חידושי רמב"ן על גיטין פ״ו

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על גיטין פ״ה ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על גיטין פ״ז ×¢×´× »

1 גיטין פתח ↗

כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ, וְאֵין עָלָיו עֵדִים; יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, וְאֵין בּוֹ זְמַן; יֵשׁ בּוֹ זְמַן, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד; הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.

2 גיטין פתח ↗

וְהָא אִיכָּא גֵּט קֵרֵחַ! הָתָם הַוּוֹלָד מַמְזֵר, הָכָא הַוָּלָד כָּשֵׁר.

3 גיטין פתח ↗

כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים. אָמַר רַב: ״כְּתַב יָדוֹ״ שָׁנִינוּ.

4 גיטין פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אַף בִּשְׁטָרוֹת.

4 כתובות פתח ↗

וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ — דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: נְהִי דְּאַחְרָיוּת דְּעָלְמָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ, אַחְרָיוּת דְּנַפְשֵׁיהּ מִי קַבֵּיל עֲלֵיהּ? וּמוֹדֶה רָבָא בִּרְאוּבֵן שֶׁיָּרַשׁ שָׂדֶה מִיַּעֲקֹב, וּמְכָרָהּ לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא שִׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לִרְאוּבֵן בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב, וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ — דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ מִינֵּיהּ. מַאי טַעְמָא? בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב כְּבַעַל חוֹב דְּעָלְמָא דָּמֵי. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת, וְזָקַף עָלָיו בְּמִלְוָה, וּמֵת רְאוּבֵן, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לַהּ מִשִּׁמְעוֹן וּפַיְּיסֵיהּ בְּזוּזֵי — דִּינָא הוּא דְּאָמְרִי לֵיהּ בְּנֵי רְאוּבֵן: אֲנַן מִטַּלְטְלִי שְׁבַק אֲבוּן גַּבָּךְ, וּמִטַּלְטְלִי דְיַתְמֵי לְבַעַל חוֹב לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי. אָמַר רָבָא: אִי פִּקֵּחַ אִידַּךְ, מַגְבֵּי לְהוּ נִיהֲלַיְיהוּ אַרְעָא וַהֲדַר גָּבֵי לַהּ מִינַּיְיהוּ, כְּרַב נַחְמָן. דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶן — בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן. אָמַר רַבָּה: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר כׇּל שְׂדוֹתָיו לְשִׁמְעוֹן, וְחָזַר שִׁמְעוֹן וּמָכַר שָׂדֶה אַחַת לְלֵוִי, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן — רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה, רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּזַבְּנֵהּ בֵּינוֹנִית, אֲבָל זַבְּנֵהּ עִידִּית וְזִבּוּרִית, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: לְהָכִי טְרַחִי וּזְבַינִי אַרְעָא דְּלָא חַזְיָא לָךְ. וּבֵינוֹנִית נָמֵי לָא אֲמַרַן, אֶלָּא דְּלָא שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְווֹתַהּ, אֲבָל שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְווֹתַהּ, מָצֵי אָמַר לֵיהּ: הִנַּחְתִּי לָךְ מָקוֹם לִגְבּוֹת הֵימֶנּוּ. אָמַר אַבָּיֵי: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לַהּ מִינֵּיהּ, דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל רְאוּבֵן וּמְפַצֵּי לֵיהּ. וְלָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ. מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: דְּמַפְּקַתְּ מִינֵּיהּ, עָלַי הָדַר. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת נָמֵי, דְּאָמַר לֵיהּ: לָא נִיחָא לִי דְּתֶהְוֵי לֵיהּ לְשִׁמְעוֹן תַּרְעוֹמֶת עָלַי. אָמַר אַבָּיֵי: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וְיָצְאוּ עָלָיו

5 גיטין פתח ↗

גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאִי רַבִּי אֶלְעָזָר, כֵּיוָן דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי – הָא לָא יָדְעִי בְּהֵי מִינַּיְיהוּ קָא מִגָּרְשָׁה.

6 גיטין פתח ↗

חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט – ״אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית״, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה; כּוּלָּן כְּשֵׁרִין, וְיִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת.

1 מתניתין: ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. איכא דמוקי בגמר', כר"מ וקשה בהא לר"מ עידי חתימה כרתי מדאורייתא כדאמר בפרק המביא וכתב לה לשמה מאי לאו כתיבת הגט לא חתימת העדים אלמ' מדאורייתא כרתי ואומר רש"י ז"ל דלמאן דמוקי לה כר"מ סבירא ליה דכתב ידו כעדים דמי וכדתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים משום דלית ליה קלא אבל שטרא מעליא הוא. ויש בו זמן ואין בו אלא עד א' נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ולמ"ד נמי כתב סופר סבר דכתב סופר נמי כעד א' דמי כדקא ס"ד לקמן לאכשורי כתיבה חתנים בטופסא דשטרא וחד סהדא וא"ק אין בו זמן לר"מ אמאי הולד כשר והא איכ' משום שלום מלכות. ומיהו בכולם קשה שהרי משנה ממטבע שטבעו בגיטין הוא וכל המשנה לר"מ תצא והולד ממזר. והראב"ד ז"ל כתב כולהו תלת גיטין בדאיכא עידי מסירה קא מיירי דזמן מיהא ידע ידיע ועיקר הזמן היא הנתינה וליכא נא משום פירות ולא משום בת אחותו מיהו כיון דלא כתיב זמן בגט פסלין ליה מדרבנן אליב' דר"מ ואין זה מספיק שעדיין לא יצא ידי משנה וה"נ אמרינן בפ' המביא אלא דתנן ג' גיטין פסולין מה הועילו חכמים בתקנתם אלמא אין בהם זמן יש לחוש בהן לפירות ולבת אחותו ועוד אין עליו עדים מאי ודאי משנה הוא אלא י"ל מטבע חכמים בשאר שטרות כך הוא שיהא כתב ידו כשר ולא פסלוהו דיעבד בגיטין וזמן נמי כך הוא לפי שאין כותבין זמן ככתב ידו שאינו גובה אלא מבני חורין ועוד כיון שאם רצה כותב שבוע או שנה אם רצה גייס ליה לזמן וא"א למיעבד תקנתא לרמאי לא אלמוה רבנן למטבע של זמן בדיעבד לפיכך אם נשאת הולד כשר.. וכתב ר"ה ז"ל דכי אמר רבי אלעזר עידי מסירה כרתי אפילו עידי מסירה קאמר אבל מודה ר' אלעזר כשהיו עדים החתומים עליו שהוא כשר ואע"פ שלא מסרו לה בפני עדים ומיהו לכתחלה בעינן עידי מסירה שהן עיקר שלא תצטרך לשמור גיטה מן העכברים ולקיומו בב"ד. והר"ר אפרים תלמידו השיב, א"כ אף עידי מסירה כרתי מבעי ליה, אלא לעולם לא סגיא בלא עידי מסירה ,והא דא"ר אלעזר אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דאי מייתי עידי מסירה משתריא בעידי חתימה משום דהיכא דהוציאה גט ונתקיים בחוחמיו כיון דמעיקר' צריך עידי מסירה ודאי בעידי מסירה אתא לידה. ומיהו כשאין שם עידי חתימה או שהוא מזוייף מתוכו דילמ' איהי זייפתיה ולא מסריה בעל ניהלה, זהו מחלוקתו של ר' אפרים שחלק על רבינו. וכמה נתרחקו דבריו מן הדע', שא"כ כל הנשים לא ינשאו אלא על החזק' ועל מה נסמך בכך אם על העדים החתומים בו הרי הם כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו וכל דמגרש לאו בב"ד מגרש כדאמרינן במציעא ועוד אם בא הבעל וערער למה אין משגיחין בו והא אפילו משום לשמה דסתם ספרי דדייני גמירי חיישינן הכא שאין הדבר מסור אלא לבעל לכ"ש ועוד דא"כ אפילו כתב סופר בפנינו ונותנו לבעל ויוצא מתחת ידה כשר בלא עידי חתימה ובלא עידי מסירה דליכא למימר איהי זייפתיה וכ"ש כתב בכתב ידו ועוד דא"כ היכי לא משתמיט תנא ותנא יש עליו עדים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ועוד מגופה דמתני' דממשמע דמודה ר' אליעזר בג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אם לא נתנו בפני עדים ולדברינו הנ"ל ה"ל לאפלוגי נמי אריש' וליתני הכי ר' אליעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול ואם נשאת הולד ממזר ועוד דאמרינן בפ"ק דמציע' ולשמואל עדיו בחתומיו זכין לו והיינו ודאי משום דעידי חתימה כרתי ושמעינן ליה בשמעתין דאמר הלכתא כר' אליעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי משום דהוא משמע שיהו כולם עידי חתימה ועידי מסירה ועוד מפני שהם עיקר לכתחילה כמו שאמר רבינו ז"ל.

2 גמרא מדאקשינן והא איכ' גט קרח, ואמרינן לרבנן התם תצא ש"מ דכל פסולי הגט שאמרו במס' גיטין פסול סתם אע"פ שהוא פסול מדבריהם כך דינו שלא תנשא ואם נשא' תצא אלא שאין הולד ממזר לדברי חכמים וק"ל כוותייהו שהרי גט קרח לדברי חכמים לא הזכירו בו אלא שהוא פסול סתם ומפרש הכא שלא תנשא ואם נשא' תצא ואע"ג דליתי' אלא משום גזירה הי' ש"מ לכתב על עלה של עציץ נקוב דפסול גזרה שמא יקטום ולשאר כל האמור בהם במ' גיטין במשנה ובגמ' פסול כגון כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה בפ' כל הגט. וכן הכותב טופסי גיטין דגזר ר' אלעזר התם טופס אטו תורף וכן כיוצא בהן וכולן לא תנשא ואם נשא' תצא. ועוד מדאמרינן גבי גט ישן ללישנא קמא ואם נשא' לא תצא ש"מ דבכל פסולי דעלמ' אם נשא' תצא שאלו בא ללמד שלא תנשא לכתחלה לאפוקי מלישנא בתרא היל"ל לא תישא ואע"ג דקי"ל כלישנא בתרא דאמר אם נתגרשה תנשא לכתחלה שאני התם דקתני וב"ה אוסרין ולא קתני פוסלין. ומסתברא היו לה בנים לא תצא שאם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על הבנים כדאמרינן בפ' הזורק. ושמעתין נמי דייקא דקאמרינן התם תצא הכא לא תצא ואקשינן אלא למ"ד תצא מא"ל ומ"ד תצא רב דאמר אין לה בנים תצא יש לה בני' לא תצא ואי ס"ד בשאר גיטין פסולין לעולם תצא לימא התם יש לה בנים נמי תצא הכא יש לה בנים לא תצא ש"מ כל שהולד כשר אם יש לה בנים לא תצא שלא להוצי' לעז על בניה. וזהו דעתי בדבר זה, עד שנמצא בתשובות לרבינו האי גאון ז"ל לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשא' לא תצא ואפשר שכל שאמרו בה הולד כשר לעולם לא תצא ואפילו אין לה עכשיו בנים דהא מתני' לא קתני מ"ה ואם נשא' הולד כשר ומסיק דלעולם לא תצא אבל בכלל הולד כשר הוא שלא תצא ודאמרינן בגמר' הכא גבי גט קרח ושלום מלכו' תצא מקמי דתיקום מתני' כר"מ אבל השת' אמרינן מתני' ר"מ היא אבל לרבנן כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזירה דידהו כך דינן ואע"ג דלא אוקי מתני' כר"מ אלא מ"ד הכא תצא ולית הלכה כוותיה ואשכחן מ"ד בפ"ק לרבה לאחר שלמדו פסול גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו ואם נשא' לא תצא אלא דהתם פירשו טעמא משום דהשתא בעל מערער ואנן ניקום ונערער ואע"פ שאינו מחוור בטלה דעתנו אצל הגאון וכן מצינו להר"ם הספרדי ז"ל בדבריו. אבל ר"ה ז"ל כתב בתשובתו והנך דקתני בהו פסול כגון דריש פ"ק אם נשא' תצא והוולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל. וליכא גט פסול והולד כשר בר מהלין דמני גבי גט פסולין ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן וש"מ תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין הוו אלא דלא הוו כשרין ואיכ' מינייהו ספק ממזרים ואין דברי תשובה זו מכוונים ושמא סופרים שבשוה ולא אמרינן דכתב כן אלא כגון אותו שבריש פ"ק שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזר' חכמים דמו להנך דשלום מלכו' וחביריו והרי אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמיד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלים שבהם לא תצא. ושמא ר"ה ז"ל סובר דדוקא הקשו ותרצו שלום מלכו' וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה המשנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא אע"פ כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מ"מ כל הנזכרים בתלמוד הולד כשר להם היאך יניח מפורשים וילמוד מן הסתומים ואדרבא רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים הולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא.

3 כתב ידו שנינו. כתב רש"י ז"ל וכ"ת מרישא שמעינן לה דאפי' בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפ' ה"א היכא דאיכ' עד א' וכתב ידו תנשא לכתחלה ורב מי דמי התם תנשא לכתחלה משמע דחתם סופר עם עד שנינו כדמתרץ לה ר' ירמי' עכ"ל ז"ל ומשמע מהא דכתב ידו בלא ע"א כשר בדיני ממונות וגובה מנכסי בני חורין שלא כדברי מי שכתב שזו ששנינו הוציא עליו כתב ידו חתם ידו הוא אלא חתם ידו מהני כדאמרינן במס' כתובות אבל אמגילתא לא ואתמר למי בבתרא וכתב ידו נמי מהני שהרי הוא כשר בגיטין מפני שהוא כתב א' כמו שפירש"י ז"ל במשנתנו ובירושלמי מפרש בגיטין הללו גובין מנכסים בני חורין וא"א לפרש כתב בכתב ידו חתם ידו דכתב ידו דומי' דכתב סופ' קאמרינן ועוד מדקמיפלגי בטופסא דספרא ש"מ טופסא דידיה בלא חתימה נמי כשר.

4 סוגיא דשמעתין סלקא הלכה כר' אלעזר בגיטין. אבל לא בשטרות ור' אלעזר תרתי קאמר מדקתני וגובה מנכסים משועבדים. וק"ל הא דאמרינן בשלהי גט פשוט דף קט"ו הוחזק כחב ידו בב"ד מהו אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ורמינן עלה מהא דתנן אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ומפרקינן שאני התם דכיון דאיכ' שטר כתיבה שעבודו שעבד נפשיה וכך היא הגרסא בנוסחאות ישנו' וכן פי' ר"ח ז"ל אלמ' לא אמר ר' אלעזר אלא בגיטין והכא משמע דבשאר שטרו' תנן ותו דבפ' המביא תנין דף כ"ב נמי הכי משמע דאמר ר' יוחנן אפילו בשאר שטרות וההיא דכתיב ונתתם בכלי חרס ההיא עצה טובה קמ"ל. וי"א מכשיר היה ר"א אף בשאר שטרו' אלא שאינו גובה מנכסים משועבדים אלא בגט דמשום כתובה איכ' קלא ושעבד נפשיה כההיא סוגיא דגט פשוט ומיהו רב ושמואל דפליגו דס"ל דמתני' דקתני וגובה מנכסים משועבדים בשאר שטרו' קאמר והא דאקשינן בפ"ק דף י"א גבי שטרא פרסאה דמסרי ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי' ביה מבני חרי ואקשינן א"ה ממשעבדי נמי ומפרקינן לית ליה קלא דאלמ' בכתב של ישראל אית ליה קלא אע"פ שאין עליו עידי חתימה. א"ל דה"ק לית ליה קלא משום דאין עליו עידי חתימה וה"ה לשל ישראל. ולא דאיק לן משום דאי ס"ד לא אמר ר"א אלא בגט משום דאיכ' שטר כתיבה דשעבודי שעבד נפשיה א"כ למה לי למיתני וגובה מנכסים משועבדים פשיטא כיון דגט כשר הוא ודאי גובה שאפילו בעידי גירושין הוא גובה שהרי לא מזמן הגט הוא גובה אלא מזמן הכתיבה. אלא שאין הגרסא שכתבנו נכונה ועיקרה כך היא שאני הכא דמשע' כתיבה שעבד נפשיה וכך היא במקצ' נוסחאות וכן פי' ר"ח ז"ל אע"פ שלא פירשה כהוגן וזו גרסתו של ר' יוסף הלוי בן מיגש ז"ל ופי' כיון שמשעה ראשונה כתוב למוסרו לה בפני ב' שיהיו עליו עדים שעבודא שעבד נפשיה אבל הוחזק כתב ידו בב"ד לא על דעת כן נכתב שיהיו ב"ד עליו עדים שלוה ולא נשתעבד בו משעה ראשונה שלא באו ב"ד אלא להעד על חתם ידו, וכן עיקר. ולענין פסק אסקה רבינו דהלכת' כר"א בגיטין במסקנא דשמעתין ומשמע אבל לא בשטרו'. וק"ל הא דגרסינן בפ' זה בורר סנהדרין דף כ"ח ע"ב נבי ההיא מתנתא דחתימי עליה תרי גיסי א"ל ר' יוסף זיל קנייה בעידי מסירה וכר' אלעזר ואקשי ליה אביי והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול א"ל זיל וכו'. אלמ' הלכת' כר"א אף בשטרו'. וא"ל דרב יוסף בלחוד הוא דסבר הכי ולא עדיף מרבותינו הבקיאים בדבר הלכה ועוד דמסקנא דשמעת' עדיפא דאיתמר גבי הלכת' דהאי דינא ועיקר' ועוד דהתם משום דסבר ר' יוסף הלכת' כר' יוסי דבריית' דמכשר בגיסי אע"ג דפליג עליו אביי אמר' למיסמך חדרי אלעזר דכדי הוא למיסמך עליו בשע' הדחק ולא גמרינן מיניה אנן ולא סמכינן עליה כלל אע"ג דכתבה ר"ה ז"ל בפ"ק דמכו' לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזויף מתוכו. ומיהו אכתי קשה הא דאמרינן בפ"ק בשטרא פרסאה דמגבי ביה מבני חרי אלמ' כשר והיינו כר' אלעזר אלמא דהלכה כר"א אף בשטרות דרבא בתראה הוא וודאי הלכת' כוותיה. והרי ר"ה ז"ל כתב בהלכותיו. ויש לי לפרש דשטר' פרסאה הוא גופיה כשר דמדיהי' זוזי קמייהו קנה ושטר' ראיה בעלמ' הוא אלא משום דחיישינן דילמא לא יהיב זוזי ושקרא חתים וכיון דמסר שטרא באפי סהדי ישראל הא אודי ליה קמייהו דקושטא חתום פרסאי וזוזי שקיל מיניה ומ"ה כשר דה"ל כשל ערכאות. וזו קשה מן הראשון דגרסינן בפ' מי שהיה נשוי כתובות דף צ"ב ב' שטרות היוצאין ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני, ואוקי רב כר"מ ושמואל כר"א, והתם קי"ל כשמואל דרב נחמן הכי ס"ל ועבד עובדא התם כוותיה, וקי"ל הלכת' כר"נ בדיני והכי פסקו כולהו רבותי' ז"ל התם כשמואל דאמר שודא דדייני והכא פסק כר"מ בשטרו' וקשה הלכתא אהלכת' ומשמע דסבר' דרבוות' דאפילו לר"מ נמי א"ל שודא דאע"ג דאיכא עידי חתימה לא קני אלא מזמן דמטא שטרא לידיה ואילך דמזמן מסירה ואילך כרתי עידי חתימה ולא מקמי הכי אפילו לר"מ כדמפורש בפ"ק דמציעא אע"ג דלפום חתימה דשטרא כולהו בחד שעתא דמי אי מסרה ניהליה בצפרא מההיא שעתא קניא דהא חתימי סהדי ומסירה היא גמר שיעבודא דשטר' דהא תלמוד דאם נמסר אחר אותו יום לא קנה אלא משע' מסירה ונהי ודאי דחד יומא באתר' דלא כחבינן שעות כחד שעתא דמי אי כתב לראשון ולא מסר לשני ומסר ודאי שני קנה ואם חזר ומסר לראשון אין אותה מסירה כלום שכבר זכה שני וזה שכתב לו לא זכה כלום דחתימה אינה זוכה לו וכי אצטריך לאוקמוה דשמואל כר"א משום דקס"ד שמואל סבר עדיו בחתומיו זכין וכי מטי שטרא לידיה בתר יומין משע' חתימה קנה ואע"ג דכתב ומסר לשני תחלה כל הקודם בכתוב זכה דה"נ בפ"ק דמציעא הוא אי' כר"מ ס"ל דאמר עידי חתימה כרתי ולא עידי מסירה ע"כ בשני שטרו' היוצאין ביום א' תרווייהו בהדי הדדי קנו דהא משע' חתימה זכו כיון דלא כתבי שעו' גלי אדעתייהו דלא קפדי בהו היו כולהו בחד שעתא דמו וכיון דמשע' חתימה זוכה אע"פ שמסר וחזר ומס' אלו שנכתבו כא' שניהם זוכין כא' כי אתו שטרי לידייהו ומיהו א כתב ומסר וחזר וכתב לשני ודאי ראשון קנה אלא דלא שכיח ודינא דחלוקה שבית טפי ור' אלעזר נמי לא אמרינן בבת א' נמסרו ושודא עבדינן דשודא עדיפא לכך הוצרכו לומר בגמר' דשמואל כר"א דלר"מ ליכ' למיעבד שודא. ומיהו אנן דלא קי"ל עדיו בחתימיו זכין לו עבדינן שודא דאע"ג דלא ס"ל כר"א ודאי מיחש דילמא מסר לזה היום ולזה למחר לדיין אליבא דהלכתא א"א דאין כותבין שטר למוכר ולנותן אא"כ לוקח עמו אלא בשטרי הקנאה והכא לאו בשטרי הקנאה עסקינן כדפירש רבינו ז"ל בכתובות יהי' כ"ש בבורא שכיח לן ומיהו שמואל אליב' דר"א לא חייש להכי דשודא עדיפא ליה ושכיחא ליה דביום א' נמסרו ומסירה קונה לו ביום דהא לא קדמה חתימה למסירה. ומדינא הא אלו מסר לשני ימים בזה אחר זה אפילו לר"א כיון דעדיו בחתומיו זכין לו שניהם שוין דהא מיום חתימה הן זוכין אלא דמ"מ עבדי' שודא כיון דיכלי למימר הכי ושכיח' לן טפי וע"כ אתה אומר כן דאי לא תיקשי לך אמאי צריך לומר דשמואל כר"א דהא אפילו לר"מ לא קני אלא מכי מטי שטרא לידיה כדמוכח התם במציעא ואע"ג דבחד יומא חתמי מיהו אין לומר שהכותב ומוסר שטר מתנה לחבירו שיהא יכול לחזור בו בכל אותו היום הא ודאי לא וכיון שאין הלה יכול לחזור בו היאך הלה זוכה במסיר' שטר לידו והלה משע' כתיבה לא קנה כלום אלא ודאי דקדים במסירה קנה הי' אפילו לר"מ עבדינן שודא דאמרינן זה היה אוהב לו ולו הקנה ולשני הטעה. ויש מי שאומר דכי לא קי"ל כר"א בשטרו' ה"מ בשטרי שעבוד ואע"ג דמסר בעדים ליכ' להו קלא ולא הוו כמלוה בשטר אבל בשטרי מתנה אפילו כתבו על הנייר או על החרס שדה פלוני נתון לך ומסור לו בפני עדים קנה דכגיטין וקדושין דמו והתם בשטרי מתנות ומכירות של קרקע הוא דקי"ל כשמואל אבל בשטרי הודאות והלואו' לטרוף מן המשועבדים לא וזה דעת הראב"ד ז"ל ואינו נכון כלל דכיון דפלוגת' דתנאי בכולהו דהארב בגיטין פסק כר"א ולאו בשטרו' אפילו בשטרי מתנות היכי מחלקינן אנן השתא בינייהו. והר"ם ז"ל פסק כר"א אפילו בשטרו' ולגבות מן המשועבדים.

5 דאי ר' אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידיע בהי מנייהו מגרשה. פי' דקס"ד כי היכי דר"מ בעי חתימה לשמה משום דעידי חתימה כרתי ה"נ בעי ר' אלעזר נתינה לשמה משום דעידי מסירה כרתי הי' לדידיה הא דאמר רחמנ' לשמה אוכתב בלחוד קאי דהוא כתיבת הגט שהרי אין כריתות הגט בכתיבה בלבד אלא אף בעידי מסירה אלא אוכתב ונתן לה קאי וכשם שצריך כתיבה לשמה לר' אלעזר אף כשיש שם עידי חתימה משום דוכתב לאו אחתימה קאי בלחוד דא"כ מצינו חתימת עדים כורתת מן התורה אלא רחמנ' אמר כל כתיבתו לשמה תהא כך צריך נתינה לשמ' מפני שפעמים שהוא נמסר בעידי מסירה וצריך שיהא כריתות לשמה היה אפילו יש שם עידי חתימה נמי דהאי לה לשמה אוכתב ונתן קאי ומ"ה לא מוקי לה אפילו כר"א וכשיש עליו עידי חתימה וא"ל אביי דנתינה לשמה לא בעי לעול' דכי כתיב לה לשמה אוכתב קאי ולא אונתן.

6 והא דתנן ה’ שכתבו. טופס לכל א' וב' גיטין וכתבו העדים בראש הדף. כתב הר"מ ז"ל דכולן בעידי מסירה כשרים ושפתים ישק משיב דברים נכוחים דודאי מזוייף מתוכו אין לחשבו דהא ידיע מילת' לכל מאן דמטי שטר' לידי' ולא אתי למסמך עליה דהכא לאו עלי' תתימי סהדי ואין צ"ל בראש הדף ומאחוריו ומן הצד דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים כשר. ומעתה מצינו ראיה גדולה לדברי ר"ה ז"ל דאי מתני' דקתני בכולהו דלא כר' אלעזר ר' ירמיה דמהדר אסתמיה דמתינתין הי נינהו דלא כר' אלעזר נימא מהכי ועוד הדבר ק' דא"כ הוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם דהלכת' כסתם אלא ודאי מתני' בעידי חתימה ודברי הכל ואם רצה ומסר בפני עדים כבר שנו שר' אליעזר מכשיר וש"מ דעידי חתימה לחודה נמי כשר נ"א – דעדי חתימה אפי' לר"א כרתי.

1 בבא מציעא פתח ↗

וְלִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר לָא חָיְישִׁינַן לְפֵרָעוֹן וְלִקְנוּנְיָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַב אַסִּי דְּאָמַר בִּשְׁטָרֵי הַקְנָאָה – מוֹקֵי מַתְנִיתִין בִּשְׁטָרֵי דְּלָאו הַקְנָאָה. אֶלָּא אִי סָבַר כְּאַבָּיֵי דְּאָמַר עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

3 כתובות פתח ↗

וְדַוְקָא אַחַסְפָּא, אֲבָל אַמְּגִלְּתָא לָא, דִּלְמָא מַשְׁכַּח לַהּ אִינִישׁ דְּלָא מְעַלֵּי וְכָתֵב עִילָּוֵיהּ מַאי דְּבָעֵי. וּתְנַן: הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ — גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.

4 סנהדרין פתח ↗

הָהִיא מַתַּנְתָּא דַּהֲווֹ חֲתִימִי עֲלַהּ תְּרֵי גִּיסֵי, סְבַר רַב יוֹסֵף לְאַכְשׁוֹרַהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

« חידושי רמב"ן על גיטין פ״ה ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על גיטין פ״ז ×¢×´× »