הלכות הרמב"ן על נדרים ט״ו

« הלכות הרמב"ן על נדרים י״ד ×¢×´×‘ הלכות הרמב"ן על נדרים ט״ז ×¢×´× »

1 נדרים פתח ↗

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי מְשַׁמְּשֵׁךְ״, הֲרֵי זֶה בְּ״בַל יַחֵל דְּבָרוֹ״. וְהָא מִשְׁתַּעְבַּד לָהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא, דִּכְתִיב: ״שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע״!

2 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ — אָסוּר. קׇרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ, הָא קׇרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ, לֹא קׇרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ — מוּתָּר.

1 האומר לאשה וכו' והא מן דתורה משתעבד לה דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע ואוקימנא באומר הנאת תשמישך עלי וכדרב כהנא דאמר הנאת תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודי משעבדא ליה הנאת תשמישך עלי אסור שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו דהא קא אסר חפצא:

2 קרבן לא אוכל לך הא קרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר שבועה לא אוכל לך שבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור:

« הלכות הרמב"ן על נדרים י״ד ×¢×´×‘ הלכות הרמב"ן על נדרים ט״ז ×¢×´× »