כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט צ״ה

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט צ״ה
1 דין איזה שבועה נשבעין על קרקעות ודין הקדש בזמן הזה. ובו ו סעיפים: אלו דברים שאין נשבעין עליהם מן התורה קרקעות אפי' של ח"ל ועבדים ושטרות והקדשות וכן נכסי עכו"ם לא שנא מודה מקצת לא שנא כופר בכל ועד אחד מכחישו לא שנא שבועת השומרים ואפי' אם פשעו בהם ונאבדו פטורים מלשלם לא שנא שומר חנם או שומר שכר ושואל ואם התנה לשלם הכל לפי תנאו מיימוני פ' ב' משכירות וע"ל סימן ס"ו סעיף מ' אבל שבועת היסת נשבעין אפילו על דברים אלו וכן ע"י גלגול נשבעין עליהן והקדשות שאמרו דוקא הקדש גבוה אבל הקדש לעניים או לבהכ"נ או לספר תורה וכיוצא בזה נשבעין עליהם כמו שנשבעין על נכסי הדיוט: הגה וי"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי טור בשם עיטור ויש חולקין ולכן אם שאל בית ונשרף פטור מלשלם מרדכי פרק הדיינים וע' לקמן סי' ש"א:
2 טענו ענבים העומדים ליבצר ותבואה יבשה העומדת ליקצר והודה במקצתן וכפר במקצתן ה"ז נשבע עליהם כשאר המטלטלים והוא שאינם צריכים לקרקע שכל העומד ליבצר הרי הוא כבצור לענין כפירה והודאה אבל אם היו צריכים לקרקע הרי הם כקרקע לכל דבר: הגה י"א דמיירי שתבעו המעות של ענבים אבל אי תבעו ענבים והודה במקצתן אפי' עומדות ליבצר מיקרי הילך ר"ן שם ויש חולקין וס"ל דאם תבעו מעות הענבים בכל ענין מיקרי מטלטלין אלא מיירי שתבעו הענבים ומודה במקצתן ואומר שבצרן ואכלן דלא הוי הילך שם בשם הרשב"א וע"ל סי' זה ס"ו:
3 טענו ב' חדשים שכנת בחצרי ואתה חייב לי שכר ב' חדשים והוא אומר לא שכנתי אלא חדש אחד הרי זה מודה מקצת ואם היה שכר החדש שכפר בו שוה שני כסף נשבע שאין הטענה בגוף הקרקע אלא בשכרה שהוא מטלטלין: הגה וה"ה אם תבעו דמי הקרקע שמכר לו והוא מודה לו במקצת דמים כתבעו ממון הואיל ואינן חלוקים כמה קרקע מכר לו רק על הדמים המגיד פ"ה מה' טוען וכן אם תבעו דמי נייר השטרות הוי ממון שם דין א' בשם רבינו האי:
4 שטר מסרתי לך ועשרה דינרים היה לי בו ראיה וזה אומר לא היו דברים מעולם או שטען שאבד פטור אף משבועת היסת שאפי' פשע בו ואבד פטור כמו שנתבאר:
5 טענו כלים וקרקעות בין שהודה בכל הכלים וכפר בכל הקרקעות בין שהודה בכל הקרקעות וכפר בכל הכלים בין שהודה במקצת הקרקעות וכפר בכל הכלים פטור משבועת התורה אבל אם כפר בכל הקרקעות והודה במקצת הכלים וכפר במקצתם חייב לישבע שבועת התורה על הכלים ומגלגלים עליו שבועה על הקרקעות וכן הדין בטוענו כלים ועבדים או כלים ושטרות:
6 החופר בשדה חבירו בורות שיחין ומערות פי' בור עגול. שיח ארוך וצר. ומערה חפירה תחת לארץ שפיה מן הצד לא למעלה כבור ושיח והפסידה והרי הוא חייב לשלם בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר שתי מערות והוא אומר לא חפרתי אלא אחת או שהיה שם עד א' שחפר והוא אומר לא חפרתי כלום פטור משבועה דאורייתא: הגה וי"א דוקא שתבעו למלאות החפירות אבל תבעו לשלם פחתו ה"ז כשאר תביעות ממון טור בשם הראב"ד:
פירוש כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט צ״ה
1 סעיף ד' שטר מסרתי לך אחד שלח שטר חוב ביד א' לגבות בו מהלוה. וטוען השליח שהחזיר השטר חוב לבן המשלח בחור כבן ט"ו ואיננו מוחזק לעסוק בשום עסק רק הוא בבית הספר. והבן מכחישו ואומר שנתן נייר כתוב ולא חתום. ויש הנייר ההיא בעינו ואיננו מהשטר חוב ההוא כלל. הנה לפי מ"ש הש"כ ז"ל בסי' ע"ב ס"ק ק"ל. שרק אשה נושאת ונותנת בבית וגם להא מלתא שייך מ"ש בסי' צ"ז שסתם נשים עכשיו הן נו"נ במדינות אלו. כי מסתמא אין לחלק בזה המחזיר לידה פטור גם שואל מה שאין כן בשאינה נושאת ונותנת חייב גם השומר חנם שהחזיר לידה. וכן אמרתי להם לפום הרהיטא שלא בדרך פסק דין. שאין השבה לבן ההוא השבה כלל. שוב ראיתי באורו"ת ז"ל שם. שלא כהש"כ ז"ל בזה. רק ששומר חנם פטור ושומר שכר חייב ע"ש. אך כתב שם באורים שכשמכחישו ואומר לא קבלתי ממך חייב. וכעת לא ראיתי מזה בתומים. ולכאורה הי' מקום טענה. שכיון שאלו הי' מודה הבן הי' השומר חנם פטור. מדוע לא יוכל השומר חנם לישבע שכדבריו כן הוא ויופטר. והבן ישבע שלא קיבל וכההיא דחנוני ופועלים. ואולי יש לחלק בזה. אודות תקנת המשנה אך על כל פנים ישבע הבן היסת והשומר חנם יהי' פטור על ידי שבועת השומרים במילי דשייך בי' דיני שומרים ומדוע לא תאמינהו בזה במגו דנאנסו. ואולי יש לומר שכל שמסר למי שכופר נגדו הרי זה פשיעה. א' מצד שלא מסר לו בעדים. ועוד מצד שאיגלאי למפרע ולפי דבריו שזה כפרן. ולפי זה בשטר שאין בו דין שומרים יהיו פטור גם בזה להסוברים שגם בפשיעה פטור בדברים אלו ואולי יש לומר שזה כמאבד בידים ממש כל שלא מסר לו לפני עדים וגם אם לו ניתן בלי עדים הרי קיימא לן שיכולים לומר היאך לא מהימן לי בשבועה גם בשבועת השומרים שחמורה מכל שכן בהיסת דקיל. וכן הוא על פי הסברא דאם לא כן כל אחד ואחד יאמר נתתי לאיזה אדם. גם הי' שייך בזה מיגו שהרוצה לשקר ירחיק עדותו. ויאמר שהשיב על ידי מי שמת או הלך למדינת הים. ולא יהי' בזה העזה. אך י"ל שזה גם כן העזה כמ"ש הפוסקים ז"ל שאין מיגו לומר א"י. כי יאמרו עליו באומד שהוא רמאי' וכ"ה בזה. אך מצד תיקון העולם נראה ממילא. שזה כאבוד בידים. וממילא גם בשטר חייב הוא כשהשיב להבן ואם הבן אינו מכחישו הי' מקום לומר שגם להש"כ ז"ל פטור בשטר על כל פנים אם פושע פטור בשטרות כיון שעל כל פנים לא איבד בידים כיון שמסר לבן דעת. וגם בשומר שכר או שואל יהי' פטור לכ"ע בזה. אם פושע פטור ובשטר חוב שהתנו בו שיהי' שייך בו דיני שומרים והלוה בטוח גדול וברור שיסלק במזומנים והשליח חנוני. והמעותהי' עומד להשתהות בידו. מכל מקום כל זמן שלא גבה נראה שאיננו כשואל. אך מכל מקום אולי י"ל שעל ידי זה הוא כשומר שכר וכעין דקיי"ל שומר שכלה שמירתו שואל נעשה שומר שכר וצלע"ע בכל זה היטב: