ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע׳:ה׳

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

מקור שולחן ערוך, אורח חיים ע׳:ה׳
5 היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהי' עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקים בדין להרמב"ם גומר ואח"כ קורא ק"ש ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח ולהראב"ד מפסיק וקורא אע"פ שיש שהות לקרות וע"ל סי' רל"ה:
פירוש ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע׳:ה׳
5 ס"ה היה עוסק כו'. ואף מותר להתחיל סמוך לשחרית דלא אמרו אלא סמוך למנחה שהוא מצוי כמ"ש בפ"ו מה' תפלה ובש"ע סי' פ"ט ודייק מדקתני סמוך למנחה דוקא:
6 ולהראב"ד כו'. כמ"ש בסוכה ל"ח א' דבדאורייתא מפסיקין אף ביש שהות ובשבת ט' ב' מפסיקין לק"ש כו' ובגמ' פריך הא תני ליה רישא כו' אבל ממפסיקין לק"ש לא פריך אבל הרמב"ם ס"ל דסוגיא דשם ושם הוא כר"י בע"פ דאמר מפסיקין לקידוש אבל לר' יוסי דס"ל אין מפסיקין וקי"ל נמי דהבדלה אינה קובעת אלמא דאין מפסיק אף לד"ת אידחי להו הני סוגיין וז"ש כאן דאינו מפסיק אף שהוא ד"ת לאפוקי מהני סוגיין וה"ה דמתחיל סמוך לשחרית אלא דרבותא קמ"ל כנ"ל ובתפלה כ' דמתחיל דאלו שמפסיק אצ"ל דאפילו למנחה אין מפסיקין וכן לא ס"ל להרמב"ם חילוק בין איכא שהות או לא ולכן השמיט ג"כ בתפלת המנחה וכן בלולב השמיט כל הסוגיא דשם אלא כיון שאין ראיה מכרחת לדחות סוגי' דחילוק בין שהות או לא לכן כ' ואם היה מתייר' וכו' ושם בסוגיא א"ר זירא דלמא מצוה להפסיק כו' ועיין ביו"ד סי' יו"ד ס"א ואם קלף כו' ודעת הראב"ד כשיטת התוס' וש"פ דבהתחיל בהיתר הני סוגיין הנ"ל וכאן מדבר בהתחיל באיסור: