כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט רכ״ב

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ב
1 שנים חלוקים על המקח ושאד טענות שבין המוכר והלוקח. ובו ד סעיפים: נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא עד א' בלבד ודינו בעדות זו כדין כל אדם שהרי אינו נוגע בעדותו לא שנא נקט זוזי מחד לא שנא נקט זוזי משנים ואמר שאחד מהם נתן לו בעל כרחו טור ולפיכך אם נטל הדמים משנים ונטל מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בעל כרחו בין שהיה המקח בידו בין שהיו שניהם תופסים בו אין כאן עדות כלל וכל אחד מהם נשבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ ונוטל חצי המקח וחצי הדמים:
2 הלוקח מאחד מחמשה בני אדם וכל אחד מהם תובע אותו ואומר אני הוא בעל המקח והוא אינו יודע ממי מהם לקח מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק ויהיו הדמים מונחים בבית דין עד שיודו או עד שיבא אליהו ואם הוא חסיד נותן דמים לכל א' וא' כדי לצאת ידי שמים:
3 לקח מקח מאחד מחמשה בני אדם וכפר בו ונשבע על שקר ועשה תשובה והרי הוא רוצה לשלם וכל א' ואחד תובע אותו ואומר אני הוא שכפרת בי ונשבעת על שקר והוא אומר איני יודע חייב לשלם לכל אחד ואחד מפני שעבר עבירה:
4 הרי שטען על חבירו ואמר מכרת לי והוא אומר לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי הדמים או שטען הלוקח ואמר שנתן הדמים ועדיין לא משך או משכתי ולא ראיתי חפץ זה והמוכר אומר לו הודעתיו לך או שאמר אחד מהם תנאי היה בינינו והאחד אומר לא היה תנאי כלל בכל אלו הטענות וכיוצא בהם המוציא מחבירו עליו הראי' לא היתה שם ראיה נשבע הכופר שמבקשים להוציא מידו שבועת היסת ואם הודה במקצת הטענה ישבע או שיש עליו עד אחד נשבע שבועת התורה כשאר הטענות כולן: הגה יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן הגהות מיימוני פ' ט' מאישות:
פירוש כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט רכ״ב
1 סעי' ב נאמן בעל המקח אודות מה שהמוכר נאמן כשמקחו בידו לא ראיתי כעת אם כ"ה גם בנכרי או שארי פסולי עדות קטן מפעוטות ולמעלה וכדומה ובפרט תרתי לריעותא קטן נכרי וכדומה והש"ך ז"ל בסי' קמ"ט כתב שיכולים להשביע היסת ע"י נכרי וגם שם אולי בב' לריעותא אין להשביע וגם אם משביעין גם ע"י ב' ריעותות י"ל דהיינו מצד דהו"ל עכ"פ רגליים לדבר כתיבה פרוצה מה שאין כן לגבי נאמנות המוכר אולי גם ריעותא אחת מגרעה הנאמנות ואולי נאמנות המוכר כשמקחו בידו לא בפירוש אתמר הלכה למשה מסיני רק נלמד ממה שבאיסורים נאמנים על מה שבידם ושם נאמנות גם אשה וצלע"ע היטב: אודות מקחו בידו לא נתפרש אודות מקרקע והמוכר או המשכיר ידו מושלת על הקרקע ולהטעם שכתבו שם משום מיגו שייך גם בזה מיגו וכן להטעם שכ' שם משום דדייק אולי כ"ה בהנ"ל ולהטעם שכ' שם משום שהוא כדיין אולי לא שייך כן רק במטלטלי. ואולי גם להטעם משום דדייק כ"ה רק מצד תקנת חז"ל. וספק בתקנה הו"ל כאין תקנה ובלשון חז"ל איירי במטלטלי להדיא רק להטעם משום מיגו י"ל שכ"ה גם בקרקע:
2 סעי' ד מכרת לי אחד טוען שלקח הבית בהמעות ובעל הבית טוען שלוה המעות וכל השנה דר בו שנתן המעות או שכירו ואין אחד אומר שהי' ביניהם היתר ע"י זה מכריעין שהי' במכירה כי אין לנו להמציא מציאות חדש דליכא מאן דאמר שהי' היתר וממוצא מצד אין אדם משים עצמו רשע מוכרע שהי' במכירה וכל שהי' המדובר ביניהם על מכירה הרי קנה בחזקה כי בדירה שנה אי אפשר שלא נעל והו"ל בפניו ואצ"ל חזק וקני ושליח מהני גם כן לקנין חזקה ומפתח לאו דוקא ומה שקורין קעיטל ג"כ כמפתח בכך שהרי מונע מלבוא לבית וגם שיש תחבולות לפתוח מבחוץ ופעמים ע"י חור סמוך יכולים לפתוח בלי מעשה חדש הרי גם מפתחות יש כלים שפותחים בהם המפתחות מבחוץ והיתר משכנתא איננו רק ע"י שטר וכיון שאין שטר ביניהם נוטה שהי' מכירה וצלע"ע: