דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳

1 בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וכו'. במקרא קודש נאמר ולשת יולד גם הוא ויקרא שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה', וברש"י הוחל לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות עכ"ל. לא כהראב"ע שפי' לשבח שהוחלו אז לקרא בשמו להתפלל לפני ה'. ובספורנו אז התחילו צדיקי הדור לדרוש את שם ה' כענין שנאמר ויקרא בשם ה' אל עולם כי הוצרכו לסתור דעת עע"ז שהתחילו אז כדברי רז"ל עכ"ל, פי' לשבח כראב"ע ומקרב דבריו לדברי רז"ל. ובב"ר אז הוחל, א"ר סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד. אז הוחל וכו', אמר ר' אחא אתם עשיתם עצמכם ע"ז וקראתם לשמכם ואף אני אקרא למי הים ואכלה אותן אנשים מן העולם עכ"ל וכדברי רש"י הנזכרים וכמ"ש ברמב"ם שלפנינו.

2 ואנוש עצמו מן הטועים היה וכו'. ולא כן דעת האברבנאל, וכמוהו נראה דעת הרמב"ן שכתב ויולד בדמותו ובצלמו, ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני אלהים כי היו האנשים האלה בדמות האלוהים, ואז הוחל לעבוד ע"ז והוחל לבוא חולשה ורפיון וכך אמרו בב"ר זה ספר תולדות אדם וכו' בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת ואנוש ושתק אמר להו עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קנטרנין וכו' עכ"ל בד"ה בימים ההם עיי"ש. ובמס' שבת דף קי"ח ע"ב כל המשמר שבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וכו', וברש"י דור אנוש התחילו לעבוד ע"ז שנאמר אז הוחל וכו' עכ"ל. ובטור או"ח סי' רמ"ב הנוסחא אפי' עע"ז כאנוש וכן הגירסא בעין יעקב, וכמו כן בשאלתות פרשת בראשית כאנוש עיי"ש ומקרא הנדרש אשרי אנוש וכו' מסכים ביותר כגירסתנו אשר היה גירסת הרמב"ם והנראה כי מזה יצא לו כי אנוש עצמו מהטועים היה, ובמכילתא יתרו פ"ו ואימתי נקרא בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל וכו' עיי"ש מלשון בימי אנוש בלתי מוכרע אם עליו או על דורו. ובפרקי דר' אליעזר פ' כ"א וכ"ב ומקין עלו ונתיחסו כל דורות הרשעים המורדים ופושעים במרום ואומרים אין אנו צריכין לטיפת גשמיך שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו עיי"ש, נראה כי בימי קין היו מורדים בה' גם לא עבדו ע"ז ומימי אנוש עבדו ע"ז.

3 אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראוים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד למי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזה כבודו של מלך וכו' וכך היה וכו' והוא שירמיה אומר מי לא יראך מלך הגוים וכו'. האיר עינים בדבר אשר יפליא לכל בוחן ודורש ההתחלות איככה תעו העמים מקדם מדרכי השכל ובתוכם בני אדם ונח אשר ידעו את ה', להאמין בע"ז ולעבוד עץ ואבן, ורבינו ז"ל הודיע לנו כי כונתם הראשונה אז היה רק לכבד הסיבות הקרובות לנו אשר טוב ה' וחסדו יבוא ע"י לנו כמו השמש וירח וכיו"ב והיה בעיניהם כמשתחוה למשנה למלך עושי רצונו וזה מכבוד המלך, ואחרי זה שכחו ה' ועבדו לאלו לבד, ובזה גלה חרפת העע"ז מישראל בימי מלכיהם כירבעם וכיו"ב כי המה כמו מלכיהם האמינו בה' ועבודתם בע"ז הי' כעע"ז מלפנים בימי אנוש בעת כי הוחלו לעבדה כנאמר מהכותים "את אלוהיהם היו עובדים ואת ה' היו יראים וכו'" אף חטא גדול חטאו הוקל פשעם בהאמינם בה' אף כי סרו מדרכי התורה והשכל והנסיון אל יקשה בעינינו כי אחרי ראות כל אלה הדברים אשר עשה ה' לעיניהם יכחשו וימעלו בו, כי לא בה' כחשו רק תעו בדרכי השכל ולא כשאר העמים עבדו אלילים. ובס' חכמתא דשלמה מלכא נאמר איככה עלה הטעות הזה בדרך אחר ב"פ. ובר"ן בדרוש נ"ו כתב ואע"פ שכתב הר"ם וכו' ואפשר שהביאו לומר כן מפני שמצא ענין זה בא' מהמדרשות או באותן ספרי ע"ז הקודמים שבאו לידי הר"מ ז"ל אבל לפי הסברה אני חושב שגוף העיון היו מביאין אל זה והוא שאם היה מדעות הפילוסופין שחושבין שאין לה' ית"ש חפץ והשגחה בבריאה אבל כל המציאות נמשך אחרי החיוב, וכל מי שיאמין זה הדעת הרע אם יעלה על דעתו הפכו יחשב שהוא מרי גדול וחסרון בחק השי"ת מפני שהם חושבין שהוא נעלה ומרומם מכל זה מאוד וכו' עיי"ש, וזה הנתפרסם בספרים באלשיך תהילים קי"ג בפי' רם על כל גוים ה' וכיו"ב כי מדעת העובדי ע"ז כי ה' יתעלה מסר הנהגת העולם להשמים וכוכבים וכיו"ב לשרי מעלה ומטה נמשך מדעה הנאמרה, ובמס' מנחות דף ק"י אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהם שבשמים, איתיביה ר' שימי בר חייא לרב "ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" מלאכי א' א"ל שימי את דקרו ליה אלדא דאלדא וכו'. וזה מסכים עם דברי הרמב"ם והר"ן הנאמרים באין הכרע מזה לזה, וברד"ק שם וז"ל כי אע"פ שעובדים לצבא השמים מודים בי שאני הסיבה הראשונה אלא שעובדים אותם לפי דעתם שיהיה אמצעי ביני ובינם ואמרו חז"ל דקרו ליה אלהא דאלהין עכ"ל, "כל גוים שכחי אלוקים" תהילים ט' כי ידעו ושכחו אח"ז מסכים לדעת רבינו כי בדורות הראשונים היתה הע"ז לאמצעי ואח"ז שכחו ה' ועבדו לע"ז בלבד. ונראה מפורש כן במקרא קודש "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי וכו' והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכו' והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" הושע ב'. בעת כי סרו מה' יתעלה ועבדו לשמש וירח וכיו"ב אשר לפי דעתם הנשחתת להם נמסר ההשגחה על התחתונים אשר הוא יתעלה אין כבודו לשום עינו עליהם ולהם שלוחי דרחמנא אחריהם אמרו ללכת אשר יתנו להם שמנם וצמרם וכו' ונאמר ע"ז ולא ידעה כי אנכי נתתי וכו' וגם אז לא כחשו בה' הסיבה הראשונה יתעלה ויחשבוהו לבעל ואדון הכל, ולראשי הטבע השמש וירח וכיו"ב קראו אישי כמשפט האיש המשפיע מזון ומחיה לצרכי ביתו להאשה וכמו כן המה נותני מימי וכו' אבל לאח"ז כי ידעו ה' ית"ש כי הוא הנותן לא יקראו אותו עוד בעלי לאדון וסיבה ראשונה בלבד כי יקראו אותו יתעלה אישי הנותן והמשפיע לנו כל צרכינו והוא הנותן ומידו הכל. ובמס' סנהדרין דף ס"ג ע"א ויאמרו אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים שמות ל"ב אמר ר' יוחנן אלמלא הוי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כליה ועי' במהרש"א בעין יעקב שם ומה שמיחס להרמב"ם הוא דעת רד"ק וכיו"ב שמדברים מאמצעים, ועי' בפ"ב ה"א נראה להסכים דעת הרמב"ם עם דעת הר"ן ורד"ק עיי"ש, ובכוזרי האריך במאמר א' סי' ע"ז בענין העגל שג"כ לא היה ע"ז ממש עיי"ש, ועי' ספרי עקב פיסקא מ"ג בד"ה ועבדתם וכו' שלא ליתן פה וכו' עיי"ש ומובן עם מ"ש לעיל.

4 ואחרי שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני וכו' וכיון שארכו הימים נשתקע השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, ונמצאו כל העם וכו' אינם יודעין אלא הצורה של עץ וכו'. באר היטב כי הנאמר בירמיהו מי לא יראך וכו' נאמר על מראש טרם נשכח שם ה' מאתם ורז"ל שאמרו מצור וכו' נוכל לפרש על חכמי העמים ידעו ככה והסתירו כדרכם לפני העם כן, וביאר לנו להבין ואשר יקשה על כל לב משכיל להבין הוא על התחלת התפשטות הטעות כזה כי אחרי כי כבר התפשט ונשרש ונתקדש בעיני המון ונתגדלו בזה הטבע וההרגל ממושלים עריצים אשר החזיקו באמונה זרה ותחת כנפיה ישכנו העוולת והסכלות בנוח בלי מפגיע ויד הכהנים ונביאי שקר בראשונה. וראיתי ברד"ק ירמיהו י' ז' שם שכתב כי ראשי העם ידעו שם ה' ותעו בהנאמר והמון בלבד אשר שם ה' נשכח מהם עיי"ש וזה כדברי הנ"ל. ובספרא בפ' קדושים פ' א' מ' י"א דף קצ"ה ע"ב, "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסיכה", תחילתם אלילים הם, אם פונה את אחריהן את עושה אותן אלוהות עכ"ל. וזה המסכים עם דעת הרמב"ם הנ"ל אם בתחילה בראשית יפנה לאלילים וידע כי אל המה ולזכר בלבד ולכבוד ה' יעשה אותם ומעשי ידיו להתפאר, לבסוף אלוהי מסיכה יעשה אותם לאלוהות כאשר מדור אנוש הלכו מטעות לטעות כאשר ביאר לנו רבינו ז"ל וזה אל תפנו וכו' ואלוהי מסיכה לא תעשו כי אם רק תפנו אחרי זה גם אלוהי מסיכה תעשו.

5 על דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו. עי' בכ"מ שכתב נגד הגירסא מ"ח הכיר וכו' עיי"ש, ובצמח דוד היה אברהם אבינו ע"ה בן מ"ח בהפלגה עיי"ש ומסכים לומר שהפלגה הערו ביותר על ה'.

6 כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן וכו' וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם הטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם וכו' וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. הוא הכיר כי הראשונים ידעו ה' ואבד מהם ע"ד שנזכר למעלה, גם יש לפרש כי בלעדי כי האמינו בע"ז היו כמוהו משוטטים בדעתם מי ברא כל אלה וכיו"ב והיו מכירים ע"י הטבע את הבורא אבל כי חשבו כי אלוהיהם פעלו כל אלה עי"ז נאבד מהם האמת מדעתם, ומ"ש בראשונה נראה ביותר ופי' בזה למה הרס הצלמים ולמה החמירה התורה באבוד אותם כי הביאו להכחשת שם ה' יתעלה, ועי' במורה נבוכים ח"ג פרק כ"ט בהרחבת דברים ובביאור והארה ביותר במ"ש פה עיי"ש.

7 וחיבר בו ספרים וכו'. במס' ע"ז דף י"ד ע"ב גמירי דע"ז דאברהם וכו' ד' מאה פרקי וכו' עיי"ש.

8 ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו ע"ה עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עכו"ם וכל הטועים אחריה. עשה משה רבינו ע"ה וכו'. ר' דוד עראמה ז"ל בפי' להרמב"ם וז"ל כאן רמז הרב חכמת טבעו ומזגו וזה סוד ותרא אותו כי טוב מלמד שנולד מהול וכו' עכ"ל. ומ"ש וכו' כונתו במאי דאי' במס' סוטה י"ב ע"א וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלוקים את האור כי טוב עיי"ש. וכל זה להער כי נברא באור גדול ואשר גדולי מעלה זכו לימים רבים אחרי עמלם ויגיעה רבה בטבעו היה ככה וכמ"ש במ"א עם כל זה מעלתו גדולה ממעלות כל בני אדם כי בכל מעלות הטבעיים יוכל האדם ליפול ולירד מטה לשאול תחתית ובאר שחת ובלעם יוכיח ע"ז שאמרו חז"ל באומות העולם קם וכמ"ש במקו"א בזה.

9 ובחר ה' ישראל לנחלה וכו'. לשון נחלה נופל בראשונה על ירושה מאבות לבנים ועי"ז אף לאחר מות האדם יגיעי כפו ועמלו פה על האדמה אינו נאבד ממנו כי ישאר לבניו אחריו, ועבור זה נמצא לשון נחלה על כל דבר ההולך מאב לבנים ולכן נקראים אנחנו עם נחלה "להיות לו לעם נחלה כיום הזה" דברים ד' כ', ובלשון הזה נכלל כי אב לבנים יודיע דרך ה', והן זה הנחלה האמיתית אשר לכל בני ישראל עני ועשיר בשוה להשאירה לבניו אחריו.

10 והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עכו"ם וכל הטועים אחריה. יש לפרש כי זה נגד זה פירשה התורה עבודת ה' וציוה עליה, ולהיפוך הזהירה מעבודת העכו"ם, אבל בלתי נערך זה נגד זה, כי בהודיעה דרך עבודתו בלתי נכלל בו מעונש, ומה יהיה משפט עכו"ם וכל הטועים וכו' הוא מהעונש על עובדיה, ואבד תאבדון על העכו"ם, ונראה כי ומה יהיה משפט וכו' מאמר בפני עצמו, אמנם למה פרט ביותר ע"ז ומשפטיה וכל הטועים ומשפטם ממשפט כל עוברי העבירה מחללי שבת וכיו"ב אשר עונשם חמור, אף כי ע"ז מיהרג ואל יעבור הלא ש"ד וג"ע כן, ואם ע"ז חמיר דמודה בה ככופר בכל התורה, גם בשבת מומר לחלל שבתות מומר לכל התורה ואם דחומר בה יהרג וכו' וגם המידה בה וכו' גם משפט העכו"ם אבד תאבדון וכו' רק בע"ז, אבל הרי נאמר ונפרט בהתורה עונש כל עוברי העבירה ולמה מיחד ע"ז לומר בה וכל התועים אחריה והלא משפט כל עוברי העבירה נאמר משפטם, ונראה שמפרש כמה לרחק מע"ז שנאמר בה אבד וכו' וכל התועים אחריה כן להתרחק מהם כמ"ש אח"ז בהל' ה' וי"ב להלן ונערך זה מול זה כי הזהירה התורה על הקירוב לעבודת ה' בכל מאמצי כוחינו, ועל הריחוק מע"ז ומעובדיה. והנראה עוד כי התורה תודיע דרך ה' דרך צדיקים עץ חיים למחזיקים בו "ויודע ה' דרך צדיקים" ומשפט העכו"ם והטועים בה כי אבד תאבדון, "ודרך רשעים תאבד" "ואלילים כליל יחלף" "ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים" ונמשך למ"ש למעלה ובחר ה' ישראל לנחלה לו וכו' לנחלה עולמית מאב לבנים לו יתקדשו, ואני זאת בריתי וכו' וכמ"ש ה' ית"ש לנח "לא אוסיף עוד וכו'" כן ישמור העולם מאיבוד כללי במעמד המוסרי, וכאשר עשה למשה רבינו ע"ה מתנה טובה לכל מין האנושי, במצרים אשר היו עע"ז כמ"ש רז"ל הללו עע"ז וכו' כן בכל דור ודור לא יהיה ישראל אלמן מאנשים להקים הדת על תלה, ובאחרית הימים ישלח משיחו התמים לקץ הימין והוא יורה דעה ויבין שמועה ותורה יבקשו מפיהו.