מפרשים:
1 תנן התם מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת איבעיא להו מפירין נדרים בשבת לצורך השבת או דילמא אפילו שלא לצורך השבת ופשטינן תנאי היא למ"ד הפרת נדרים כל היום טפי לא אפילו שלא לצורך השבת מיפר. למ"ד מעת לעת לצורך השבת אין שלא לצורך השבת לא וכבר איפסיקא הלכתא כמ"ד כל היום הילכך מפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת והיכא דנדרה שלא בפני בעלה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ירעה שהפר לה הפרתו הפרה דתניא *אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר וכו' כדאיתא בשלהי הלכות ממס' שבת ותנן נמי* האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים ה"ז סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעי' תספוג מכת מרדות. והלכתא כר"י דליכא דפליג עליה: ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. איבעיא להו כשלא היה להן אפשר מבעוד יום או אפי' כשהיה להן אפשר א ת"ש דאזדקיקו ליה רבנן לבריה דמר זוטרא בריה דרבי זירא אפילו בנדרים שהיה אפשר להן מבע"י סבר רב יוסף למימר נשאלין לנדרים בשבת ביחיד מומחה אין בג' הדיוטות לא מאי טעמא משום דמיתחזי כדינא א"ל אביי כיון דסבירא לן אפילו מעומד ואפילו בקרובים ואפילו בלילה לא מיתחזי כדינא אמר רבא אמר רב נחמן הלכה נשאלין לנדרים עומד ואפילו יחידי ובלילה ובשבת ובקרובים ואפילו היה להן אפשר מבע"י.
2 ת"ר האומר לאשתו כל נדרים שתדורי אי אפשי שתדורי אין כאן נדר לא אמר כלום. יפה עשית ואין כמותיך ואם לא נדרת מדירך אני דבריו קיימין לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי בטל ליכי כדרך שאומר לה בחול אלא אומר לה טלי אכלי טלי ושתי והנדר כטל מאליו א"ר יוחנן וצריך שיבטל בלבו תניא בש"א בשבת מבטל בלבו ב ובערב ובחול מוציא בשפתיו ובית הלל אומרים אחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו: מתני' בנזירות*. נשים ועבדים יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו *חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר את נדרי אשתו ואינו מיפר את נדרי עבדו היפר לאשתו היפר עולמית היפר לעבדו ויצא לחירות משלים את נזירותו עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה רבי יוסי אומר ישתה ות"ר למה רבו כופהו לנזירות אבל לא לנדרים ולא לשבועות והוינן בה מ"ש גבי נזירות ומ"ש גבי נדרים ותירץ אביי דהכי קתני למה רבו צריך לכפותו לנזירות דכתיב ואמרת אליהם לרבות את העבדים ואינו צריך לכפותו לנדרים וא"צ לכפותו לשבועות מאי טעמא אמר קרא להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו. ושמעינן ממתני' ומגמרא דילה שהאיש צריך להפר נדרי אשתו לומר לה מופר ליכי בטל ליכי אבל אינו יכול לכפותה סתם לאכול ולשתות אלא בשבת וצריך שיבטל בלבו ובעבדים כל שאר נדרים חוץ מנזירות אם היה בהו עינוי נפש ואצ"ל שיש בהן ביטול מלאכה לרב אין הנדר חל עליו כלל אלא הוא עצמו אוכל ושותה ועושה מלאכה כבתחלה דהרעת אחרים היא כי היכי דלא ליכחוש ואם יצא לחירות משלים את נדרו ונדרים שאין בהן עינוי נפש ולא ביטול מלאכה אין הרב יכול להפר ולא לכוף וכן הדין בשבועות: א"ר יוחנן חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום דתניא זה הדבר חכם מתיר ואין הבעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מיפר.