1ס"א ודוקא כו'. ערש"י שם כ"ח ב' ד"ה שפוד שנרצף וד"ה אסור לתקנו כו': אבל כו'. שם שפוד שנרצם כו':2ונשבר בי"ט. שם ול"ק כאן כו'. וקי"ל כר"י כמש"ש דרשי' משמך כו' וערש"י ל"ד א' ד"ה ואין מתקנין כו':3ואין כו'. ערש"י שם ד"ה הל' כר"י כו' אבל הש"ע בריש סי' תנ"ה לא כת' ואין מורין כן דלהרמב"ם מורין כר"י ועמ"ש בס"ב ולכן לא כת' הרמב"ם דאין מורין אלא פ' לגמרי כר"י וע"ש בפ"א הל' ח' וכן ברי"ף מביא מ"ש שם כ"ח א' א"ל רבא לר"ח דרשינן כו' דלא כב"י ועמ"ש בס"ב:4שפוד שרוצים כו'. שם ל' א' ואין מתקנין כו'. וכפי' הרז"ה משום תקוני מנא ופירוש דנרצף שנעקם לגמרי דשוויה מנא הוא אבל נרצם שנעקם מעט ולכן שרי. ומ"א פירוש באפשר לעשותו מאתמול והוא כפירוש רש"י שם אבל מדסתם מ' כמ"ש:5ולא לשרפו. כמש"ש ל"ב מ"ש בסכין כו'. ועיין רש"י שם ד"ה בפי כו' אם צריך כו' דלא כו':6אין משחיזין כו'. ואין מורים כו'. בד"א כו' שמא כו'. פסק כלישנא בתרא שם אר"י א"ש הא דאמרת בשל עץ מותר כו' כשיטתו לפסוק בכ"מ כלישנא בתרא ושם מאן תנא דהשחזה עצמה אסורה כו' ר"ל דלחדדה אף בשל עץ אסור דלא כר"י אבל במשחזת של אבן מודה ר"י שהוא עושה כלי דעשיית כלי מודה ר"י דאסור כמ"ש שם ל"ב א' אין פוחתין כו' רי"א כו' ובגמ' שם מ"ש בסכין דלא כו' והטעם דאף באוכל נפש עצמו מלאכה הנעשה לזמן מרובה אסור כמש"ל סי' תצ"ה ס"ב וכ"ש במכשירין וכל שעושה כלי הוא לימים הרבה וז"ש בגמ' מעביר סכינא אפומא דדיקולא ואשפתא דרחייא לחדדה כר"י שהוא כמו משחזת של עץ ואמר ואין מורין כן כדי שלא יעשה במשחזת של אבן אבל בכל מכשירי א"נ ס"ל דמורין כן ושם א' סכין שנפגמה כו' פי' במשחזת של עץ ושם סכין שעמדה כו' ג"כ בשל עץ וכר"י וה"מ הוא כו' דבלא"ה אסור לגמרי שמא ישחיזנה במשחזת וכ"כ הרי"ף שסכין שעמד דוקא אדיקולא ואריחייא וכ"ז שנפגם בי"ט ועיין בר"ן שם וכן מ' בירושלמי פ"ה הלכה ב' אין משחיזין את הסכין אבל משיאה ע"ג חברתה אר"ח דר"י היא אמר ר"י בשם שמואל ד"ה היא כדי להעביר שמנונית שעליה והוא כאיכא דמתני לה אמתני' וכלישנא בתרא ומוקי מתני' כרבנן ועמ"א ס"ק ה' מאן תנא כו' אר"ח כו' וכשיטתם בירושלמי:7ס"ג עופות כו'. דמכשירין שא"א לעשות מאתמול הוא:8והוא כו'. רי"ו בשם הירושלמי ועב"י וז"ש ויזהר כו' והיינו קודם התפירה דאפשר לעשות מעי"ט ועמ"א:9וכן נהגו. ודאי אין חילוק בין לשרוף או לחתוך כמ"ש בס"ב אלא שנהגו דהנותר לחתוך א"א מעי"ט. ד"מ ועמ"א ס"ק ט':10ס"ד מותר לחתוך כו'. כמ"ש ל"א ל"ב חותמות שבכלים כו' וחותך ואף שבקרקע היה מותר אם לא משום סתירה בקרקע ואף בשבת מותר כמ"ש בסי' שי"ד ס"ט:11וכן יכולים כו'. דלשרוף מותר במקום שמותר לחתוך כנ"ל:12ס"ה מותר ללבן כו' אבל כו'. עמ"א ס"ק י' י"א דליבון שקש נשרף מבחוץ הוא כמו הגעלה כיון שהלך מעבר אל עבר ובהתירא בלע אף דבר שתשמישו ע"י האור סגי בהגעלה משא"כ באיסורא בלע וכמ"ש בסוף ע"א:13אבל אם כו'. כמ"ש אין מלבנין את הרעפים כו' דהוא מתקן מנא וכן טעמא דהגעלה אבל ברישא מותר כנ"ל והוא כו' כמ"ש ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל כו' וכ' הר"ן שם ול"ד לליבון רעפים משום דבשעת תשמישו כו' וכבר כ' דכל שעושה כלי אפי' בא"א לעשות מעי"ט מודה ד' יהודה דאסור ועיין תוס' דפסחים ה' א' ד"ה ואומר. א"נ כו':14ומותר. עמ"א:15ס"ו אין נוקבין כו'. שבת קמ"ו א' ת"ש אין כו' ועבה"ג:16ס"ז ומותר לטלטל. עתוס' ח' א' ד"ה אר"י ל"ש כו' וא"ת כו' וראיה מדלקמן כו' פי' ממ"ש שם כ"ח ב' אחד גריפת כו'. וע"ש תוס' ד"ה גריפת כו'. ומכאן יש כו' ושם ל' ב' ד"ה אמר כו':
