1עד ראובן. "גמירי דלא כלה שבטא", ולפיכך לא אמרו. עד יעקב. בבלי.2בן האחין וכו'. "בן" חסר בד ובכי"ע. ושמא צ"ל לפנינו: וכן.3ובשעת מתנה וכו'. כלומר, בשעה שמנחיל את בניו לפני מיתתו אמר שאינו בכור, והיינו שהשני בכור, וזה אינו בנו, אינו נאמן ליקח ממנו את הירושה.4בכור הוא נאמן. משום גזירת הכתוב: כי את הבכור וגו' יכיר דברים כ"א, י"ז. ועיין בבה"א.5אינו נאמן. כלומר, להזקיקה לייבום ולהוציא אותה מחזקת היתר לשוק.6שהשביחו. כלומר, שהשביחו מאליהם, ואינו עניין לראוי כבמוחזק. עיין בבה"א.7ואין נוטל וכו'. במקבילות: ונוטל וכו'. ועיין בבה"א.8שנוטל. שמא יש לנו מזוג מלים ושנוטל = שנו נוטל. עיין בבה"א.9ירשו שטרי וכו'. כאן מתחיל עניין "ראוי", והוא כרבי, ששטר חוב אינו ראוי. עיין בבה"א.10מנכסי אבי אביו וכו'. כלומר, אם היה בן הזקן בכור הוא נוטל פי שנים מאחיו בנכסי הזקן, ואח"כ הוא מוריש לבניו בשוה בין לבכורו ובין לפשוטו. עיין בבה"א.11ולא מיוצאי מצרים וכו'. יש כאן קיצור לשון, והכוונה: בערבות מואב, ולא מיוצאי וכו'.12אם זכו וכו'. כלומר, אם אמר "יחלקו" על בניו אפשר לפרשו גם בלשון ירושה, ולפיכך אם זכו בחיי האב מוכח שאביהם נתכוון למתנה, אבל אם זכו בהן לאחר מיתתו דינו כירושה, ודנין מלשונו הסתומה, על כוונתו, וכאן דנין מתוך המעשה שלאח"כ.13תנו מאתים וכו'. ובשכיב מרע עסיקינן, וכן ברישא לעיל.14חלק לפל' וכו'. במשנ' פ"ח מ"ה: משום מתנה דבריו קיימין, ומוסיפה התוספתא שלאו דווקא אם אמר כן לבנו, אלא הוא הדין אם אמר תנו חלק "לפלוני" כלומר, על שאינו ראוי ליורשו, הואיל ואמר תנו.15בבכורה וכו'. כלומר אם אמר תנו חלק לפלוני בבכורה אינו נוטל פי שנים.