1אין הולכין בחוקות הגוים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוים ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם לא יגלח מן הצדדין וכו'. ועי' בהגהות מיימוני ובכ"מ בשם מהרי"ק שורש פ"ח בפי' ולא ילבש במלבוש המיוחד וכו' עיי"ש, ולשון הספרא בפרשת אחרי מות פרשה ט' מ"ח יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות ת"ל בחוקותיהם וכו' לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש וכו' לכך נאמר ובחוקותיהם לא תלכו עכ"ל, ושם פרק י"ג מ"ח ובחוקותיהם וכו' וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר לא ימצא בך מעביר בנו וכו' וחובר חבר וכו' ומה ת"ל ובחוקותיהם וכו' שלא תלכו בנימוסיות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיאטראות וקרקסאות והאסטדאות, ר' מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו החכמים ר' יהודה בן בתירא אומר שלא וכו' ושלא תגדל ציצית וכו' עיי"ש. ובמהרי"ק הנ"ל ובר"ן במס' ע"ז מחלקין בחוקותיהם א' שאין לו טעם וענינו הבל וריק כדרכי אמורי וב' שהוא מעניני פריצות עיי"ש, ובתוס' במס' סנהדרין נ"ב ע"ב בד"ה אלא ובמס' ע"ז י"א ע"א בד"ה ואי דכל שיש בו רמז לע"ז עיי"ש, והנראה מדבריהם כל שאינו בכלל ג' הנאמרים אינו בכלל בחוקותיהם ותאטראות וכו' הנאמר בת"כ ועי' בערוך ערך תיאטר עיי"ש שנראה שהכל היה מערך הזה, והכונה בחוקים וכו' לאבותיהם וכו' שאמרו בתו"כ אשר רק להם לחוק ולא חלילה לזרע קדוש אשר מאבות אבותיהם קדושה ופרישות לנחלה להם בחוקות כאלה לא תלכו אבל אלה אשר גם אבותינו הלכו בהם לישוב העולם ע"ז לא נאמר, ודייקו לומר אבות אבותיהם כי אם לפעמים גם ישראל בדרכיהם הלכו לכן נאמר אבות אבותיהם להבדיל בין אבות אבותינו, ואשר אבות אבותינו כמו כן עשו כנ"ל על זה לא נאמר לא תלכו, והנה מצינו במצבה אף שהיתה אהובה אצל אבות וכו' זה מפני שהמה עשו לחוק ורמז לע"ז ואינו כמעשה אבות אבותינו עוד. ועי' בפי' הגאון מהר"א מוילנא ז"ל בשו"ע יו"ד סי' קנ"ח שהקשה על מהרי"ק והר"ן הנ"ל ממס' סנהדרין נ"ב ע"ב מצות הנהרגין וכו' בסייף וכו' ר' יהודה אומר וכו' וקוצץ בקופיץ וכו' ובגמ' א"ל ר"י וכו' מה אעשה שהתורה אמרה בחוקותיהם וכו' ורבנן כיון דכתיב סייף בתורה לא מינייהו קא גמרינן דאלת"ה דתניא שורפין על המלכים וכו' והכתיב ובחוקותיהם וכו' אלא כיון דכתיב שריפה בתורה וכו' וא"כ נראה בלא הכתוב בתורה גם לרבנן הוי בכלל בחוקותיהם אף דלא הוי בכלל אלה שכתבו המהרי"ק והר"ן הנ"ל עיי"ש. אמנם ראיתי בחידושי הר"ן שם וז"ל י"מ שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להם אינו מספיק שבכל הדברים ג"כ י"ל שלא קדמו הם, אלא הטעם הנכון שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנמוסי ע"ז שמא ימשך האדם אחריהן כמותם וכן נמי אם הכותים נהגו באיזה מנהג שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת הנסיון העושה כמותן יש בו משום דרכי האמורי וכדאמרינן בחולין דף ע"ז ע"ב אילן המשיר פירותיו טוענו באבנים וכו' כי היכא דנכחש חיליה אלא סוקרו וכו' אמאי ומתרץ כדתניא וטמא וכו' כדי שיודיע לרבים וכו' הרי נתבאר שהתלמוד לא היה תמה למה טוענין האילן באבנים דדבר טבעי הוא להכחיש האילן שאפשר שמחמת כוחו הגדול משיר פירותיו והטעינה באבנים טוב לו מדרך הטבע אלא סוקרו בסיקרא למה כלומר שזה הענין מדרכי האמורי שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת בנסיון ומתרץ כדתניא וטמא וכו' וכן פי' הרמב"ם ז"ל עכ"ל ונראה שצ"ל הרמב"ן. ודבריו המפורשים צריכין ביאור, והנראה בכונתו במ"ש נגד הי"מ שאינו מספיק לפרש שהתורה קדמה שבכל הדברים נאמר שלא קדמו הם, כונתו כמו מצבה וכיו"ב שנמצא בתורה אצל אבות, וכיו"ב ענינים הרבה דרך עבודתם לע"ז שקודם להם היה לא להם, ודעתו נראה דרק במה שנגד הטבע הוא מדרכי האמורי כמ"ש בר"ן בפ"ק דע"ז ורק מה שנאמר העושה עושה אותו רק לכוין מעשיו עם העע"ז, ולא במה שמסכים עם הטבע ומה שנעשה מאבות אבותינו קודם להם כמ"ש לעיל בת"כ הנ"ל דלאו מהם ילפינן ומ"ש רז"ל לאו מינייהו אלא דכתיב סייף בתורה, לאו משום דהיתר מפורש בתורה, רק הכונה כי דבר כזה שאין לו עסק עם דרכי האמורי והיה נהוג מעולם גם לאבותינו והעדות על זה כי מפורש הכתוב בתורה בזה לא שייך בחוקותיהם וכמ"ש במהרי"ק והר"ן הנ"ל ונאמר בתורה לאו דוקא רק משם נדע כי אין הדבר תלוי בדרכי אמורי רק כשאר דבר שישובו של עולם דלא שייך בחוקותיהם כנראה לענ"ד בכונת הר"ן ובזה יהיה למהרי"ק ראיה מסוגית סנהדרין לרבנן דר' יהודה דקיי"ל כוותייהו, ודברי הגמ' מסכימים עם התו"כ הנ"ל, גם מ"ש כיון דכתיב סייף בתורה וכו' מסכים במה שרמזו בת"כ בלשון אבות אבותיהם וכו' וכמ"ש לעיל ועי' בריב"ש סי' קנ"ח עיי"ש. ועי' עוד במס' תמיד דף ל"א ע"ב לא היו כופתין את הטלה מ"ט ר' הונא ור' חסדא, חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר משום דמהלך בחוקי העמים מאי בינייהו איכא בינייהו דכפתיה בשירא אי נמי בהוצא דדהבא עיי"ש, וברמב"ם פ"א ה"י מהל' תמידין ומוספין ולא היו כופתין את הטלה שלא יחקו את האפקורסין ועי' בראב"ד שם שכתב חוקי אפקורסין לא ידעתי מהו עיי"ש ונראה מלשון הגמ' שהביא שהיה בגירסתו וחד אמר משום חוקי אפקורסין, ובמפרש במס' תמיד שם מפני שמהלך בחוקי העמים כשמקריבין זבח לע"ז הן כופתין אותו כך ד' רגלים יחד עכ"ל, והנה בזה אין שום רמז לע"ז עצמה ולכל הנ"ל שכתב במהרי"ק ודוחק משום דהוי לע"ז דהרי כל הקרבה היה בע"ז ג"כ ובדבר שאין רמז לע"ז האיך שייך בחוקותיהם ונשנה ג"כ בשאר דברים בזריקה וניסוך ומצינו להיפוך דלא מקרי דרך עבודה רק כעין פנים לענין ע"ז, ונראה דהיה בזה דבר רמז לע"ז ועל זה כתב בראב"ד שאינו יודע מהו וגירסתם היה חוקי אפקורסין או שכתבו כן לרמוז שהוא מורה על אפיקורסות ולכן כתב בראב"ד שאינו יודע מהו דמטעם שכתב המפרש אין נוח לו דלא שייך ע"ז בחוקותיהם וכו' וזה ג"כ מסכים לדעת מהרי"ק והר"ן הנ"ל, ולשון הגמ' במס' ע"ז דף י"א ע"א אלא דכו"ע שריפה לאו חוקה היא מסכים ג"כ למ"ש ובריטב"א ובר"ן הנ"ל שם. אמנם בלשון רבינו שכתב אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו וכו' דנראה שצריך במלבושים מיוחדים, ואח"ז כתב לא ילבש במלבוש המיוחד להן וכו' דנראה דוקא המיוחד להן וכמ"ש במהרי"ק אסור, ועי' במהרי"ק שם מ"ש ע"ז, וכנראה כמ"ש ברש"י סנהדרין ע"ד גבי ערקתא דמסאני שבכל עת היה במלבושי ישראל שנוי המורה על איזה פרישות ועי' במהרי"ק שהעיר ג"כ קצת על זה ומ"ש שם בעת ההיא במראה אדום כ"ש.2וכמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. נראה שגם במדעו לישראל נוספות בתורת ה' אשר לו לבדו לנחלה ובזה מובדל וניכר כן במלבושיו וכיוצא בו יהיה בו דבר ניכר אשר יורה על פרישות ודרך מוסרי נוסף על דרכי ומלבושי העכו"ם, ובמ"ש וכמו וכו' הנ"ל פי' דבריו ביותר, ואם בזה נוסף עליהם בהמיוחד ומורה על עניני עבודתם במלבוש המיוחד אסור בכל גונא ובמגדל עוז הביא מקרא צפניה א' על הלובשים מלבוש נכרי ועי' ברד"ק שם בפי' ואין הכרע מזה עיי"ש.3לא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית. ועי' סנהדרין פ"ב ע"א תפסה בבלוריתו עיי"ש נראה בגידול השער. ובראב"ד בפי' לת"כ שם ועיקר הבלורית הוא אשר מגדלין השער לאחריהן ועושה אותו כזנב וגודל אותו כמין שרשרת עכ"ל, ועי' בשו"ע יו"ד סי' קע"ח בטו"ז ס"ק א' עיי"ש, ועי' בפר"ח שפי' לא יגדל ציצית ראשו וכו' לשון קליעה כמו מרים מגדלא נשיא בגמ' ועי' ברש"י מנחות מ"ב בפי' בלורית שהביא עיי"ש.4ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין וכל העושה אחת מאלו וכיו"ב לוקין. ועיין בראב"ד ובמרכבת המשנה כתב שהוא בכלל כגון תיאטראות וכו' דאי' בת"כ ולפמ"ש בפי' בערוך ובמוסיף הערוך עיי"ש. ונראה שנכלל בלשון כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין וכו', כי יש גם לנו בתים מיוחדים לכנוס רבים אבל רק לדברים מיוחדים ולבני אדם מיוחדים לעוסקי בתורה ועבודה ובצרכי הציבור כמ"ש רז"ל קיבוץ לצדיקים נאה להם ונאה לעולם, אבל לא קיבוץ לרבים רק שרבים יבואו שמה המון עם יהיה מי שיהיה קיבוץ וכו' אין נאה להם וכו' אמרו ז"ל אשר לרוב שחוק וקלות ראש שמה, וכמו שהן עושין בהיונים שהיה מיוחד לזה והתערבו הנאות הגוף עם עבודתם כמ"ש ז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, ונראה שזה פי' בת"כ בפרשת אחרי מות שם הנ"ל ועדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו ת"ל ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם עכ"ל, אף כי לעין בשר סרסורא דעבירה שלהם נאה ועי' במס' ע"ז דף ס"ה ע"א ברבא ובר שישך עיי"ש אבל לעין השכלי חכמתכם וכו' לעיני העמים לנו היתרון, ועי' ברש"י במס' ע"ז י"ח ע"ב בד"ה לטרטראות עיי"ש, ולכן היה להם מקומות לקיבוץ רבים בלבד והקיבוץ לרבים היה התכלית כנודע כי פרי הקיבוץ הזה שחוק ורעות רוח וקיבוץ לרבים ענינו להמון רבים יהיה מי שיהיה ללא תכלית וללא יועיל בית קיבוץ כזה לא יהיה לנו וביותר מזה אם יעודו לשחוק וקלות ראש כבתיהם. ומ"ש בכ"מ בענין לאו שבכללות עי' בסה"מ שורש ט' עיי"ש.
