חדושי הלכות על בכורות כ״ה

1 גמרא ר"י בן המשולם אומר גוזז כו' כצ"ל:

2 בפירש"י בד"ה אסור להידוקיה כו' דאינו מתכוין לשום סחיטה כו' ובד"ה התולש כו' גדולה מן כנף העוף ובד"ה והמורטו כו' מן הקנה השער. ובד"ה לכתחלה כו' דכי היכי דמותר כו' ובד"ה המסובך כו' היה מום הס"ד ואח"כ מ"ה דשחיטתו כו' לגיזה איכוין הס"ד כצ"ל:

3 תוס' בד"ה דה"ל עוקר כו' דהא שרי הכא משום שאין כו' את העוף ואע"ג כו' ובד"ה ואר"ל כו' דפריך אהא דאמרן כו' ובד"ה מדרב כו' דדבר שאין מתכוין מותר כו' דאית ליה לרבי יוסי דבר כו' ובד"ה עיקרו כו' ובקונטרס גרס איפכא כו' ובד"ה גוזז כו' דאפילו במספרים כו' הפרה שרי גבי בכור כו' משום דתולש לאו היינו כו' ובד"ה שער בכור כו' המוקדשים שרי מדאורייתא ואפילו דרבנן דאסרי כו' היינו בנשר אבל גוזז כו' דמתכוין דדם כנשר גיזה כצ"ל:

4 בא"ד ועוד קשה בההיא דחולין ל"ל כו' פסולי המוקדשין דשרי בהנאה כו' אסרינן מדכתיב בשר מחיים ולא לאחר שחיטה כמו למאן כו' בפרק שני אין לך כו' אכילה אלא משעת כו' ועוד דשרי לכ"ע כו' וה"ה בשר ולא דם כו' תזבח ולא תגוז אבל כאן כו' תאכל ולא חלב ודם וכו' אינה מיושבת על הדם כו' בשר ולא חלב אלא תזבח כו' מתחלה קודם שנפסלו דתנן הגוזז והעובד סופג ארבעים כו' חלב ודם אי לאו כמים כו' דהא דרשינן בשר כו' עכ"ל כצ"ל:

5 גמ' א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה כו' כצ"ל:

6 בפירש"י בד"ה ואח"כ מת לא נשחט הס"ד ובד"ה את שנראה כו' הגיזה ואינה נראה הד"א ובד"ה ושאינו נראה כו' מן הגיזה כמי שנשר כו' ובד"ה מכלל השתא כו' צמר המחובר בו אסור דבעי קבורה היכא כו' הד"א בחלון שרי הס"ד ובד"ה אלא כו' וחכמים אוסרין הס"ד ובד"ה מכלל כו' ספיקא איכא הס"ד ובד"ה ורבי יהודה כו' לשחוטה הס"ד ובד"ה מחלוקת כו' לבעל מום הס"ד ובד"ה ואידך רבי חייא בר אבא הס"ד ובד"ה ואידך רב אשי כצ"ל: