1אין כורתין ברית לעכו"ם כדי שנעשה עמהן שלום ונניח לעבדם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו וכו'. עי' בלח"מ במלחמה מיירי כנראה בדבריו אח"כ. אמנם מסתימות לשונו נראה דאסור לכרות ברית עם כל העכו"ם, ועי' במל"מ בס' פרשת דרכים דרך מצותיך סוף ח"ב שדעת הסמ"ג בסי' מ"ז שלא תכרות ברית לא נאמר רק בז' עממים ולא בשאר האומות כמצינו בגבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכתיב ויכרתו שלמה וחירום מלך צור והביא גם דברי התוס' במס' יבמות דף כ"ג שהקשו משלמה וכתבו וי"ל דשמא לא אסר אלא כריתות ברית לשם ע"ז וכו' או שמא חירום מלך צור גר תושב היה ועוד י"ל דלא מתסר כריתות ברית אלא דוקא בז' אומות עיי"ש ובפרשת דרכים שם המצוין בהגהות מל"מ כאן, ועי' בסה"מ ל"ת מ"ח כתב רבינו לא תכרות וכו' בז' אומות עיי"ש, וכן המקראי קודש שמות כ"ג לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית ודברים ד' כי יביאך וכו' לא תכרות להם ברית וכו' שניהם בז' אומות נאמרו מפורש באר היטב וכמו כן שמות ל"ד וראיתי בפרשת דרכים בנימוקיו על ס' החינוך פרשת משפטים סי' צ"ג המצוין כמו כן בהגהות מל"מ שהביא דברי הסה"מ וכתב דכאן דעתו בכל עכו"ם כמו דס"ל לא ישבו כולל בכל האומות עיי"ש וברבינו להלן ה"ו, אמנם עי' בתוס' יבמות הנ"ל דף כ"ג ע"א בד"ה קסבר שכתב וז"ל ועוד נ"ל לומר דלא מתסר כריתות ברית אלא דוקא בז' אומות מדכתיב גבי גבעונים אולי וכו' משמע דבשאר אומות שרי ואע"ג דלא תחנם איירי בכל אומות כריתות ברית שאני דמוכח ענינא דאיירי דוקא בז' אומות כמו לא תחיה כל נשמה דדוקא ז' האומות היו מצווים להחרים דכתיב שבעת גוים וכו' החרם וכו' וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כדי לכבוש א"י עכ"ל, וכן י"ל לדעת הרמב"ם אף דלא ישבו וכו' בכל עכו"ם לדעתו לא תכרות רק בז' אומות נאמר כמ"ש בסה"מ, וכן דעת הרמב"ן בפרשת משפטים ופי' לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית כי בעודם עובדי' לאלוהיהם לא תכרות להם ברית אבל אם קיבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז רשאי לקיימם עיי"ש ועי' בפ"ו ה"ד ברמב"ם וראב"ד ובכ"מ שם בזה עיי"ש. גם כמ"ש בס' החינוך בפרשת משפטים יש ליישב דברי רבינו שכתב ואין אזהרה בהם דוקא אלא נשמע אזהרה שלא לכרות ברית לכל עע"ז אלא ששאר האומות אם אינם נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם אלא שלא ישבו בארצנו עד שיעזבו ע"ז ואלו הז' עממים נצטוונו להרגם בכ"מ שנוכל להם אלא א"כ יניחו ע"ז וכו' עיי"ש, וא"כ נראה ע"כ לרבינו דלא תכרות כולל בז' האומות להרוג אותם ולא להשלים עמהם ובשאר עכו"ם שלא ישבו וכו' אבל שלום בלי ישיבה שלא ישחיתו אותנו כמו בין שלמה לחירום ובין הגבעונים שהיו בפ"ע ונשמרים מהכהנים אינם בכלל לא תכרות, והנראה דזה שלחצו להמל"מ לומר דחזר ממ"ש בסה"מ משום דאם לא ישב האיך שייך כריתות ברית אבל כמ"ש י"ל ועל כרחך צ"ל כן ממשמעותא דקרא ומהוכחת התוס' וסמ"ג הנ"ל. והנה ראיתי במהרש"ל בביאורו לסמ"ג שכ' ואע"פ שכתב עוד בפרשת כי תשא השמר לך פן תכרות ברית וכו' למה אינו עובר בג' לאוין וצ"ל כל פעם שנאמר לאו בהדיא פן והשמר אינו אלא תוספות אזהרה על הלאו עכ"ל, הנה כלל זה דבר חדש הוא, אבל לא ידעתי האיך נאמר דעובר בב' לאוין דמפורשים בלשון לאו שמות ודברים הנ"ל. ועיין עוד בענין כריתות ברית דלז' אומות דוקא בתוס' במס' ע"ז דף כ' ע"א בד"ה דאמר, ועי' בתוס' במס' סוטה ל"ה ע"ב בד"ה לרבות האיך קיבלו לרחב ובאם קיבלו ז' מצות הז' אומות שמקבלין אותם עיי"ש, ועיין בפ"ו ה"א מהל' מלכים בלח"מ באריכות בענין זה עיי"ש.2בד"א בעכו"ם אבל המוסרים והאפיקורסים מישראל מצוה לאבדן ולהורידן עד באר שחת מפני שהן מצירים לישראל ומסירים את העם מאחרי ה'. ועי' במס' ע"ז דף כ"ו ויש לעיין האי דמורידין באלו הנאמרין מנ"ל, ואם דינן גם בזה"ז דליכא בי"ד סמוך לדון דיני נפשות הנה במסית שאין לך מין גדול מזה צריך בי"ד ומיתה מיוחדת מהתורה, ובעע"ז ג"כ מיתתו מיוחדת ומפורש בתורה, אבל דין הכופר ומין בלי שיהיה מסית לאחרים ולא במודה לע"ז רק שכופר בכל בו לא נמצא בהתורה עונשו נאמר והרי במגדף צריך שיהיה ביכה יוסי את יוסי וכיו"ב, וא"כ דינו של מורידין במין אשר מפורש להכעיס מין הוי והאוכל להכעיס אינו יותר ממגדף דצריך בי"ד והנה במוסר עי' בשלטי גבורים וכן נראה מכ"מ דהוי מטעם הבא להורגך וכו' וכמה תנאים נאמרו בשו"ע בזה אבל במומר להכעיס ואפקורס יש לעיין מנ"ל דמורידין וכנראה בלא בי"ד סמוך, ואוכל להכעיס שאינו עע"ז ואינו מסית מנ"ל ולמה גרועים מגוי עע"ז, והנה מלשון "מפני שהן מצירין ומסירין את העם מדרכי ה'" נראה שמצירין קאי על מוסר ומסירין על המינים ונראה באלו שהן מסיתים במעשיהם נאמר ובאוכל להכעיס כמו כן בערך הזה. והנה מצינו מכין ועונשין שלא מהתורה לעשות סייג ואחד שרכב בימי היונים בשבת וסקלוהו משום שהשעה צריכה לכך עי' יבמות צ' ע"ב ובכמה דוכתי וזה בפעם או פעמים אבל לא לחוק תמידי כדאי' שם מגדר מלתא שאני ועי' ברמב"ם פ' כ"ד ה"ד מהל' סנהדרין יש לבי"ד להלקות וכו' ולהרוג מי שאינו מחויב מיתה וכו' הכל הוראות שעה לא שיקבע הלכה לדורות וכו' עכ"ל עיי"ש, ועי' בהל' רוצח פ"ד ה"י אפקורס ושכופרין בתורה ובנבואה מישראל מצוה וכו' בסייף ואם לאו יבוא עליהן וכו' עיי"ש, ובהי"א אבל עכו"ם וכו' ורועי בהמה דקה וכו' אין וכו' ואסור להצילן וכו' ועי' בתוס' במס' ע"ז דף כ"ו ע"א בד"ה והרועים שהקשו למה החמירו כ"כ ברועין ולא בגזלנין ורועין פסולין לעדות רק מדרבנן ותירצו דהואיל דהוי מדרבנן החזיקו דבריהן עיי"ש, נראה אף לדורות בלעבור על לא תעמוד על דם ריעך ביד החכמים לתקן ונראה כמ"ש בתוס' למגדר מלתא לדורות ג"כ ועי' בכ"מ פ"ג ה"ט מהל' נדרים עיי"ש כמו כן. והנה במסור עי' בב"י חו"מ בסי' שפ"ח בשם הרשב"א ואיזה מוחזק כל שנודע לרבים שהוא כן לא שהוחזק בבי"ד של כ"ג ושקיבלו העדים בפניו שא"כ אין לך מוחזק עכשיו שאין לנו מומחין והרי הסכמת מחברי הספרים העידו וכו' בכל זמן וכו' כמו שאמרו מענותנותו וכו' עיי"ש בסוף הסימן ומובא בקצרה בש"ך שם ס"ק נ"ה עיי"ש, וא"כ באפיקורס ומומרים וכו' שאינן בכלל הנ"ל ולא מצינו שהעידו וכו' דהוי בכל הזמן, י"ל דבזה"ז אין דנין כן וגם שם עי' שכתב דבעי מוחזק בעדים מתחילה וצ"ע די"ל רק שם משום הבא להרגך וכו' כמ"ש בשלטי גבורים הנ"ל, וכנראה הכל משום סייג וגדר ועי' ברמב"ם בכ"ד בזה ומ"ש בלח"מ כאן ובמרכבת המשנה כי בהל' גזילה מפרש רבינו מומרים עיי"ש וצ"ע בהנ"ל, ועי' בשו"ע חו"מ בסי' תכ"ה עיי"ש אם גם בזה"ז דנין בזה. וברמב"ם פי"א ה"י מהל' עדות המוסרין והאפקורסין והמומרין לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרים פחותין הן מן העכו"ם שהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעוה"ב, ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעוה"ב עכ"ל. ומובא בלח"מ, ודבריו צריכין פי' שכתב שפחותין וכו' ויש לחסידיהן חלק לעוה"ב דהרי כמ"ש בהל' מלכים פ"ח הי"א דרק המקבל ז' מצות ומפני שצוה בהן הקב"ה בתורתו הוו מחסידי או"ה עיי"ש וא"כ אינן עכו"ם ובכלל גרי תושב והאיך שייך שפחותין מעכו"ם ואלה אינם בכלל עכו"ם, ונראה ויש לחסידיהן וכו' פרט בפ"ע לומר דבעכו"ם ימצא תרופה להן משא"כ לאפקורסים ומומרים להכעיס אשר כל באיה וכו' כנראה לענ"ד, ומ"ש לעיל אם במומר שייך שמא הרהר וכו' נראה בלהכעיס לא נאמר כן כנראה לכאורה מדמורידין וכו'. ועיין עוד בסי' קנ"ח בשו"ע יו"ד בטו"ז וש"ך שם בענין הזה.3אין מוכרין להם בתים ושדות בא"י ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות ומשכירין להם בתים בא"י ובלבד שלא יעשו שכונה ואין שכונה פחות משלשה, ואין משכירין להם שדות ובסוריא משכירין להם שדות, ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל מפני שאינה ארצינו. וכנראה דאף שכירות שדות רק מדרבנן כמ"ש רבינו ומפני מה החמירו וכו' ובגמ' ע"ז כ"א ע"א שדה דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן וכו', ואף לדעת הרמב"ם כמ"ש הלח"מ דאין קנין לנכרי להפקיע ממעשר וא"כ גוזל הנכרי השבט עם כל זה לא הוי רק מדרבנן ועי' בתוס' בד"ה הא שהקשו דא"כ למה לר"י שדה דאית ביה תרתי גזר אטו וכו' הלא בשכירות גופא הוי הפקעת מעשר עיי"ש והנה בגמ' ליתא אטו רק שדה דאית בה תרתי גזרו בהו רבנן ולרמב"ם אין פי' אטו מכירה רק מצ"ע והוי רק מדרבנן, ועי' ברש"י בשכירת בתים לת"ק משום גזירה דמכירה עיי"ש, ולשון הרמב"ם מפני מה החמירו בשדה שיש בה שתים וכו' נראה לאו מטעם גזירה רק מדרבנן מצ"ע בשכירות הוי הפקעת המעשר ועי' בפ"א מהל' תרומה הי"ג ובכ"מ שם בזרעה גוי למאן דס"ל אין קנין עיי"ש, וגם משום לא תחנם במס' ע"ז ט"ו מקשינן למאן דס"ל שכירות קניא מאף שאמרו להשכיר לאו לבית דירה מפני שמכניס שם ע"ז וכו' לא תביא תועבה אל ביתך, שאני התם ע"ז דחמיר דכתיב לא תביא וכו' ולבסוף קיי"ל דשכירות לא קניא ועיין בתוס' שם בד"ה והשתא ובמס' ב"מ דף נ"ו ע"ב בתוס' בד"ה והאי עיי"ש, ועי' בנמוק"י במס' ב"מ שם וז"ל והא דאמרינן דשכירות ליומא ממכר וקניא היינו לענין שישתמש בו כל ימי שכירותו אבל גוף הדבר אינו קנוי כלל ומשו"ה אסרינן להשכיר בית דירה לכותי כיון שהגוף הבית של ישראל שפיר קרינן ולא וכו' ביתך וכו' עכ"ל, הנה דעתו דשכירות הוי כקנין פירות דלאו כקנין הגוף דמי, ולכאורה למאן דס"ל כקנין הגוף דמי שכירות כמכר גמור, והנה הו"ל לגמ' לאקשוי מרישא דר' יוסי דאמר בא"י משכירין שדות וע"כ לאו כממכר דמי, וי"ל דס"ד דפליגי בזה ומקשי מסיפא דנראה דהוי לכו"ע אף דאי' בגמ' אף במקום וכו' כר' מאיר מ"מ האי דאיסורא דבית דירה נראה דהוי לכו"ע. והנה חזינן בס"ד דשכירות כממכר דמי ואפ"ה משום חומרא דע"ז מחשבינן ביתך ואזלינן בתר קנין גופו אף אם נאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי, כן נאמר במסקנא דלא הוי כממכר כמ"ש בנמוק"י דהוי רק קנין פירות בלבד ואפ"ה י"ל משום חומרא דע"ז אסור בשוכר בית מגוי והשכירו לגוי וי"ב, וכמו כן בכה"ג לענין ליתן חנייה בקרקע בשכירות באיכא תרתי החמירו ג"כ בק"פ כמו בע"ז, וא"כ לאו משום גזירה הא אטו מכירה רק בשכירות בעצמו בצירוף האיסור דהפקעה ממעשר יש מדרבנן להחמיר אף בק"פ, ולפ"ז לא יקשה קושית התוס' הנ"ל בד"ה הא למאן דס"ל אין קנין מאי תרתי הא אטו וכו' עיי"ש, דלרמב"ם לאו מטעם גזירה הוי בשניהם מדרבנן ובשביל טעם אחד בלבד לא היו גוזרין, והרמב"ם מהסוברים אין קנין וכמ"ש ועי' בהג"א בשוכר מגוי לענין להעמיד בו ע"ז עיי"ש. ועי' בתוס' בד"ה אף מ"ש למה הקלו עתה להשכיר לנכרי בית דירה וברא"ש מובא בש"ך בסי' קנ"א ס"ק ט"ז כיון דבדיניהם מהני שכירות כמכר עיי"ש ועי' מ"ש במג"א בסי' תמ"ח לענין קנין בתר דיניהם ומ"ש בצ"צ ועי' בתוס' חולין דף ל"ט ע"ב בד"ה רישך עיי"ש, ובפי' הגאון מהר"א מוילנא ז"ל מדמהו לר' מרי בר רחל ובפרק איזהו נשך כדיניהם וכו' עיי"ש.4ובלבד שלא יעשה שכונה וכו'. נראה דוקא בא"י ועי' בש"ך בסי' קנ"א ס"ק ט"ו אף בחו"ל ועי' בדגול מרבבה שם שהקשה מקושית הגמ' דילמא אזיל האי ומזבין לחד ואזיל האי ומזבין לתרי ובא"י המכירה אסורה עיי"ש, ועי' בריטב"א שכתב ג"כ בחו"ל משום בקביעותא גזרו עיי"ש, אבל דעת הרמב"ם וכמ"ש בדגול מרבבה הנ"ל נראה דוקא בא"י אפי' בשכירות ולא בחו"ל אף במכירה, ומטעמא שכתב שאינה ארצינו גם טעמא להתיר שכונה, ועי' בתוס' בד"ה אלפני שכתבו שלא יבוא היזק לישראל עיי"ש האי טעמא שייך גם בחו"ל, והנה למ"ש ברש"י ותוס' דשכירות גזירה משום מכירה ואם גם לדעת הרמב"ם נאמר כן יש לפרש קושית הגמ' דס"ל שכונה ג"כ לר' יוסי אף דלא גזר שכירות אטו מכירה בשכונה גזר שכירות אטו מכירה ומשו"ה מקשינן בתרי ג"כ לגזור דילמא מזבין וכו' והכל בא"י ויהיה מיושב קושית הדגול מרבבה הנ"ל, אבל למ"ש דנראה להרמב"ם שכירות מחומרא מצ"ע יקשה כנ"ל, וי"ל אף די"ל בשכירות בשדות משום קנין פירות איסור מצ"ע מ"מ בזה אין הוספת טעם להחמיר בשכונה וע"כ בשכונה טעם בפ"ע משום כיון דקבועין ביחד יש לחוש שיבואו לידי קביעות גמור ומכירה וא"כ כיון דטעמא בשכונה על כרחך משום מכירה מקשינן גם בתרי דילמא מזבין חד וכו' ומשני דלא חיישינן כ"כ.5אף במקום שהתירו וכו' אבל מוכר הוא משיקוץ או מוכר לו ע"מ לקוץ וקוצץ, ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר ולא תחנם וכו' שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי הוא וכו'. נראה דהוי טעמא על מכירת אילן דאם עומד לקוץ למה לא נאמר כל העומד וכו' ועי' מ"ש לעיל בדעת הרמב"ם בכל העומד וכו' אבל לטעמא שיהיה ישיבתן עראי י"ל גם בזה כמו דאיתא בגמ' דילמא עשהו וכו' דשייך בשוה בכל מחובר דכל זמן שאינו נקצץ יתעכב בעבורו וכנראה דהחמירו בכל המחובר לקרקע וכיון דאין תליא בטעם שהוא מחובר רק שיהיה עראי אין להקל כיון שעומד לקוץ לא יתעכב דלא חילקו בזמן במחובר וגם אין להקל מטעם כל העומד וכו' יהיה כתלוש דטעמא דאיסור אינו משום חיבורו בלבד ולא שייך להקל בשום גונא משום כל העומד וכו', ועי' לח"מ על לשון אף במקום וכו' ושו"ת מהרלב"ח סי' ע"ח.6מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל וכו'. עי' בטו"ז סי' קנ"א ס"ק ט' ובש"ך שם ס"ק י"ט כי לשון עם לאו דוקא ואפי' בפ"ע עיי"ש.7אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין האומות או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עעכו"ם בינינו אפי' יושב ישיבת עראי או עובר וכו' עד שיקבל עליו ז' מצות וכו' שנא' לא ישבו בארצך אפי' לפי שעה וכו'. ועי' בראב"ד וכ"מ וסמ"ג כראב"ד כמ"ש בפרשת דרכים המצוין במל"מ עיי"ש. ובלתי מובן מה זה שיד או"ה תקיפה הלא אין בזה תקיפה שנשכור להם בתים דמותר לר' יוסי דפסק כותיה ונראה כי עתה כי בלעדי זאת המה בינינו ואנחנו ביניהם לא נאמר לא ישבו וכו' ועם כל זה אסור לא תחנם ליתן חנייה בא"י וא"כ איסור חנייה אינו מטעם לא ישבו וכו' ומצינו קנין וישוב א"י מצוה ועי' במס' גיטין ח' ע"ב כותבין עליו אונו ע"י נכרי בשבת משום ישוב א"י לא גזרו רבנן על השבות עיי"ש, אבל זה מצד מצוה וכנראה לא תחנם משום לא יחטיאו וכו' וכמ"ש בה"ד מפני שגורם להדבק עמו וכו' ונראה דקאי גם על מ"ש למעלה, ויקשה לחלק בזה אם לא נאמר דעם כל זה לא תחנם הוי איסור בפ"ע ודוקא במכירה וצ"ע.
