ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:א׳

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ג:ד׳ ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:ב׳ »

1 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

שלא לברך כשאבריו רואין את הערוה. ובו ו סעיפים:היה ישן ערום בטליתו צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא משום דלבו רואה את הערוה אסו': הגה וה"ה אם לבו רואה ערות חבירו אסור טור:

2 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות יכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה כשיברך ודוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי: הגה וה"ה אם מכסה ראשו בידיו לא מקרי כיסוי הראש וע"ל סי' צ"א תרומת הדשן בשם א"ז ואם היו המים עכורים שאין איבריו נראין בהם מותר לקרות והוא בתוכן והוא שלא יהא ריחן רע: ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים אף בצלולים שרי ד"ע:

1 ס"א היה כו'. כי"א דסתמא דגמ' פריך שם כ"ה ב' והרי לבו כו' ועוד מדפליגי בעקבו רואה כו' ש"מ דבלבו ס"ל לאביי ורבא דאסור ואף דשמואל בסוכה י' ב' ס"ל דמותר הלכה כאביי ורבא. רא"ש ונ"ל שרש"י שפ' כמ"ד מותר אזיל לשיטתו שפי' שם ד"ה והרי עקבו כו' קס"ד כו' ר"ל דק"ל דכיון דמשני קסבר לבו כו' מאי פריך מעקבו לכן פי' דעקבו חמי' מלבו כיון שאין דרכו לראות:

2 וה"ה אם לבו כו'. כמש"ש כ"ה ב' נכרי ערום כו' קמ"ל דאינהו כו' וכולהו משום לא יראה כו' וקאמר ישראל פשיטא כו':

1 סוכה פתח ↗

עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶם — הַכֹּל לְפִי תְנָאוֹ. דִּלְמָא מִן הַצַּד. אִתְּמַר: נוֹיֵי סוּכָּה אֵין מְמַעֲטִין בַּסּוּכָּה. אָמַר רַב אָשֵׁי: וּמִן הַצַּד — מְמַעֲטִין. מִנְיָמִין עַבְדֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אִיטְּמִישָׁא לֵיהּ כִּתּוּנְתָּא בְּמַיָּא, וְאַשְׁטְחַהּ אַמְּטַלַּלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: דַּלְיַיהּ, דְּלָא לֵימְרוּ קָא מְסַכְּכִי בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה. וְהָא קָא חָזוּ לַיהּ דְּרַטִּיבָא! לְכִי יָבְשָׁה קָאָמֵינָא לָךְ. אִתְּמַר: נוֹיֵי סוּכָּה הַמּוּפְלָגִין מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה, רַב נַחְמָן אָמַר: כְּשֵׁרָה, רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: פְּסוּלָה. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַעוּ לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא. אַגְנִינְהוּ רַב נַחְמָן בְּסוּכָּה שֶׁנּוֹיֶיהָ מוּפְלָגִין מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה טְפָחִים, אִשְׁתִּיקוּ וְלָא אֲמַרוּ לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אֲמַר לְהוּ: הֲדוּר בְּהוּ רַבָּנַן מִשְּׁמַעְתַּיְיהוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֲנַן, וּפְטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּתָּר לִישַׁן בְּכִילָּה בַּסּוּכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג, וְהוּא שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. תָּא שְׁמַע: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה בַּסּוּכָּה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּשֶׁגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. מֵיתִיבִי: הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסּוּכָּה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ! הָא תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל בְּמִטָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁפֵּירַס עַל גַּבֵּי קִינוֹפוֹת — פְּסוּלָה! הָתָם נָמֵי דִּגְבִיהִי עֲשָׂרָה. וְהָא לָא קָתָנֵי הָכִי. דְּתַנְיָא: נַקְלִיטִין שְׁנַיִם, וְקִינוֹפוֹת אַרְבָּעָה. פֵּירַס עַל גַּבֵּי קִינוֹפוֹת — פְּסוּלָה, עַל גַּבֵּי נַקְלִיטִין — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ נַקְלִיטִין גְּבוֹהִין מִן הַמִּטָּה עֲשָׂרָה. מִכְּלָל דְּקִינוֹפוֹת — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה! שָׁאנֵי קִינוֹפוֹת, דִּקְבִיעִי. וַהֲרֵי סוּכָּה עַל גַּבֵּי סוּכָּה דִּקְבִיעָא, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: כְּהֶכְשֵׁרָהּ כָּךְ פְּסוּלָהּ! אָמְרִי: הָתָם, דִּלְמִפְסַל סוּכָּה — בַּעֲשָׂרָה. הָכָא, דִּלְשַׁוּוֹיֵי אוּהְלָא — בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה נָמֵי הָוֵי אוּהְלָא. אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה עָרוֹם — מוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַכִּילָה וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. מֵיתִיבִי: הַיָּשֵׁן בְּכִילָּה עָרוֹם — לֹא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַכִּילָה וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְעוֹמֵד בְּבַיִת עָרוֹם, שֶׁלֹּא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַחַלּוֹן וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. שְׁמַע מִינַּהּ.

« ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ג:ד׳ ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:ב׳ »