הלכות הרמב"ן על נדרים מ״ג

1 פירש אביי *גזירה לשאול משום להשאיל וכן כולהון גזירה:

2 א"ל השאילני פרתך א"ל אינה פנויה א"ל קונם שדי שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרין ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני נודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל מזה היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך לו אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה הן עושין ובאין ונוטלין שכרן מזה:

3 ומסקנא בפרק המדיר* דכל שכן א דשייכי ליה ולמימר כל הזן וכל העושה עמו אינו מפסיד דלאו שליחותיה קא עביד ומתניתין לא מיבעיא קתני לא מיבעיא כל הזן אינו מפסיד דבעלמא קאי אבל חנוני דרגיל אצלו ואזיל ואמר ליה כמאן דא"ל זיל הב ליה את דמי קמ"ל ודוקא כל הזן אבל אומר כל השומע קולי יזון אסור דכי אמר ב שליחותיה קא עביד:

4 היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרין והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר:

5 מ"ט דר' יוסי אמר רבא גזרה משום מתנת בית חורון ורבנן סברי לא גזרינן והלכתא כרבנן:

6 *בפרק בתרא המודר הנייה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך:

7 *אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל אמר לה מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל מתקיף לה ר' זירא כמאן אזלא הא שמעתתא דרב כר' מאיר וכו' והלכתא כשמואל דיד אשה אי כיד בעלה הוא או לא דינא הוא וקיימא לן *כשמואל בדיני ועוד דרב כר' מאיר ולית הלכתא כוותיה דיחיד הוא ועוד דסוגיין בעלמא כדמפרקינן בפרק בן סורר ומורה* ובנזירות בפרק מי שאמר בתרא* דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ואע"ג דא"ר אלעזר בפרק האשה נקנית* דכל כי האי גוונא דכ"ע לא פליגי דמה שקנה עבד קנה רבו והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה אחר מנה על מנת שתצא בו לחירות וכו' יד עבד שאני דקסבר ר"א דאע"ג דבאשה כי אמר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן לא קנה יתהון בעל גבי עבד מודו ליה רבנן לר' מאיר דבעי למימר על מנת שאין לרבך רשות בהן אלא מה שהאכל או תצא בהן לחירות וכי א"ל הכי לכ"ע לא קנה רבו כלום כסתמא דהא מתני' דליכא דמפיק לה מדר' מאיר וכיון דגבי אשה אהני האי תנאה גבי עבד נמי מהני דלר' מאיר יד אשה כיד עבד וההוא דמוקי ר"א פלוגתייהו בעל מנת שתצא בו לחירות ובאשה ע"מ שתפדי בו את המעשר ואפ"ה לרבי מאיר לא אמר כלום קאמר לאו בדאמר על מנת שאין לבעל רשות בהן אלא שתצא בו לחירות או תפדי בו את המעשר אלא בדאקני לעבד סתם ע"מ שתצא בו לחירות כלומר שתתן לרבך א בפדיונן ולאשה נמי סתם ע"מ שתפדי בו את המעשר דר"מ סבר כי אמר ליה קני קנה לגמרי וכל קנין דעבד ואשה יד בעלים עמהן כיון דלא אמר ע"מ שאין לו רשות בהן וכי א"ל שתצא בו לחירות או שתפדי בו את המעשר לאו כלום קאמר ליה דהא אם ב אין קונים בעלים קונים ורבנן סברי לדידהו נמי לא מקנה להו אלא ע"מ דהכי ואין בעלים זוכין בהן שאילו היו זוכין בהן לא היה העבד יוצא לחירות ולא המעשר נפדה בלא חומש וכמאן דאמר ע"מ שאין לבעלים רשות בהן אלא שתצא בו דמי אבל ודאי פירש ואמר ע"מ שאין לרבך רשות בהן אלא שתצא בו אפילו ר"מ מודה דלדידיה נמי לא כלום מקני ליה אלא אהכי וכן באשה כסתמא דמתני' דליכא דמפיק לה הכא מדר"מ כדפרשינן ורבוותא קמאי כגון רבינו סעדיה ורבינו שמואל הנגיד בשם מר רב עמרם גאון ז"ל הכין פסקו באשה כשמואל ואיכא מ"ד דאי אמר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן קנה אותם בעל אבל אמר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי לא קנה אותם בעל והך מימרא לאו מעליא היא דלא קאמר שמואל אפילו מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל אלא למימר דאע"ג דקא מקנה לה לגמרי לא קנה איהו בהון ולאפוקי מדרב דאמר דוקא כי לא מקנה לדידה נמי אלא שתאכל אבל אמר לה קנה סתם ע"מ שאין לבעליך רשות בהן קנה אותם בעל אבל אמר ודאי כל דיהיב לה מתנה כמאן דאמר לה מה שתרצי עשי הוא דהא קאמר לה קני וכל מאי דקני איניש מה שירצה עושה בהן ולא מסיימינן בגמרא בעלמא אלא דאקני לה אחר מנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן בלחוד אלמא לא בעי למימר לה מה שתרצי עשי ולא כלום:

8 סליק פירקא