מספק עבודת כוכבים ואוקמה כתנאי וסבירא ליה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא. ור"מ ז"ל פסק ההיא דרמוני בדן וחביות בהלכות מאכלות אסורות ובהלכות תרומות כל אחת כהלכה וכדרבי אושעיא ומסקנא דשמעתין. ומה שכתב הראב"ד ז"ל דכר' אליעזר אוקימנא דהוא יחידאה ורבנן פליגי עליה זהו כגירסת רש"י ז"ל וכר"א פסיק תלמודא סוף פ' כל הצלמים דף מ"ט לתרוייהו לישני וכן פסק בתוספות וכד"ן:14האשרה בין שהיתה עד כשהוא רץ. פ' כל הצלמים דף מ"ח :15אפרוחים שקננו כו'. עד שהרי האשרה כמו בסיס. פרק כל הצלמים דף מ"ב ופרק ג' דמעילה דף י"ד : כתב הראב"ד ז"ל היה לו לומר מפני שהן כגידולי אשרה: ואני אומר כי אותה מסקנא דחויה היא פ"ג דמסכת מעילה וגם פרק כל הצלמים דחי לה ומסיק דר' אבהו אמר ר' יוחנן וכן פסק ר"י אלפס ז"ל וכזה פסק רמז"ל כדין וכהלכה וכד"ן:16והקן עצמה עד ממקום אחר. פ"ג דמעילה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא שהביא ממקום אחר עכ"ל: ואני אומר אין ה"נ וכן דעת רמז"ל דהכי אסיקנא בפרק כל הצלמים הכא במאי עסקינן כגון דאייתא עצים מעלמא וקינתה בהם אלמא דוקא קאמר וכד"ן:17נטל ממנה עצים כו' עד כיוצא בזה. הכל פ' כל הצלמים דף מ"ט :18בשר או יין כו' עד כל שהוא לוקה. פרק אין מעמידין דף ל"ב ופרק בתרא דמכות דף כ"ב :19המוצא כסות עד ובלבד שלא יתן שכר. ריש פ' ר' ישמעאל דף נ"א :20מרחץ כו' עד ליכנס בו. פ' כל הצלמים דף מ"ד :21סכין של עבודת כוכבים כו' עד סוף הפרק. פ' הכל שוחטין דף ח' :