ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ח׳:י״ג

13 סעי' יג הלובש כו'. כ"כ הרא"ש סוף ציצית ומפ' ב"י משום דהליכה הוי הפסק כמ"ש וליתא דמ"ש מפנה לפנה בטרקלין גדול כמ"ש בר"ס רע"ג וע"ל סי' ק"ד ס"ב וס"ג ועמ"א שם ס"ק ג' אלא משום שינוי מקום כמ"ש מ"א וגם זה ליתא כמש"ל סי' רי"ז ס"א ודווקא כו' וכמ"ש הג"מ פ"ו מה' סוכה הל' י"ב וכ' ונ"ל שאם יצא כו' וכמ"ש בסי"ד ע"ש אבל דעת הרא"ש הוא משום דמפסיק בתפילין בשארי דברים וכ"ה בטור אם מפסיק כו' ע"כ כו':

14 בשיחה. דעתו דשיחה הוי הפסק וכדעת בה"ג וראב"ד ורא"ש בפ"ו דחולין בשם ר"ת בין שחיטה לשחיטה וכמש"ש דווקא בתקיעת שופר וקריאת הלל כיון דבאמצע המצוה כיון דלא סגי דלא גמיר אין השיחה הפסק משא"כ שם כיון דאי בעי לא שחיט איכא גמר מצוה והפסק וכ"מ ברי"ף סוף ר"ה שם בענין התקיעות וכ"כ בי"ד סי' רס"ה ס"ה אבל בתוס' דחולין שם נסתפקו בזה והרמב"ן במלחמות בפ' ע"פ כ' דוקא ששתי מצות שחובה נינהו כמו תפילין אז שיחה מפסקת בהן אבל כל שאין א' חובה לחבירו אין שיחה מפסקת בהן אלא דוקא דבר שחובה כמו אגדתא בין הכוסות וכסוי בין השחיטות בחולין שם משא"כ במה שאין חובה להן לכן בירך על היין לפני המזון פטר כו' וכן התפלל באמצע הסעודה בפ' ע"פ וכן במצוה א' כמו שואל ומשיב בקריאת שמע והלל ומגילה ע"ש וער"ן שם ובפ"ו דחולין ועי"ד סימן י"ט: