ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים שפ״ב

1 ס"א דרים כו' ואוסרין כו'. ל' הטור וכ"כ רש"י ונתכוין למ"ש המ"מ דאותן שאין אוסרין כמו האחין שאוכלין כו' אינו אוסר ודייק מל' המשנה אוסרין דוקא וכמ"ש רש"י שם ובאין לערב כו' דאין עירוב מועיל:

2 ואינו. שם ס"ט ב':

3 ישראל שהשכיר. ס"ד א' אם אמרו שכירו כו' ואע"ג דאפילו באכסניא אם נכנס ברשות ורגיל אוסר מיד וכמ"ש בסי' שפ"ד ס"א י"ל כמ"ש תוס' שם ס"ו א' ד"ה מערב ועוד יש לחלק כו' ואין יכול לסלק כו' דשכירו דוקא אם יכול לסלק וכן כאן וכמ"ש בסי"ב וי"ג וט"ו וי"ח כמ"ש תו' וה"ה ישראל מישראל החילוק הוא ג"כ בזה ע"ב א' ד"ה ומודים ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו כו' ומצי לסלוקינהו וה"ל כה' שכירים כו' וכמש"ל סי' ש"ע ס"ג ואם אינו יכול לסלק צריך שיהיה שם תפיסת יד כמש"ש ס"ב וה"ה ישראל מנכרי כנ"ל וכן נכרי מנכרי כמ"ש סי"ח:

4 אבל כו'. ר"ל בענין שאין יכול לסלקו ובענין שהן מיוחדים כמ"ש בסט"ו והוא מירושלמי כמש"ש ולשון אבל צ"ע דאין חילוק בין ישראל מנכרי לנכרי מישראל כנ"ל:

5 אין שכירות. כמש"ל ס"ך בהג"ה או להבליעו כו':

6 ישראל שהשאיל כו' אע"פ. עמ"א וצ"ע מ"ש מאחין שאוכלין כו' דאין הנכרי אוסר ואפשר דמ"כ זו אוסר אפי' שם:

7 ס"ב אם כו' כגון. דלא אסר אלא במקום שישראל אוסר מדאמרי' ס"ט ב' ישראל נותן כו' ובנכרי עד שישכור במקום שישראל צריך לבטל נכרי שוכר ובכה"ג ישראל אין אוסר כמש"ש ס"ו א' ב' וז"ש אם אין כו' לאפוקי אם הם זו לפנים מזו דאוסר בישראל כמש"ש ושם בנכרי נמי אוסר כמ"ש בסי"ז והוא ג"כ מפורש בגמ' ע"ד ב' לפי' הרמב"ם וכמ"ש בס"כ וסי' ש"צ ס"ב ע"ש:

8 ס"ג דרך חלון. ר"ל לאפוקי דרך פתחים הפתוחים למבוי וכ"ה בגמ' לפי' הרמב"ם וכמ"ש בס"ך וסי' ש"צ ס"ב ע"ש ושם:

9 ס"ד השוכר כו' וא"צ. טור וכ"כ בס"ס או להבליעו כו':

10 וא"צ. כרב ששת שם וכן הוכיחו מדשוכרין בשבת כמ"ש בס"ה:

11 ס"ה שוכרין מנכרי. שם וס"ו א':

12 ומותר. שם ס"ה וס"ו:

13 ס"ו כ"ז שאין. דשוכר כמערב דמי לקולא שם ובעירוב מועיל כמ"ש פ"ב ב' אבל בשירי עירוב כו' וע"כ לשאר שבתות קאמר וכמ"ש שס"ח ס"ד וע"ש ס"ה ומ"ש רש"י שם ס"ב א' ד"ה אלא. בכל שבת ושבת פי' הרא"ש אם חוזר בו וז"ש כאן כ"ז שאין כו':

14 ואינו יכול. רש"י שם ס"א ב' ד"ה עד והוכרח רש"י מדמוכיח בגמ' שם מדברי ר"ג דצדוקי אינו כנכרי שם ס"ח ב' וכ"ה מפורש בירושלמי דפירקין מעתה אפי' משכיר חזר בו בגזל הוא כו' ע"ש:

15 צריך לחזור. כ"כ תוס' שם ס"ה ב' ד"ה דאתא. דבעי תרתי כו' והוא בגמ' שם ס"ז א' השתא תרתי כו' כמ"ש בסי' שפ"ג:

16 ס"ח די בשכירות. דאין הנכרי הראשון יכול לחזור כמ"ש בס"ו ואין יכול להשכיר חלקם כ"ז שאין מחזיר הדמים:

17 אם. ס"ג ב' פ' א':

18 ס"י אע"פ. ר"ל אע"ג דבישראל כה"ג מהני לענין בע"כ לא שייך למילף שכירות מעירוב. רא"ש ר"פ הדר ס"א ועיין לעיל ס"ס שס"ז אבל אם כו' וע"ש מ"א סק"ה וצ"ע שם וכאן דהוא דוקא לדעת הרמב"ם:

19 סי"א אבל. שם פ"א:

20 או. שם ס"ד א':

21 אע"פ. זהו לדעת הרא"ש בסי' שס"ז:

22 ושכירו של. שיכול להניח כליו של אדונו:

23 סי"ב ומשכיר. ס"ו אף שוכר כו' ור"ל מה מערב אם הוא שכירו ולקיטו של ישראל וכן מש"ש ס"ד א' נותן עירובו בכה"ג:

24 וי"א שא"צ. רש"י שם ושם ופי' שוכר נכרי שכירו ולקיטו:

25 ס"ג אם ייחד. תוס' שם ס"ו ד"ה מערב מירושלמי וע' מ"א והוא בתוס' שם וכגון שאין יכיל לסלק את הישראל. שם:

26 סי"ד שכרו. כנ"ל ס"ח:

27 אבל אם. דבכה"ג יכול לחזור לאחר שבת ראשונה אע"פ שאין מחזיר הדמים:

28 סט"ו אם יש. תוס' הנ"ל מגמרא הנ"ל:

29 וה"ה שני. ירושלמי שם:

30 סט"ז דשכירות של. כיון שיוכל לסלקו כנ"ל מדין שכירו ולקיטו:

31 סי"ז שתי חצירות. אע"ג דאוקמוה שם כר"ע. למסקנא שם ע"ה ב' נכרי ה"ה כרבים כו' א"צ למוקמי כר"ע:

32 ואפי'. שם כפרש"י ותוס':

33 ויש. כפי' הרמב"ם שם ואע"פ שכתבו תוס' שם ד"ה נכרי דל"ל דביחיד כו' וכן מוכח כו' לשיטת הרמב"ם דשם לפי ס"ד דנכרי אינו כרבים:

34 סי"ח אם נשאר. רשב"א וכמ"ש בהג"ה דלא גרע כו' וכמש"ש ס"ד א' ליזיל כו' ולישאל מיניה דוכתא ולינח כו':

35 סי"ט אבל. מדנקט חלונות והטעם דאז לא יזיקנו הנכרי:

36 ויש מי. דל"ד אלא שאין דרך לעשות פתחים מבית לבית:

37 ס"כ דרך חלונות. כאן ודאי ל"ד חלונות כמ"ש רש"י בס' שקדם:

38 ספינה. כנ"ל סי' שס"ו ס"ב בהג"ה:

39 ויש להם בתים מיוחדים. דוקא כמש"ש בתוספתא הנ"ל בתים כו' ושאר ספינה שאין להם בתים ה"ה כשרויין בחצר:

40 או. כנ"ל ס' א' וס"ד: