חדושי הלכות על בכורות ל״ב

1 גמרא והעברת קרא יתירא הוא כו' אי בי בעלים הקדש כו' אא"ע לחרמים תנהו ענין למעשר כו' כצ"ל:

2 בפירש"י בד"ה שאינו נישום כו' אינו בשביל העור הלכך כו' ובד"ה רק בכל כו' תזבח ואכלת הס"ד ובד"ה בחרמים כו' קדשים גו' הס"ד ואח"כ מ"ה מפני כו' תיבות הללו לא יגאל כו' זו הס"ד ואח"כ מ"ה שכן חלין כו' אינו אלא עשירי הס"ד ואח"כ מ"ה איכא למיפרך כו' וי"א י' שלשתן כו' ובד"ה בכור נמי כו' פדייה דבכור לא מפני כו' העברה הס"ד ואח"כ מ"ה ומאי חזית כו' לאפנויי ולגמור ג"ש כו' ובד"ה כל חרם במכירה הס"ד ואח"כ מ"ה מסתברא כו' דפדייה כתיב ביה הס"ד ובד"ה הקדש נינהו ואינו כו' מזבח הס"ד ואח"כ מ"ה חולין כו' מי שירצה הס"ד כצ"ל:

3 תוס' בד"ה דלא יאמר כו' מהקדש דתפדה וי"ל כו' ומוקמינן בהו לא יגאל הס"ד ואח"כ מ"ה הוא ולא בכור כו' בפ"ק דתמורה הוא בהוייתן כו' דרשי הוא ולא בכור כו' כצ"ל:

4 בד"ה רבא אמר כו' משמע דמוכחינן דאין מועיל פדיון מהוא בהוייתן כו' מלא יגאל גופיה וא"כ היכי כו' כצ"ל:

5 גמרא תנהו ענין לבכור מעשר כו' אלמא לא מחיים דאלימא כו' ואין נמנין עליו כו' מ"ט דב"ש דכתיב ובשרם גו' כצ"ל:

6 בפירש"י בד"ה והרי הקדש מסתברא כו' למגרס אמר רבא כו' הד"א לאו מזדבן הס"ד ואח"כ מ"ה חולין נינהו ונמכרים הס"ד ואח"כ מ"ה תנהו ענין למעשר כו' ובד"ה מנא אמינא ליה מדלא כו' דוקא ולמידק הא כו' דמיו הס"ד ואח"כ מ"ה העמדה כו' דאקלישתא קדושתיה כו' שרי למכור הס"ד ואח"כ מ"ה גאולה משמע בבעלים ותופס ליה כו' קרא הס"ד ואח"כ מ"ה להכי כתב כו' מזדבן הוא ולא אפרוקי מפרק ובגאולה כו' לאוקמא דא"כ לא מצינן כו' כצ"ל:

7 תוס' בד"ה פסק מתני' כו' ואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתני' דשרו אפילו לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא כו' דהוי הלכתא כסתם דמתניתין כדאיתא כו' ואע"ג דר"י בר חנינא בנזיר בפ' מי שאימר סבר דאין שחיטה כו' הפקר הקפר וגמר חד מצבי כו' וה"ט כדפירש לעיל בפרק כו' ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים כו' לצבי ואיל הלכך בכור שמת או נשחט בלא התרה כו' ואפי' ר"ע כו' אפילו בגבולין אלא כו' דאמרי בעור אלא יצא לבית כו' ונזרק דמה כו' וקתני עלה בתמורה כו' חטאת יוצא לבית כו' דינס בשמתו ואי כו' הא בבכור תנא תנן דסבר כו' ומייתי לה פ' בתרא דתמורה כו' ידלק הבגד ובכל כו' פריך משיער נזיר ופטר חמור דתנן התם יקבר כו' תנן בשיער ופטר חמור ידלק כו' אפטר חמור כאן בשק כאן בשיער פי' כו' כצ"ל: