חידושי אנשי שם על יבמות מ׳

1 מהר"ן שפירא ור' מאיר לטעמיה דאמר קטן וקטנה לא חולצין וכו' כצ"ל ור"ל דקשה ליה אף שסובר ר"מ דאפשר לעליון לבא בלא תחתון והיא קטנה מ"מ למה אינה חולצת הא קי"ל דאיש כתיב בפרשה אבל אשה בין גדולה ובין קטנה ע"ז אמר דר"מ לטעמיה וס"ל דקטן וקטנה לא חולצין משום דמקשינן אשה לאיש כמבואר בגמרא ולעיל הביאו הרי"ף:

2 מהר"ן שפירא שומא נינהו ולהא מהניא בדיקתן כלומר דמספקינן לה בקטנה ולא חולצין ובכאן הס"ד ואח"כ מתחיל לציין כי אמר רבא חזקה למיאון כלומר דמחזקינן לה בגדולה שלא תמאן וכו'. ומוכרחין להגיה וכעין זה נמצא כתוב ברש"י שם בנדה. ובספרי רי"ף החדשים מגיה בענין אחר עיין בגי' מהר"ם ועליה קאי וכתב שכן דקדק ותוספות בלשון רש"י ולא כוון יפה. וז"ל התוס' בד"ה בשלמא וכו' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו פי' בקונטרס ולא תחלוץ והדין עמו דליכא לפרושי שומא נינהו ותמאן דהא קא תנן בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן עכ"ל. מלשון זה נראה דעיקר פירושו דשמעתין דבעי בדיקה היינו כדי שלא תחלוץ וממיאון לא נזכר שוס ענין ודו"ק כי נ"ל פשוט כמו שהגהתי והוא נכון וע"ש ברש"י ובתוס' שהאריכו שם: